על הפרשה הזאת כתבתי בזמנו מזווית מסוימת: תרגיל במבוא לסוציולוגיה.
החגיגות על סגירת התיק של פרופ’ אייל בן-ארי, בזמנו, היו מוקדמות. כן, היו מי ש”חגגו” על כך בניסיון לטעון שהועלו נגדו האשמות סרק. לא סגי, גם ניסו להשליך על מקרים אחרים שבהם הושמעו טענות אך לא מוצה הדין הפלילי מסיבות שונות. אבל ישנם בחיינו, תודה לאל, מעגלים נוספים שבהם נבחנת התנהגות מלבד זה הפלילי. שבו נדרשות ראיות חותכות המאפשרות הרשעה מעל לכל ספק סביר; ושבו התיישנות איננה מאפשרת העמדה לדין. אחד מהמעגלים האלה נסגר השבוע. האוניברסיטה העברית העמידה לדין משמעתי את פרופ’ אייל בן-ארי והשבוע ניתנה הכרעת הדין (PDF). בן-ארי הורשע(*) בניצול לרעה של מעמדו ובהתנהגות שאיננה הולמת עובד אקדמי. נגזרו עליו שנתיים של השעיה מהאוניברסיטה שבהן לא יקבל משכורת, לא יוכל להשתמש בתקציבי מחקר ובכספי שבתון ולא להדריך תלמידי מחקר או להשתתף בכל פעילות שהיא של האוניברסיטה.
בהודעת האוניברסיטה שליוותה את הכרעת הדין נאמר בין השאר:
פרופ' אייל בן ארי הועמד לדין משמעתי על ידי האוניברסיטה העברית לאחר שהתיק נגדו במשטרה שנפתח עקב תלונות על הטרדה מינית נסגר בשל התיישנות.
האוניברסיטה עמלה קשות לאתר את המתלוננות ולשכנען למסור עדות בפני בית הדין ולאחר השלמת חקירה שערכה, הגישה נגד פרופ' בן-ארי תלונה ארוכה ומפורטת.
(…)
האוניברסיטה תמשיך לפעול למניעת הישנות מקרים מסוג זה על מנת להבטיח סביבת עבודה ולימודים הולמת וראויה.
יצוין כי בעקבות פרשת בן-ארי תיקנה האוניברסיטה העברית את תקנון המשמעת והוסיפה לו איסור על קיום של יחסים אינטימיים, לרבות קיום יחסי מין בהסכמה, בין מורה לתלמיד/ה כל עוד מתקיימים ביניהם קשרי סמכות אקדמיים. זאת שכן:
יחסים אינטימיים, לרבות קיום יחסי מין בהסכמה, בין מורה לתלמיד/ה בזמן שמתקיימים ביניהם קשרי סמכות אקדמיים מהווה ניגוד עניינים המסכן את ההליך החינוכי וההכשרתי, יוצר אווירה לימודית וקהילתית בלתי הולמים, ועלול להוביל לניצול מרות.
בניגוד לחלק מחברותי, אני סבורה שהעונש שהוטל על בן-ארי הולם ומשקף את חומרת המעשים שבהם הורשע. בכך מעבירה האוניברסיטה מסר ראוי לסטודנטיות הלומדות בה ולעובדות שלה, ולנשים בכלל. יש לזכור שגם אם מתעלמים מיחסי הסמכות שיש בין מרצה לתלמידיו – שאי-אפשר להתעלם ממנה, כמובן – אפילו קיום רומן בהסכמה בין מרצה לסטודנטית לא משליך רק עליה אלא גם על שאר תלמידיו של המרצה. כיצד יכול המרצה להמשיך להתייחס לכלל תלמידיו באופן חסר פניות, כאשר הוא נדרש, למשל, להמליץ על מועמדים למלגות מחקר או למשרות הוראה? האם פעולה כזאת תוכל אי-פעם להיראות כעניינית? זה נכון גם למקומות עבודה אחרים. על כך נכתב בהכרעת הדין, שאותה קראתי:
הסמכות האקדמית, ככל סמכות, דורשת מרחק רגשי הולם כדי שתהיה ביקורתית ומידתית. הסמכות האקדמית היא אבן יסוד ביושרה חסרת הפניות של העבודה המדעית והמקצועית המתקיימת באוניברסיטה העברית. סגנון יחסים כמו זה שאפיין את הנילון ותלמידיו מהווה התנהגות לא-הולמת של איש סגל אקדמי לא רק מהיותו פותח פתח לפגיעה אישית אלא גם משום שהוא מחשיד את איש הסגל בהתנהגות המודרכת על-ידי נימוקים אישיים ורגשיים במקום שבו נדרש שיפוט מקצועי נקי מפניות. הפגיעה איננה נשארת ברמה האישית שכן איש סגל, ובוודאי מי שהוא פרופסור, נמנה עם בכירי האוניברסיטה והתנהגותו משליכה ישירות על הדימוי הציבורי של העבודה האקדמית המתנהלת תחת כנפי המוסד
אכן, חבל שבארגונים נוספים אין תקנון משמעת ודין משמעתי.
* על אף ש’הרשעה’ הוא מונח שצריך להישמר לדין הפלילי, השתמשתי בו בעקבות בית הדין המשמעתי בהכרעת הדין שלו.
וכל הפרשה הזאת החלה להתגלגל בעקבות רשימתה האמיצה של אורטל בן-דיין בהעוקץ (שעסקה במרצה אחר באותו חוג. והסתיימה כך [עדכון 1.3]).
תרגיל במבוא לסוציולוגיה
הכרעת הדין בעניין פרופ’ בן ארי (PDF)
תקנון המשמעת של העובדים האקדמיים באוניברסיטה העברית
החלטת הוועדה המתמדת של האוניברסיטה בעניין תיקון התקנון
תיקון התקנון (קובץ וורד)
קרוא וכתוב 
ככל שתבורך האוניברסיטה על הצעד המשמעתי, אני סבורה שביחס לעבירה האתית כלפי כלל הסטודנטים וסוגיית הסחיטה המינית גם אם לא התגבשה לכלל אישום – העונש קל מדי ואינו משקף את מלוא חומרת המעשה. שנתיים עוברות מהר. במקרים כגון זה ראוי לגזור ענישה מחמירה יותר. אולי אין בוחנים שיניו של סוס שניתן במתנה, וברור שהעברית פעלה כאן באופן שהייתי מייחלת שגם אות״א תאמץ לה – אבל תשבוחות וביקורת לצידן.
החוק הזה של איסור של קיום יחסי מין במקרה של יחסי מרות הינו חוק רע צדקני ובלתי ניתן לאכיפה אמיתת ,הוא גם חוק מרושע. שיוצר נורמה מעוותת שפוגעת הן באנשים ספיצפים והן בעניין עצמו כי ברגע שמחוקקים חוקים כאלה הנטיה היא לבעוט בכל העניין.
אנשים יוצרים קשרים מינים עם אנשים שהם קרובים אליהם ומכירים אותם. , במסרת מרות נוצרות גם הכרויות קרובות חברויות אמיצות וגם רומנים גדולים. הקרטריון צריך להיות ניצול לרעה של יחסי מרות. יחסי מרות יכולים לייצר קשרים אמיצים (לא רק בהקשר המיני ) וקשרים שאינם בריאים לא רק אינם חוקיים.
ג'קי מצא יכול להיות חבר של יורם קראדשי ויכול לקבל ממנו שוחד והוא לא צריך לשכב איתו בכדי שזה יהה אסור. זה שני מקרים שונים ואין שום צורך לאסור על מנהלי מס הכנסה לנהל יחסים חברתיים עם אנשים היות ומצא כן קיבל שוחד בסופו של יום. המערכת צריכה להיות מסוגלת להבחין בין שני המקרים הללו מבלי לאסור איסורים גורפים.
הבידול של יחסי מין והאיסור הגורף על קיומם במסגרת קשרים כאלה הינו זילות של כל המאבק לזכויות של נשים בכלל. לשכב אסור אבל שוחד מותר לשלם?
יכול להיות רומן בין מרצה לסטודנטית אבל מרצה מהסוג של בן ארי לפחות על פניו קיים בצורה סידרתית יחסי מין עם סטודנטיות שהוא היה מנחה שלהן.
זה ו מקרה ברור שבו אפשר היה לתבוע אם פלילית ואם מנהלית גם אם יחסי מין במסגרת יחסי מרות היו מותרים. הקרטריון צריך להיות בין השאר האם ההסכמה הינה אמיתית.
שמנהל של מוסד ציבורי גדול ומנהלת מחלקה גדולה באותו מוסד (השם והכתובת שמורים כמו שנאמר ) לא צריכים להסתיר את חייהם המשותפים (כולל שהם חיפשו דירה בבניין עם שתי כניסות שכל אחד מהם יוכל לרשום כתובת אחרת..) במשך 6 שנים עד שאחד מהם פרש (לילדים שלום..)
או חיילת בסדיר לא היתה צריכה במשך שנה לנהל רומן "בסתר" עם המפקד שלה בפי גלילות עד שהיא השתחררה מהצבא.
לא צריך שום חוק מיוחד שיאסור על יחסי קרבה במסגרת יחסי מרות בכדי לדעת שהעובדה שלכבוד הנשיא לשעבר היו יחסים שכאלה כפי הנראה עם כל כפיפה שלו במשך 35 שנים. כבר בשנות ה70 שהוא היה יו"ר המועצה המקומית בקרית מלאכי זה היה ברור לי ולכל אדם שחי שם באזור שמה שהוא עושה זה אינו נורמטיבי.
.הנורמה שלעצמה כפי שהיא נוסחה כאן בתקנות הללו ובחוק ובפסיקה של בתי משפט הינה רעה וגורמת לזילות של כל התקנות עצמן.
לחנה
מדירוג בענישה חשוב בדיוק כמו הענישה עצמה. אם כי גם אני חושב שבמקרה הזה בהחלט נהגו בו לקולא שבקולא…..ונעמה אולי זה הולם את המעשים שבהם הוא הורשע אבל לא את המעשים שאותם הוא עשה וכאן בהחלט היה מקום להביא לביטוי את החופש שיש לטריבונאל המנהלי שלא לנהוג על פי הדין היבש.
בעניין בן ארי פורסם לאחר זמן ניכר שאף אחת לא התלוננה ובהיעדר כל תלונה לא היה מקום אלא לחקירה ולא להסקת מסקנות נחפזות. אני מבין שהאוניברסיטה התגברה על הקושי הזה וגבתה עדות מפורטת[אין לנו אלא הודעה על תוצאת ההליך ולא את ההליך עצמו-עדויות והכרעה מנומקת]. אם יש ראיות אזי שיורשע וייענש-ביחס לעונשים הנקוטים בהליך משמעתי מדובר בעונש חמור מאד.
באשר לקביעה העקרונית שלא ייתכנו יחסי מין בהסכה על רקע של מרות אקדמית-יש לי ספקות אם מדובר בקביעה נכונה וראויה אולם המשך יחסים בין מרצה לתלמידה התלויה בו יש משום סוג של שחיתות ומשוא פנים אפשרי כלפי תלצידים אחרים שאין להשלים אתו וזו ללא ספק התנהגות שאינה הולמת-נדמה לי שזהו הדגש בהליך זה ואז אנו עוסקים יותר בעבירה של שחיתות מאשר בעבירת מין
נעמה כתבה: "אפילו קיום רומן בהסכמה בין מרצה לסטודנטית לא משליך רק עליה אלא גם על שאר תלמידיו של המרצה."
גם רומן אפלטוני (חד או דו סטרי) עלול לגרום לאפליה, רק שאז אין בסיס לתביעה פלילית.
האם יש בכלל [ואם כן מהם] האמצעים המשמעתיים האפשריים במקרה כזה?
בנתיים באוניברסיטה החליטו לנסות לפתוח את התיק מחדש וטוב שכך. כמה שאני קורא על הסיפור הזה אני חושב שהעונש אינו מידתי במידה לא מידתית בהחלט…..
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4034973,00.html
ההחלטה של בית הדין המשמעתי בעניין פרופ' בן ארי עלתה לרשת.
אני כמובן קראתי אותה לפני שכתבתי את הפוסט, אבל היא היתה בידי רק כקובץ ולכן לא יכולתי לקשר קודם.
ומה היה לפני זה?
לא היה בתקנון איסור על קיום יחסי מין בין מרצה/סטודנט/ית?
האם זה חל גם רטרו אקטיבית? על דברים שקרו לפני שהוסיפו את התקנה הזאת?
לא, לא היה.
היה סעיף של התנהגות שאינה הולמת מרצה.
איסורים כאלה לא חלים רטרואקטיווית. אי-אפשר להעניש אדם על התנהגות שלא היתה אסורה (חוקית/משמעתית) כשביצע אותה.
תודה על התשובה המהירה
ויום האישה שמח לך ,לכל הנשים באשר הן
וגם לגברים
ירדנה