התדרדרות מדאיגה נרשמת לאחרונה במעמדן של נשים בזירה הציבורית. בצה”ל חיילים מסרבים לשמוע שירת נשים וחיילות המצוות לחגוג במתחם נפרד בשמחת תורה. הפרדה באוטובוסים בשכונות חרדיות בירושלים ובמדרכות במאה שערים (וגם בקופות חולים מסוימות בעיר הקודש, כמו מאוחדת ברוממה); סירוב לפרסם כרזות שבהן מופיעות נשים בעיר או חיתוך/ריטוש של ראשן מתוך הכרזה. על בית שמש כתבתי כאן. בקרוב אצלכם.
אתמול הגיע עוד שלב. בטקס ממלכתי של משרד הבריאות, שבו הוענקו פרסים על חיבורים בתחום הרפואה וההלכה, לא הוזמנו לבמה שתיים מזוכות הפרס – נשים בעוונותיהן – כדי לקבל את הפרס. הן גם הושבו בזמן הטקס ביציע נפרד. פעם ראש העיר החרדי של ירושלים לא לחץ את ידיהן של כלות פרס ישראל בטקס ממלכתי. היום כבר מושיבים אותן בעזרת נשים. ומחר? כיד הדמיון הרעה עליכם.
שווה להתעכב רגע על תגובתו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. זאת כוללת שני רכיבים: 1) “הן הסכימו” (לא לעלות לבמה אלא שנציג מטעמן יקבל את הפרס בשמן. ו-(2) "מדובר בטקס בעל אופי תורני-הלכתי, ויש לדחות כל ניסיון להכפשה על רקע אפליה”.
נתחיל מהשני. לא, לא מדובר בטקס הלכתי. מדובר בטקס ממלכתי. של משרד ממשלתי בישראל. שבראשו עומד בעצם ראש הממשלה. (זאת בשל סירוב היסטורי של המפלגות החרדיות הללו לקבל תפקיד של שרים). יש לא מעט התנגשויות בין תפיסת העולם החרדית לבין תפיסת העולם הממלכתית, שלא לדבר הדמוקרטית, והנה רק אחת מהן. אי-הבנה מוחלטת מהי מדינה ומהו תפקידו של שלטון.
ו”הן הסכימו”? לא מעניין, לא רלוונטי ולא מצדיק. גם אם נכון. ואם אדם יסכים להיות עבד – כלום מותר יהיה לשעבדו? בלי להיכנס כאן לדיון בזכויות קוגנטיות, זכויות שאינן ניתנות להפקעה וכן הלאה – השאלה הזאת חורגת בהרבה מ”רצונו” של אדם זה או אחר. עניינה אופייה הדמוקרטי של המדינה. הנקודה איננה אם אשה זו או אחרת מסכימה לשבת ביציע נפרד בטקס ולקבל את הפרס שזכתה בו על הישגיה באמצעות שליח; אלא אם אנחנו – כאזרחי המדינה המעניקה לה את הפרס הזה – מסכימים לכך.
המגמה הזאת מעוררת חלחלה. היא גם מעוררת מאבקי נגד מוצדקים מאין כמותם. הרב אורי אילון הקים קבוצה הנאבקת נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים. הבלוגרית הילה בניוביץ מואן דר גרף אחותך יזמה ארוע מחאה מוסיקלי ביום שישי הקרוב ברחבי הארץ (11.11.11:00). כי זאת יש לדעת: כמו בעוד תחומים, התדרדרות כזאת לא תסתיים רק “שם”. כבוד לאמונתם של אחרים? כן, רק אם הם מכבדים אותי. היתה מי ששלחה את המתנגדות לחיילים שיצאו מטקס צבאי בגלל שירת נשים ללמוד דמוקרטיה. מסתמן שמי שזקוקה לריענון של הנושא, אם לא ללמידתו מן היסוד (אף כי לא במערכת החינוך של סער, מן הסתם), היא דווקא אותה עיתונאית. אולי תיפגש שם בערכים שוליים לדמוקרטיה כמו שוויון וכבוד האדם.
“ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העלם שלא עשני גוי; ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שלא עשני עבד; ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שלא עשני אשה” – מברכים יהודים דתיים בכל בוקר בתפילת שחרית (ונשים אומרות “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שעשני כרצונו”). אין לי כוונה לשנות את נוסח התפילות, אבל עם “ברוך שלא עשני עבד” אני גם מזדהה. רק שבמדינה האמורה לכבד זכויות, זה לא עניין לסידור התפילות. האיסור על עבדות הוא מוחלט ולהפרדת נשים, או כל קבוצה אחרת – אין בה מקום. ואין פשרות על העניין הזה. למי שמתקשה להבין אני ממליצה, כמו תמיד, להחליף “נשים” – במתחם נפרד בצה”ל, בבמה נפרדת בטקס, בחדר ההמתנה בקופת חולים, במדרכה או באוטובוס – בקבוצה אחרת. אתיופים, נניח. ולשאול את עצמו אם גם אז הוא יהיה מוכן לגלות סובלנות.
קב’ הפייסבוק נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי
הארוע בפייסבוק ‘ככה לא נראית ערווה! מחאה מוסיקלית של נשים שרות’
עוד בנושא:
דרך ארץ קודמת לתורה
טליבאן בבית שמש
שירת המקהלה
לא נורא, לכן מגיע לכן לפרוש בגיל 62 ולא 67, לשחוט את הגבר בגירושין ושאר הטבות, ועוד להתבכיין בבלוגים מלומדים.
זה לא רק ברמת הברכות. מבחינת סטטוס קנייני, מעמדה של אישה זהה למעמדו של עבד כנעני. מה שקנה עבד קנה אדונו, מה שקנתה אישה קנה בעלה. ע"פ ההלכה, לאישה אין זכויות קניין כלל, היא סוג של רכוש, כמו עבדים, מרעה ונדל"ן. מדובר במערכת ערכים שהידברות עימה אינה באמת אפשרית.
הראל, זה מעניין מה שאתה אומר. האם לעבד כנעני משלמים מזונות? האם עבד מתחלק ברכוש כשהוא בוחר לעזוב את אדונו? או שהמרשתת סובלת הכל?
גיל, מערכת הערכים והציוויים ההלכתית מפלה. היא גם בהגדרה לא צודקת, כי היא לא מאפשרת לנשים יהודיות להשתתף בקביעת החוקים שלפיהם מצפים מהן לחיות.
מערך הנישואין והגירושין של יהודים בישראל נמצא בשבי הרבנות הראשית; רבים רוצים להשתחרר מהשבי הזה, אבל הפתרונות, אם יש, מוגבלים לעשירים בלבד. מי שאין לו 5,000 ש"ח להוציא על חתונה בחו"ל (או, נניח, מעוניין להתחתן במדינתו שלו ולא לברוח לחו"ל להתחתן לבד בחושך) מחויב לתנאיה, לחוקייה, של מערכת שהוא לא מאמין בה ואין לו יכולת להשפיע עליה.
מערך הגירושין מפלה נגד נשים במיוחד, ואבוי לאישה שלא סגרה את נושא ממונותיה ואחזקת ילדיה לפני שהגיעה לבית הדין הרבני. שם יעשו לה גיהינום, ואם תסרב לדרישות ממנה, תשאר "עגונה" – כבולה לבעליה, בלי יכולת להשתחרר. אם הטענה היחידה שלך נגד ההפליה השיטתית בכל המרחב ההלכתי, מעיירות דתיות דרך נציגי ציבור דתיים וכלה בדיני אישות בישראל הוא "אבל כאשר נשים מתגרשות מגברים לפעמים הן מקבלות יחס עדיף", זוהי טענה דלה מאוד.
איתי, יש כיום שתי מערכות מתחרות ועוינות, המערכת הדתית והמערכת הפמיניסטית-מיליטנטית. המערכת הפמיניסטית המיליטנטית כיום חזקה יותר לדעתי מהמערכת הדתית והיא כוללת את בתי המשפט לענייני משפחה, בתי המשפט הרגילים, הפרקליטות, המשטרה, האקדמיה, העתונות… מערכת זו מתעללת בגברים בכוונה תחילה והיא אנטי-זוגיות בין גבר ואשה ואנטי משפחה במוצהר, וגם לא אוהבת ילדים. אני לא מת על בתי הדין הרבניים אבל אני לא מסכים איתך לגבי ההתעללות המובנית של המערכת הדתית בנשים. אני בספק אם הקשבת לסיפורים של גברים גרושים על מה שעבר עליהם בבית הדין הרבני, כי אם היית מקשיב לכמה סיפורים כאלה לא היית מדבר ככה. לדעתי חנה בית הלחמי ונעמה כרמי ודומותיהן עם הפנאטיות שלהן וההתעקשות לעצב מחדש את העולם בניגוד לטבע מתעללות בנשים ובילדים יותר מכפי שהדתיים אי פעם עשו זאת. על גברים אני אפילו לא מדבר, זה ברור.
[…] ברוך שלא עשני עבד (קרוא וכתוב, נעמה כרמי) […]
אני מתקשה להאמין שזה הגיע עד לכדי טקס ממלכתי. הכאב גדול.
אפשר אולי להעלות טענות בזכות ההפרדה.האינטגרציה בין גברים ונשים במרחב הציבורי נכשלה, לא הביאה לשוויון בין המינים והיא כר פורה להטרדות מיניות וחשיפת נשים לניצול וההפרדה יוצרת הגנה ומהווה בלם טבעי וייתכן שנשים ישגשגו יותר בנפרד. אימוץ נורמות חרדיות תואם גם את ההתפחות באזורנו בו בכל מקום גוברות הנורמות השמרניות של האסלאם [עלינו להשתלב במרחב השמי למען השלום-האם לא הייתה זו הנחת יסוד בשמאל?]בקיצור אם כל העולם מבין שהמרחב המשותף בין גברים ונשים רק גורם צרות וקשיים אולי כדאי ללכת קצת לכיוון השני?
שלום נעמה,
אני מסכימה ב- 100%.
גם אני נחרדתי לראות שבכרזות/פרסומות של הרכבת הקלה מופיעים רק גברים וילדים-בנים.
הכרזה הנ"ל "מחזירים נשים לשלטי חוצות בירושלים" היא ברוכה ומצויינת ואני מקווה לראות עוד הרבה הרבה הרבה כמותה פזורות ברחבי העיר.
ותודה רבה על הפוסט.
רק תיקון טכני קטן – הטקס היה ב- 25.9 והוסתר עד כה (למה הוסתר אם זה טבעי וכשר?).
משתפת.
ברוך שלא עשני ציוני
מעשיהם של החיילים מעמידים את השלטונות במצב שגורם לי לאושר.
הבחירה של השלטונות היא בין הרע לגרוע.
להיכנע לחיילים הדתיים משום שהחיילים הדתיים מהוים את עמוד השידרה של הצבא, ואז לריב עם כל העולם ואחותו.
או לפטור את מי שהתחרד משרות ואז לפטור גם את אלה שאינם ציונים וכופרים לחלוטין בקיומו של עם יהודי לפי הגדרות מודרניות ,ומאמינים שהציונות היא פרוייקט קולוניאלי
אני מסכים שההלכה הוקצנה, ע"י קיצוניים, אבל לדעתי ההלכה המקורית, בגדול, מתחשבת בנשים (או ששמא כך אני הייתי מעוניין להאמין?!)
לא ברור אם את הכתבים המקודשים (הקאנון היהודי) כתבו בעיקר גברים בגלל שהנשים הודרו מהשיח הלאומי אף בימיהם, או שפשוט הנשים לקחו לעצמן את תפקידי עקרת הבית, אבל נהיר לכל (אני מקווה כך) שהסוגיה ראויה לעיון מחדש, כי בינינו, שני הצדדים הקצינו במאה-מאתיים השנים האחרונות (ולא ברור מי הקצין ראשון…)
שלום נעמה
פוסט מאד נכון ויפה!
אני מציע לכל המגיבים שלא מסכימים עם הרעיון של הפוסט הזה, להשקיע עוד רגע ולקרוא שני פוסטים שכתבתי על נושאים אלו :
על הערכים המתנגשים של הדת ושל הליברליזם ועל ההחלטה שישראל צריכה להחליט –
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1727291
ועל המאבק לחופש של הנשים, משה קצב והפרסומות –
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1869645&r=1
תהנו!
[…] בעת שהן מתאמנות בריקוד. בלוגריות כמו נעמה כרמי הקדישו פוסט אחד או יותר להדרת נשים, עיתון הארץ הקדיש בסוף השבוע האחרון את כל המוסף […]
[…] במעמדן של נשים בישראל זועקת אלינו מכל פינה בכל יום. הדרת נשים היתה לנורמה. לא רק בירושלים המתחרדת. לא רק בארגונים […]
ברוך שעשני אישה
השיר של לימור עובד
עמוס