כמה פרשות מן השנה האחרונה מעלות את התהייה עד כמה שומרים כלי התקשורת על חסיון מקורותיהם, האם יש מקום להסדיר את האופן שבו הם אמורים לעשות זאת, ומי האידיוט שידליף כל עוד נשמרת המציאות הנוכחית.
מאמר שלי בעין השביעית, במסגרת הסדרה עיתונות 2011.
מה שהעיתונאים באים איתו
3 בינואר 2011 על-ידי נעמה
תגובה אחת
כתיבת תגובה עניינית ומכבדת
ד"ר נעמה כרמי
-
הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
הבלוג בפייסבוק
-
הטוויטר שלי
מפתח
ארכיון
-
רשימות אחרונות
סימניה
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
יש לי יום יום תג
ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
יזכור
-
©
קרוא וכתוב 
מה שאני יכול לסכם מדברייך הוא שהמצב מאד נוח ללמערכת הפוליטית (זו ששולטת או באופציה לשלוט). רוב אם לא כל ההדלפות שפוליטיקאים מדליפים, לא יגיעו לעימות עם החוק. הדלפות כמו של גלאט או קם- הפוליטיקאים שקשורים לשלטון די מעוניינים שימשך המצב בו "ומי האידיוט שידליף כל עוד נשמרת המציאות הנוכחית." אותם פוליטיקאים גם מעוניינים במה שאפשר לכנות "דמוקרטיה מבוקרת". לכן חשיבות החיסיון העיתונאי לדמוקרטיה איננו פקטור בשבילם.
המילה "פוליטיקאים" קצת כללית; אפשר לכלול בה את אלו שיש להם עוצמה פוליטית והדלפות מסכנות אותה-זה כולל את ההון הגדול, הצבא וכד'.