שתקתי ביום שישי. מה עוד אפשר לכתוב במיוחד כדי לאזכר את יום המאבק באלימות נגד נשים, שצוין כבכל שנה ב-25 בנובמבר. הרי הנסיגה במעמדן של נשים בישראל זועקת אלינו מכל פינה בכל יום. הדרת נשים היתה לנורמה. לא רק בירושלים המתחרדת. לא רק בארגונים וחברות הנכנעות לתכתיבי חברות הפרסום שמצדן נכנעות לתכתיבי החרדים בעיר, בשתיקת העירייה. גם בתכניות טלוויזיה, מעוז הליברליות עלק. כאשר נצפית בקירשנדון אשה זאת עילה לסטטוס. וגם אז, בדרך כלל, במסגרת מה שאפשר לכנות הפינה “עולם הולך ונעלם” בסוף התכנית. כמעט על רקע כתוביות הסיום. מתצפית שערכה ד”ר נורית גילת לפני כשנתיים ונשלחה אלי בזמנו, עולה כי נשים היו רק כ-8% מהמרואיינים בתכנית; כי בכשני שליש מהתכניות לא הופיעה אף אשה; וכשאחד המנחים נעדר מחליף אותו תמיד גבר.
מהתרשמותי הסובייקטיווית לא השתנה מאז דבר, אולי להיפך. (לבד מכך שהשנה, לראשונה, ראיינה שם אשה כמחליפה). גם לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים ראיינו שם גבר. אני שמחה, באמת ובתמים, שגברים מגלים עניין בנושא. זה באמת לא עניין “של נשים” אלא סוגייה חברתית ראשונה במעלה. אבל על רקע ההדרה השיטתית של נשים בתכנית הזאת זה צרם במיוחד.
אפשר להתווכח אם הדרת נשים היא אלימות. כמו שאפשר להתווכח אם אלימות מילולית היא אלימות. או שמא זאת קצת זילות השפה: לא כל פגיעה היא אלימות. גם לא כל אלימות היא ישירה. אלימות מבנית, למשל, היא אלימות שנוצרת כתוצאה מהפקרה של אוכלוסייה מסוימת על רקע סוציו-אקונומי, אתני או מגדרי, שמביאה לתוצאות כמו תחלואה או תמותה מוגברות. אלו הם קיפוח או אפליה המובנים לתוך הסדר החברתי ולכן פחות נראים לעין מאשר אלימות גלויה, אך תוצאותיהם קטלניות לא פחות.
אשר לאלימות הקשה, hard core, שבאופן מסורתי מציין ה-25 בנובמבר, היום הזה עמד השנה בסימן בקשתו של קצב לדיון נוסף. זאת לאחר שערעורו נדחה בבית המשפט העליון והוא אמור להיכנס לכלא כדי לרצות את עונשו בעוד פחות משבועיים. אני מרשה לעצמי להמר שהבקשה תידחה: אין עילה משפטית לקיים דיון נוסף. אבל אחרי הדחייה תבוא בקשת החנינה, כמובן.
שלושה ימים לפני יום המאבק, דווח בהארץ בזו הלשון: “חשד: דייר מרכז קליטה בקרית גת רצח בדקירות דיירת על רקע רומנטי והתאבד”. וזה במעוז השמאל הליברלי, הרוצה מאוד שנאמין כי הוא עומד גם בחזית המאבק נגד אלימות מינית (מלבד כשהיא קורית אצלו בבית; ומלבד הדיווחים מקלי הראש על חיים רמון ואיל בן ארי; ומלבד כל ההערות והבדיחות הסקסיסטיות המשובצות במאמרים רבים. ומלבד בני ציפר, הפרובוקטור בשקל, הכופר מכל וכל באלימות נגד נשים ובהדרת נשים, שמקבל שם מקום של כבוד). את הכותרת המקורית כבר לא תמצאו באינטרנט. אולי כי הכותרת שונתה בהמשך; אולי בעקבות המכתב למערכת מהיום, שמחה על כך ותבע: די עם הרקע הרומנטי. באמת די. אלימות היא אלימות. אין בה דבר רומנטי.
קרוא וכתוב 
"רקע רומנטי" הכוונה שזה על רקע של יחסים בין בני זוג, לא? לא שהאלימות עצמה רומנטית. באיזה מינוח אחר אפשר להשתמש כדי לתאר את הרקע לאירוע?
על רקע אלימות במשפחה.
יש גם אפשרות פשוט לתאר את העובדות: רצח את אשתו/את גרושתו/את בת זוגו. בלי לתת כותרות לאיזה רקע.
ואם היא לא אחת מהנ"ל? אם הייתה מערכת יחסים מחוץ לנישואים שלהם שהיא רצתה להפסיק והוא רצח מכעסו, אז איך תתארי? איך תבדילי בין זה לבין רצח של אישתו בגלל מאבקי ירושה, נניח?
למילים יש משמעות, זה הרעיון של מילים, הם דרך לתאר מציאות, לא ליצור אותה.
מפריע לך שמשתמשים במילה רומנטי כי את אוהבת סרטים רומנטיים ובהם אין רצח? אולי הבעייה היא במשמעות הנלוות למושג רומנטי שהיא הבעייתית?
באותו אופן (בפסקה הקודמת) את רוצה להכניס כל תהליך חברתי לא רצוי תחת המונח "אלימות", כלומר להפוך את המושג למשהו בלתי מוגדר. אני פשוט לא מבין מה יצא מבלבול במושגים, אבל מילא.
א. כפי שעניתי בתגובתי הקודמת: לא חייבים לתת "כותרת" לכל דבר. אפשר פשוט לתת לעובדות לדבר. דווקא בשל המשמעות של המילים. ומי שסבור כי מילים רק מתארות מציאות ולא יוצרות או לפחות ממסגרות אותה – שוגה באשליות. יש יחס דו-כיווני בין מציאות ללשון.
ב. מי שמבלבל מושגים הוא אתה. הפסקה שאתה מתייחס אליה דווקא מעלה ספקות או לפחות שאלות באשר לשיוך הדרת נשים לאלימות. אולי קשה לך עם אי-ודאות ואתה צריך כל דבר עם פטיש של חמישה קילו. אבל מילא.
אני לא כל כך מבין מה הכוונה באי וודאות, אני יכול להגיד שכל פעם שמישהו אומר לי שאני נמוך זה מבחינתי רצח כי משהו מת בתוכי.
מונחים כל אחד יכול להגדיר איך שהוא רוצה, השאלה היחידה בשביל מה זה טוב. אם את רוצה לקרוא לתהליך חברתי מורכב 'אלימות' זו זכותך, לטעמי מדובר במינוח חסר תוחלת.
"האלימות עצמה רומנטית" – אתה יכול בבקשה להסביר איך אלימות פיזית קשה יכולה להיות רומנטית?
אין שום הצדקה לכתוב "רצח על רקע רומנטי" כי זה יוצר משמעות שווא שקנאה לאשתך היא נסיבה מקלה. היא לא.
אותו דבר עם כבוד המשפחה, אגב. מחבר שני מושגים שלא צריך להיות קשר ביניהם ואז יש מעין הקטנה של המעשה.
הדרת נשים היא לגמרי אלימות. עם זאת, זו "אלימות" שליותר א/נשים קל להתמודד איתה מבחינה תפיסה. עובדתית, היא הובילה ליותר מחאות מצד נשים וגברים בזמן האחרון (אפילו אם הן עדיין מועטות- הזכרתי אותן בפוסט האחרון שלי), מאשר מחאות שעולות כנגד רצח נשים על ידי בני זוגן, או אונס. האלימות הזו – מכות, רצח, אונס – עדיין קשה גם לנשים. גם גברים וגם נשים לא רוצים להסתכל לשם, אל מעמקי התהום, ולהיות בסולידריות עם נשים שמתעללים בהן באופן אכזרי כ"כ. העיקר לא להשתייך. ואין בדבריי האשמה, כי אם מקום למחשבה נוספת – למה אנחנו נותנות מקום בדיבור הפמיניסטי שלנו, בפעולה הפמיניסטית שלנו. כדאי גם להסתכל על המקומות הקשים יותר, ולהמשיך ולתת מקום לדיון ציבורי – כמה שיותר רחב – על ההידרדרות ההולכת ונמשכת במצבן של נשים בישראל.
איזה התדרדרות?
אני מודה לך שאתה מעניק לי את הזכות. ובאשר לשאלת ההתדרדרות: אתה מוזמן חוץ מלקרוא היטב לפני תגובה אוטומטית, לבדוק את הקישורים. אני לא נוהגת לחזור בתגובות על מה שכתוב בפוסט או על מה שהוא מפנה אליו.
כדאי אולי לציין שברוב המקרים של אלימות נגד נשים מבצעי האלימות הם גברים. רק כדי להבהיר שיש פה מבצע, שמקור האלימות בו ולא בקורבן.
יש בחיים גם אלימות על רקע רומנטי ואיסור השימוש במונח [יש הצעת חוק] לא תקדם דבר. אלימות על רקע רומנטי משמעה אלימות על רקע קשר אובססיבי בין בני זוג. אהבה עלולה להיות עזה כמוות וכמוה קנאה וחרדת נטישה ואפילו אי השלמה שלאהובך/אהובתך יהיו חיים אחרים בלעדיך. כמובן רוב מקרי האלימות המתרחשים בפועל בין בני זוג אין להם שום דבר לרומטיקה
נו, אבל על זה בדיוק אנחנו מדברים. על כך שאין לאלימות הזאת דבר וחצי דבר עם אהבה או רומנטיקה. לכנותה בשמות האלה נותן הנחה מפליגה לצד האלים; הרי הוא,המסכן, רק "מאוהב עד כלות" והקורבן אשמה בכך שהיא דוחה את "אהבתו" העזה כמוות. דווקא המינוח שאתה מציע "אלימות על רקע קשר אובססיבי" הרבה יותר קרוב לתאר את התופעה כמות שהיא. הייתי אולי מתקנת ל"אלימות על רקע אובססיה מינית".
אפשר לשאול איך זה שהגיעו כל כך מעט לצעדה ולעצרת לציון היום שנערכה בת"א כבכל שנה, ביום חמישי, ואפשר לשאול איך זה שהתקשורת התעלמה מכך לחלוטין.
אהבה אמיתית יש בה פעמים רבות יסוד חזק של אובססיה ועצם עוצמת האובססיה אינו שולל את היותה חלק מאהבה מיסרת ,מטריפה אבל בהחלט אהבה. הבעיה שסלפנו את המושג רומנטיקה והפכנו אתו לקיטש
אני מבין למה את יוצאת כנגד שימוש בביטויים כמו "קשר רומנטי", אבל לא בטוח שבשורה התחתונה זה לטובת העניין. אישית, אני לא חושב שבעיני האדם הסביר, אותו "קשר" מצדיק אלימות, בודאי לא רצח. מצד שני, המאבק הזה נראה קצת כהיתפסות לטפל וכרצון לעורר פולמוס, ובכך יכול להפחית מערכו של מי שנושא דברים חשובים. מכיוון שמטרתך היא לא רק להיות צודקת אלא גם להשפיע ולשנות, כדאי אולי לקחת את זה בחשבון.
אני מחבבת במיוחד את התגובות שאומרות לי מה מטרותי ורצונותי.
[…] על רקע רומנטי (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]