• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הפארסה בערוץ 10
רופאים על הרכבת »

חוק השבות פָּגַע וּבָרַח

18 בספטמבר 2011 על-ידי נעמה

מישהי החמיאה לי היום על הלוק הצרפתי. אמרתי לה שזה לא ממש יום לדבר בו על להיראות כמו צרפתים… העובדה שדורסיה של לי זיתוני ז”ל הם בעלי אזרחות צרפתית שנמלטו לצרפת מיד לאחר שנטשו את קורבנם על הכביש, הוציאה ארס רב כלפי “הצרפתים האלה”. אפילו מכמה שמאלנים נאורים בעיני עצמם. 
חוק השבות מיד עלה לדיון אף הוא. לתקן לתקן!
מה עוד חדש? גם אחרי חשיפת הקבוצה הנאו-נאצית בפתח תקוה נשמעו הדרישות הפופוליסטיות הללו, כמין רפלקס מותנה. גם אז כתבתי על זה משהו. איך זה שעוד לא שמענו מאף ח”כ הצעת עונש מוות לפוגעים ובורחים?

אין קשר בין חוק השבות לכל מיני מִפְגעים כגון אלה המתגלים בארצנו. סעיף 2ב' לחוק השבות קובע שלושה סייגים לזכותו של יהודי לעלות לישראל ולהשתקע בה. זאת אם המבקש:
1) פועל נגד העם היהודי; או
2) עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה; או
3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

כפי שאלה מפתח תקוה לא עלו כנאו-נאצים אלא נעשו כאלה כאן, כך גם לא שמעתי על כך שידוע כי לדורסים עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. הסייג הזה, בסעיף 2ב’3, הוא תוצאת תיקון משנת 1954. בפועל נעשה בו שימוש מועט, כשהמקרה הידוע ביותרהוא של מאיר לנסקי.

היו מקרים שבהם חוק השבות שימש מקלט לעבריינים נמלטים ממדינות אחרות, שנאחזו בקרניו. בעקבות פרשת שיינבין, שנמלט לכאן מארה”ב לאחר ביצוע רצח, תוקן חוק ההסגרה שעד אז קבע כי לא ניתן להסגיר אזרח ישראלי. בין השאר נוספה הדרישה שהאדם יהיה גם תושב ישראל ולא רק אזרחה. כמו כן, שניתן להסגיר אזרחים שהם גם תושבים כאשר מטרת ההסגרה היא העמדה לדין וכאשר המדינה המבקשת מתחייבת מראש שאם יורשעו יוכלו לרצות את עונשם בישראל. 
היום עבריינים כאן נמלטים למדינות אחרות. במקרה הפעם הם עולים מכוח שבות. נדמה לי שגם ישראלים עבריינים יכולים להימלט מאימת הדין המקומי לחו”ל, גם אם קצת פחות בנוחות.

לצערי, יש מספיק ישראלים מלידה הפוגעים ובורחים. כאלה שלא קיבלו את המעמד במדינה מכוח חוק השבות. פעם החזון של מדינה ציונית נורמלית היה שיהיו כאן גם גנבים יהודים. אז גם פוגעים ובורחים יש כאן. וההתמודדות איתם – כמו עם מִפְגעים אחרים – צריכה להיות התמודדות חינוכית וחברתית. בכלל, דרוש בדק בית מעמיק בשאלה איך היינו לחברה כה אלימה, כה לא סולידרית, כה לא מתחשבת, כה דורסנית.

לכל זה אין דבר עם חוק השבות. את הדיון עליו – לתקן/לשנות/לבטל/לעגן כחוק יסוד – כדאי לשמור לדיון רציני ומעמיק בהקשר המתאים לו. על מדיניות ההגירה הראויה של ישראל. אין מה לשרבב אותו כאן. לא הוא השאיר את לי זיתוני בזירת המוות.

 

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה, שונות | מתויג חוק ההסגרה, חוק השבות, לי זיתוני, תאונת פגע וברח | 10 תגובות

10 תגובות

  1. ב- 18 בספטמבר 2011 בשעה 21:38 רן

    נראה לי שאת מגיבה ברוב מהומה על לא מאומה.
    המקרה אכן מזעזע, אבל ברור שאין קשר להתנהגות של התפוח הרקוב הזה לפאקינג חוק השבות. כאילו, מה?!
    אני, אגב, כבדרך כלל, מסכים עם כל מילה שלך מבחינה רעיונית.

    הלוגיקה זהב, ההקשר – מוגזם.


  2. ב- 18 בספטמבר 2011 בשעה 22:22 סמולן

    אני מניח שהדובר האלמוני הוא נתן זהבי (http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGHLIH&c41t4nzVQ=EM). אנסה לשחזר את הלוגיקה שלו:

    1. זהבי עוסק ברדיקליזם, כלומר איתור סיבה מתוך תוצאות. לשיטתו אין תוצרים מקריים, ואין דברים בלתי נמנעים. הוא מתאר דבר מה רע, ומוצא לו את סיבתו, הרעה ממנו פי כמה. רוע הסיבה גדול (פי כמה) מרוע התוצאה.

    2. עד כמה שאני יכול לשפוט, זהבי מציע רק סיבה (רעה) אחת: ישראל, המשטר, הנבלות, המושחתים, החארות. רבים תארי הסיבה, וכולם שליליים: זהבי הוא רמב"מיסט.

    3. על אף שהסיבה לרוע היא אחת, רבים תאריה, והדיון העיתונאי עוסק בהתאמת תואר הסיבה למאפייני העובדה הרעה. במקרה שלפנינו, מדובר באדם (שני אנשים, למעשה), שרצחו אישה במקרה ונמלטו. זהבי היה יכול להתאים את הרוע למגדר שלהם, אבל אז מה שהיה מוכפש לא היה קשור למושא ההכפשות היחיד שיש לו. הוא היה יכול להתאים את הרוע לצרפת, ושוב ישראל היתה חומקת. הוא היה יכול להתאים את הרוע ליהודים-שעלו-מצרפת-לאחורנה, אבל מעשה שטן, היות והם עלו רק עכשיו, ישראל שוב היתה יוצאת ללא פגם. במובן מסויים, עולה אפילו מן הרהור מוזר, שלפיו פגע וברח כל כך אכזרי הוא לא הכי נפוץ בארץ. והם עוד רצחו קיבוצניקית-שעברה-לתל-אביב, שזה הכי ישראל. על כן, כנראה, הפתרון: תנאי האפשרות לכך שהיהודים האלו יגיעו הנה בכלל, הוא חוק השבות. כעת, הותאמה תופעת הרוע להיבט מסויים של האשם התמידי.

    4. אני מניח שעכשיו יתגלה שהפוסט כלל לא קשור לזהבי… 😦


    • ב- 18 בספטמבר 2011 בשעה 22:25 נעמה

      4 – נכון…


  3. ב- 18 בספטמבר 2011 בשעה 22:32 רון

    הקריאה לבדק בית מעמיק היא מחד מאוד נכונה, מאידך הזויה לחלוטין.
    איזה בדק בית, ועוד יותר איזה מעמיק?
    רושם שלי: התלהמות ח"כית-טוקבקיסטית על חוק השבות זה הכי רחוק שישראליסטן מסוגלת לקחת את האירוע הזה. יברברו על זה שמשטרת התנועה היא בחוד המשטרה, יעשו כתבות רוחב על המשפחה של ז"ל ואיך היא היתה בגיל 7, ובא לציון קטרזיס.
    רון


  4. ב- 19 בספטמבר 2011 בשעה 07:44 אבי

    הצרפתים היהודים אחראים חלקית על העלייה המסיבית במחירי הדירות, אז ממש לא אכפת לי אם ישללו מהם את חוק השבות.


    • ב- 19 בספטמבר 2011 בשעה 11:32 יוסי

      אתה צודק. אני מציע שלא ניתן לאף עשיר להיכנס לארץ. בשלב השני נסלק מכאן את אלה שכבר פה.


  5. ב- 19 בספטמבר 2011 בשעה 20:05 גלעד

    ושכחת את הצבע. כי האלה שבאים לפה לקנות דירות, הם לא מהצבע הנכון. ולכן הם לא 'ממש צרפתים', את יודעת.


  6. ב- 19 בספטמבר 2011 בשעה 21:37 דב קולר

    מדינה עם צבא, צבא עם מדינה
    אשר שנים כה הרבה פוגעים באלימות באזרחי עם אחר, בגבולותיה, ובשטחי כיבושיה של המדינה
    ומסתירים, ומכחישים, ומעלימים, ומטייחים, ומגבים את הפוגעים
    …
    מנהיגים המסבירים בבתי המשפט את טוהר ניקיון כפיהם בביצוע עוולה שסירחונה מכסה ארץ
    …
    מורים, מנהלים ומערכת חינוך לאומית, המדירים קבוצות ובודדים מהזדמנות שווה בחינוך נאות,
    כי הם "מסכנים את ממוצע הבגרות-והמיצב"
    …
    אלו סיבות העומק להתפשטות האנוכיות, לרוע, להעדר הסולידאריות בין אדם לחברו.
    …
    אך היות וטבע לב האדם בכל זאת טוב וחברתי מיסודו, גם בישראל –
    באה המהפכה הקוראת לצדק חברתי –
    ונותנת לי/לנו – תקוה.


    • ב- 19 בספטמבר 2011 בשעה 23:05 ג'ו כלום

      כן, אבל הם צרפתים. אז מה שכתבת מעניין, מרתק, מהמם ועוד מילים שמתחילות ב"מ", אבל לא קשור לקבוצה שעליה אנחנו מדברים, שלמזלנו היא די קטנה.


  7. ב- 20 בספטמבר 2011 בשעה 16:48 אסף

    דווקא יצא חבר כנסת עם הצעת חוק בעניין פגע וברח – הפעם זה זאב בילסקי. מוזר, לא חסרה לו אהדה ציבורית.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie