משרד הבריאות מתכוון להחמיר את הנהלים ללידות בית.
לא כל הנהלים החדשים המוצעים נראים לי בעייתיים או מופרכים על פניהם (למשל, קרבה סבירה לבית חולים). אבל ההנחה העומדת בבסיסם, והנאמרת מפורשות, היא ש"ככלל, יש להעדיף ביצוע לידות בחדרי לידה בבתי חולים מוכרים ומורשים". יש בקיאים ממני בנושא, שיציעו נתונים אודות הסיכון שיש בלידה בבית חולים (לא המקום הכי בטוח והיגייני בעולם, ככלל) לעומת לידה ביתית. חלקם מתבטאים בכתבה. השאלה היותר מעניינת, ומטרידה, היא מהי המוטיווציה המסתתרת מאחורי היוזמה. על-פי מבקריה, ההתנגדות של הממסד הרפואי ומשרד הבריאות ללידות בית נובעת מטעמים כלכליים. בתי-החולים מקבלים עבור כל יולדת סכום נכבד למדי, מה שגורם להם להתחרות על היולדות. נראה שזהו התחום היחיד כמעט שבו קיים חופש בחירה גדול ברפואה הציבורית, המשחק בהחלט גם לטובת היולדות. אבל חופש בחירה צריך לכלול גם את האופציה ללדת מחוץ לבית חולים.
כמובן שגם למתנגדים – מיילדות ורופאים המיילדים בבית – יש אינטרס כלכלי, בהמשך לידות הבית. הם הרי מתפרנסים מהן. אבל להבדיל מבתי החולים, הם לא מפעילים לחצים על משרד הבריאות לשנות נהלים מחייבים לטובתם. רק מבקשים שההורים יוכלו לבחור גם באופציה הזאת; לא רק בין תנאים שונים בחדרי הלידה בבתי-החולים. העובדה שרבים יותר בוחרים באפשרות הזאת בשנים האחרונות מתחילה להוות איום על מקור הכנסה נכבד של בתי החולים. ואיך מנהליהם ובכיריהם מתנהגים כאשר מדובר בכסף כבר ראינו לאחרונה. מנשים שיולדות בבית, אגב, נשלל מענק הלידה. אין לכך שום נימוק משכנע ורלוונטי לבד מהניסיון להפעיל עליהן לחץ ללדת בבית-חולים. אם כבר, נדרש תיקון שיעניק גם ליולדות בבית את המענק הזה. ללדת הן הרי ילדו.
ומה יקרה לאחר שיגיעו היולדות לבית-החולים, בניתובו הנמרץ של משרד הבריאות? לכשיתאוששו מהלידה, הרי במקרה שאינן יכולות או רוצות להיניק יצטרכו לחתום, על פי הצהרת חוק חדשה (כניסוחו הקולע של רובי ריבלין), על טופס ויתור. הנה לנו משטור כפול. קודם נכתיב לכן היכן ללדת. אחר-כך תצטרכו להצהיר בפני המדינה (על-פי חוק!) כי אין בכוונתכן להיניק. אם מדברים על אינטרסים כלכליים, מעניין שהחברות המייצרות את פורמולות תחליפי החלב עדיין לא הצליחו לסכל את הצעת החוק הזאת. אבל אולי עוד יש זמן. גם את החברות אבל גם את בתי החולים הנשים מעניינות רק כמקור הכנסה פורה.
שני המהלכים האלה מהווים משטור נוסף של נשים וגופן והפקעת זכותן עליו בידי המדינה. בוודאי שזאת צריכה לדאוג לילודים ולבריאותם. אבל לא על-ידי חדירה בוטה לגופן של נשים. מדובר כאן בפגיעה בזכותו של אדם על גופו, בפרטיות (במקרה של הנקה) ובחירוּת לבחור עבורה ועבור ילדיה בחירות מושכלות לטובתם ולטובתה. אם בתי-החולים מצטיירים פחות ופחות כבחירה נכונה בתחום זה, המדינה תצטרך לדאוג להם למקור הכנסה אחר. לא ע”י הידוק הפיקוח על גופן של נשים ומשטורן.
קרוא וכתוב 
מוסיפה לדברייך: המתנגדים הם לא רק המיילדות והמיילדים (ומרכזי הלידה הפרטיים היקרים מאוד-מאוד), אלא גם ובעיקר היולדות עצמן, אוכלוסייה הרבה יותר גדולה כמובן. כ-500 לידות בשנה, זה מספר שגדל והולך, וזה אומר שגם אלה שילדו בעבר ממשיכות לעשות נפשות לרעיון ולחנך את בנותיהן (ובניהן) ברוח דומה. הן לא נעלמות, רק מתרבות.
אישית, על מענק הלידה ויתרתי בלידת הבית שלי – פשוט לא הגעתי לקחת. זו אמנם היתה לידה שנייה, ולכן המענק נמוך יותר (500 ומשהו ש"ח נדמה לי), אבל ספגתי את זה בשמחה, כמו גם את ההוצאה הפרטית העצומה על התשלום למיילדת. מניעיי היו ברורים לי ומוצקים מאוד.
על סמך זאת, אולי אני אופטימית, אבל נדמה לי שאין למשרד הבריאות מושג בפני מי הוא עומד. לדעתם מדובר בחבורת אווזות חסרות אחריות שמחפשות "פינוקים בלידה", וקל יהיה להוציא מראשן את הרעיון הנואל. לדעתי הם יתבדו, גם כיוון שאוכלוסיית יולדות הבית היא אוכלוסייה מודעת, משכילה ויחסית בעלת אמצעים. מה שהניע את השר"פ (השנויה במחלוקת) בתחומים אחרים בחוזקה גדולה כל כך, יניע ויעבוד גם פה, בכוחות גדולים הרבה יותר בדיוק מכיוון שמדובר בעניין שמערב רגשות חזקים כל כך.
כרגע אני מרגישה התקוממות גדולה נגד התקנה הצפויה הזו (וצער על היולדות העכשוויות שיצטרכו להיאבק בתקנות הטיפשיות הללו, שהולכות ומחמירות עם השנים). אבל – לו הייתי צריכה ללדת בחודשים הקרובים, ההתקוממות הזו היתה גדולה שבעתיים. הייתי פועלת בכל דרך אפשרית שהיא כדי לאפשר לעצמי לידה מחוץ למוסד רפואי של מערכת הבריאות.
(ולמי שזה נשמע לה קיצוני: הטיפול ביולדת וביילוד בבית החולים הטיפוסי בארץ הוא הרבה יותר קיצוני ושרירותי, לעתים על גבול ההזוי).
מעניין לחשוב על פוקו ו"הולדת הקליניקה", והאופן שבו מערכת הבריאות והכפפתם של אנשים ונשים למערכת הבריאות מסייעת בביסוס כוחו של המשטר. הדברים האלה, גם הם, חלק מתהליך הפשיזציה שאנו עוברים (לדעתי)
אני אם לשלושה ילדים, האמת – אני גם סבתא לשניים. חשבתי הרבה על הנושא. השאלה שלי מתייחסת ללידות מסובכות, ללידה של ילד שיש לו בעיות, קשיים, דברים שלא נצפו מראש, מה קורה אז? איך היולדת מתמודדת? והמיילדת? והפינוי באמצע הלידה – אם הוא אפשרי בכלל, ובנוסף, האם המדינה צריכה לשלם עבור טיפול שהוא תוצאה של טעות בלידת בית, או ילדים שלא טופלו או לא אובחנו בזמן מפני שאמא או מילדת אינן מיומנות ואינן מכוונות לכך? כאן, עם כל הבעיות וליתר דיוק למרות כל הבעיות, אני סבורה שיש ללדת במוסד רפואי. והעובדה שיש מקום לשיפור בבתי החולים – על זה אין חולק, אך אל תזרקו את התינוק יחד עם המים….
שרה, הבחירה בלידת בית אינה "טעות" או "האפשרות הפחות טובה" שיש לתהות מי ישלם עליה. היא (צריכה להיות) אפשרות ובחירה כמו כל בחירה אחרת. המדינה צריכה לשלם עבור תינוק שנולד פגוע חו"ח בבית חולים, ואלוהים יודע לצערו שיש לא מעט כאלה, וכך היא גם צריכה לשלם עבור תינוק שנולד פגוע חו"ח בבית. אגב, היו רק 2 מקרים כאלה בישראל, נדמה לי, בכל השנים הרבות של לידות בבית עם מאות יולדות בשנה. יש סטטיסטיקות מפורטות ומאירות עיניים ואפשר לראות אותן באתר של המיילדת ענת תל אורן או של הרופא המיילד אבנר שיפטן.
אף אחד פה לא "זורק את התינוק" לשום מים – נהפוך הוא. מאפשרים לתינוק תנאים טובים יותר להיוולד, וללידה אפשרויות מיטביות להתפתח. וזאת, בניגוד לגישה הרפואית ההתערבותית, שממש קוראת לכל סיבוך אפשרי. (ואחר כך עוד מקובל לחשוב ש"הצוות הרפואי ממש הציל את היולדת". לא, הוא רק עבד קשה לתקן קלקולים חמורים שהוא עצמו יצר, ביצירת לחץ מיותר, בפולשנות ללא גבול, בתנאים לא טובים ליולדת שתוקעים את הלידה, במוניטור שלא מאפשר ליולדת לזוז ולקדם את הלידה, בפרוטוקול לידות שבנוי לפי לו"ז ומי שלא עומדת בו צריכה זירוז כי אחרת היא תופסת חדר).
מכיוון שמדובר בכ- 500 לידות בשנה, קשה להשתכנע שמדובר בעניין כלכלי. אני סבורה שמדובר בפטרנליזם לשמו ובעיקר כיוון שמדובר בסוגיה נשית. עוד הזדמנות לקבוע מה נשים יעשו עם גופן. אם גברים היו יולדים, המדינה לא היתה מתעסקת בזה כל כך. מדינת ישראל שמערכת הבריאות שלה בקריסה, מנסה לחוקק חוקים ולהגביל את אזרחיה, כאילו שכך נשתכנע שהרפואה בישראל מהטובות. מדינות מערביות רבות שבהן מערכת בריאות מפותחת יותר או לפחות כמו במדינת ישראל, הסדירו את עניין לידות הבית ללא הגבלים נוקשים כל כך. פשוט כי הן מפותחות יותר מנטלית ומתקדמות יותר בנושא שיוויון בין המינים וזכויות האדם. שום קשר לכסף או בריאות.
מצחיק, למשרד הבריאות יש דווקא אינטרס שיהיו יותר לידות בבית כי הוא זה שצריך לכסות את הגרעונות של קופות החולים או לבנות יותר תשתית (מחלקות) אבל אנשים מחפשים הוכחות לטיעון שלהם וקופצים על כל הזדמנות.
אגב ככול שיהיו יותר לידות בית אז גם יהיה הרבה יותר אסונות כי נשים שפחות מתאימות ינסו את האפשרות שהיא לא תמיד מומלצת "לנסות בבית". לידה, כמו רוב הפרוצדורות הרפואיות היא פשוטה למדי עד שהיא מסתבכת ואז…
יניב,
אני מסכימה איתך בנוגע לכך שלידות בית יכולות לשרת את האינטרס של משרד הבריאות. במקום להתנהג כמו מדינה נאורה ולפתח את תחום לידות הבית כדי שיהיה פחות פרוץ ויאפשר בחירה לנשים המעוניינות בכך, לעשות זאת בעזרת אנשי מקצוע מוסמכים ומיומנים, בתנאים טובים ובטוחים, הם מנסים להגביל את זה. משרד הבריאות פוגע באפשרות שלו עצמו לצעוד עם הקדמה.
רק תיקון אחד לדבריך – לידה היא לא פרוצדורה רפואית. לידה הינה אירוע טבעי שמסמן את סיומו של ההיריון ותחילתם של חיי התינוק. מרביתן של הלידות לא מסתבכות מעצמן ולפעמים הסיבוך הוא תוצאה של התערבות מיותרת של הצוות הרפואי. כאשר האם והתינוק שברחמה בריאים, רוב הסיכויים שהלידה התהיה בריאה אם לא תנקטנה התערבויות רפואיות לא רצויות. אלא שמרגע שאישה נכנסת בין כותלי בית החולים, לרופאים לפעמים "מדגדגות האצבעות" – הרי הם שם כדי להיות רופאים, לבצע פעולות, לקבל החלטות. מה ז"א שהאישה הזאת כאן רוצה ללדת באופן טבעי וללא הפרעה?!
כדאי לקרוא קצת סטטיסטיקות של לידות בבתי חולים לעומת לידות בבית מבחינת אחוז הסיבוכים, ההעברה לביה"ח ומוות של יולדת/תינוק. זה ממש מאיר עיניים.
היי נעמה,
אחרי שקראתי את הכתבה בנושא ב"הארץ" נכנסתי מיד לבלוג שלך. ידעתי שתכתבי משהו בתגובה ואני שמחה לראות שאכן כתבת.
בתור אחות מוסמכת, הכתבה הזאת הרגיזה אותי מאוד.
אמנם עדיין אינני אמא, אך כשיגיע יומי ללדת אני רוצה שתהיה בידי הבחירה באשר לדרך בה אעשה זאת.
אני מסכימה עם האופן בו פתחת את הפוסט – חלק מהנהלים החדשים הם חשובים ונכונים.
אני בהחלט מסכימה עם הדרישה שכל אחות או רופא שעוסקים בלידות בית יעברו רענון של מיומנויות ההחייאה המתקדמת שלהם. אני מסכימה גם שצריך להגביל את לידות הבית להריונות בריאים (גם היולדת וגם התינוק).
כשקראתי את הכתבה לראשונה התרגזתי ולא הבנתי למה. ואז הבנתי – גם אם חלק מהטענות המועלות שם נכונות, גם אם חלק מהדרישות מוצדקות, הכל מנוסח בפטרונות. וזוהי אותה פטרונות העוברת כחוט השני בתחומים רבים של הרפואה המודרנית בכלל והרפואה בישראל בפרט.
שאלתי מישהו איך בכלל אפשר לאכוף את העניין הזה, איך אפשר לנטר או לפקח. האם יתחילו לקנוס נשים שיסתבר שילדו בלידת בית? האם משרד הבריאות ייקח רישומים מקופות החולים ומתחנות טיפת חלב של נשים שהיו במעקב היריון וישווה אותם לרישומי הלידות בבתי חולים? האם, כמו ביטוח לאומי, ישתמש משרד הבריאות ב"מרגלים" מטעמו שיקבלו תשלום בכדי להלשין על שכנים ומכרים?
התרעומת שלי נובעת אכן מהגבלת החופש האישי, והגבלת הזכות להחלטה של כל אדם על גופו. כאילו בא משרד הבריאות, ליטף את האישה על ראשה ואמר לה, כמו אבא חכם וחביב, "די די מותק, נכנסו לך כמה רעיונות קצת מוזרים לראש. אני מבין ויודע מה טוב בשבילך יותר ממך עצמך, תני לי לעזור לך"…
זה מרתיח ואני כולי תקווה שחלקם של הנהלים שתכילתו אינה להגן על נשים (מפגע, לא מעצמן, לכאורה, או מבחירותיהן) ישאר על רצפת חדר העריכה.
השאלה היא לא כל כך פשוטה כמו שאת מציגה אותה. השאלה היא עד כמה לידה היא הליך רפואי. הדיעה שהיא אכן הליך רפואי היא לא אבסורדית. אני לא מכיר את הפרטים מספיק כדי לדעת עד כמה לידה בבית מסכנת את התינוק ו/או את האמא או להיפך, מיטיבה את המצב יחסית לבי"ח. אבל אם נקבל שיש מי שרואה בלידה הליך רפואי שמצריך רופאים ותנאים של בי"ח, אי אפשר לפסול את דעתו כפטרונות. אני חושב, למשל, שלא תתווכחי עם החוק שלא מתיר לבצע כריתת כליות בבית. גם כאן המדינה לא יכולה לאכוף את זה אלא אם כן מישהו ילשין, וגם כאן המדינה מתערבת בחופש האישי שלי למכור את הכליה שלי.
במקום דיון כללי בנושא, רצוי פשוט למצוא מחקר סטטיסטי אמין שבודק את אחוז היולדות והתינוקות שסבלו פגיעה לאחר לידת בית, לעומת אחוז היולדות והתינוקות שסבלו פגיעה לאחר לידה בביה"ח. אחרי זה ניתן יהיה לדון על אינטרסים, אחיזת עינים וכו'.
הנה כתבה שנראית רצינית ושמצאתי לאחר חיפוש זריז בגוגל:
http://www.nhs.uk/news/2011/11November/Pages/hospital-births-home-births-compared.aspx
על פניו, נראה שאחוז המוות בהיריון ראשון בלידות בית משולש מזה שבבית החולים (ואני מניח שייתכן שהדבר מעיד על כך שהסיכון בלידת בית אף גבוה יותר, בהנחה שהריונות בסיכון גבוה בכל מקרה מגיעים לבית החולים, ומטים את הסטטיסטיקה לרעת בתי החולים). מנגד, בהריונות שלאחר הראשון מידת הסיכון שווה יחסית. עם זאת, אני לא רופא ולא מומחה בנושא, וייתכן שיש מחקרים אחרים מבוססים יותר בנושא. כמו בכל נושא רפואי, רצוי לבדוק את הנתונים לעומק תוך השוואה של מספר רב של מחקרים, לפני שקובעים דעה נחרצת בנושא.
כמובן שויקיפדיה היא מקום טוב להתחיל לחקור:
http://en.wikipedia.org/wiki/Home_birth#Research_on_safety
הסטטיסטיקה יכולה מאד להטעות כי השאלה האמיתית היא מהי ההסתבכות. דומני שהרשימה לא נוגעת בבעיה העקרונית והיא שדהחלטת האםפ ללדת בבית אינה נוגעת רק לחופש הבחירה שלה אלא גם עלולה להיות רלוונטית לבריאותו של העובר.האם תעניקי זכות תביעה לעובר שאמו החליטה ללדת אותו בבית למרות שהתברר בדיעבד שמדובר בעובר מקרוזומי והלידה הסתבכה ב"פרע לידת כתפיים" האם יוכל הילד לעתיד לתבוע את אמו שלא הלכה לחדר לידה שם הייתה נערכת לעובר הערכת משקל עדכנית והיו מגלים שנדרש במקרה זה ניתוח קיסרי?
האם תחייבי אם הרוצה ללדת בבית בקבלת אישור רפואי שאין צפויה בלידה זו הסתבכות מיוחדת ? האם תאפשרי לידת תאומים בבית?
דודי, הנתונים בישראל שונים מעט. הנה הם:
http://dvashmisela.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.html
לפני שאתה מתחיל לחפש מחקרים, כדאי שתבדוק מה כוללת ההגדרה "לידת בית" בכל מחקר כזה. חלק מהמחקרים כוללים בזה גם לידות ספונטניות שלא תוכננו בבית – פשוט לידת בזק, שקרתה לפני שהאשה הספיקה להגיע לבי"ח. באלה שיעור הסיכון הרבה יותר גבוה, גם בגלל חוסר הכנה מתאימה של היולדת, גם בגלל שאין מיילדת איתה, וכמובן בגלל שהלידות האלה מסוגלות לקרות בכל סוג של הריון – הריון בריא או הריון בסיכון ואפילו הריון שהסתיים לפני התאריך המיועד, כלומר לידת פג. הסטטיסטיקה של לידות בית *מתוכננות* שונה לגמרי בגלל הטעמים שפורטו, והמיילדות לא רשאיות ליילד מקרים כמו הריון פג או הריון עודף מאוד, הריון תאומים או לידה אחרי שני ניתוחים קיסריים וכולי. בכל אופן, הנתונים בישראל שקישרתי אליהם מביאים רק את הנשים שילדו בבית עם מיילדת/רופא לפי התכנון ולא לידות בזק מקריות.
הייתי רוצה לתת אולי שני מבטים קצת שונים על הטענות שהועלו כאן בבלוג.
לידות בבתי חולים,המדינה מעודדת את זה כדי להגן על נשים,אפשר לחלק את אוכלוסיית היולדות בבית לשתי אוכלוסיות,האחת חזקה ומתקדמת שבה האמהות לעתיד בד"כ יודעות לממש את כל הזכויות שלהן,להתייעץ עם עו"ד,לבחור מיילדות וכו' זאת גם האוכלוסיה שמתנגדת ל"משטור" הזה ,האוכלוסיה השניה הרבה יותר גדולה והיא כוללת נשים שאף אחד לא מגן עליהן ויש כאלה לא מעט,האם כדי לתת למיעוט חזק את זכותו לחופש הבחירה צריך להוריד הגנה מציבור רחב? זה המקרה כאן,אם לדוגמא מענק הלידה ישולם גם ליולדות בית +כל ההוצאות סביר להניח שנתחיל לראות המון לידות בית של נשים משכבות חלשות ועל זכות הבחירה שלהן יכתבו עוד הרבה דברים עצובים שכנראה אף אחד לא יקרא.
כל סיפור ההנקה נובע מכך שרצו למנוע לחץ ובעצם סוג של כפיה על נשים להשתמש בתחליף החלב שהן נחשפות אליו בבית החולים ואגב גם היום שואלים אמהות אם הן מעוניינות להניק כך שאין כל חדש,כאן בעצם נשאלת השאלה האם עדיף משטור מצד חברה מסחרית על פני משטור לכאורה מצד המדינה?
אני לא חושב שהמדינה מתערבת בצורה פולשנית ולא סבירה במקרים האלו,מוזר לי שמתעלמים מכך שהמדינה היא לא הגורם היחיד שכופה את עצמו על נשים,הרי גם החברה הכללית וחברות מסחריות כופים את עצמם ולמעשה ניתן לומר שהמדינה נותנת להם סוג מסוים של איזון שבתוכו אפשר לחיות.
ו(גם) על זה נאמר: אם זה לא היה המשוגע שלנו הייתי צוחקת.
יונתן, ההגבלות החדשות אינן מגנות על אוכלוסיות חלשות מכיוון שהן חלות על מיילדות הבית והן אלו שצריכות להישמע להן, כיום מי שמשתמש במיילדות בית הן נשים מאוכלוסיות חזקות כיוון שהשירות הוא פרטי ויקר (נשים מאוכלוסיות חלשות יולדות בבי"ח או לבד בבית). אם באמת רוצים לאפשר זכות בחירה והגנה לכל הנשים באוכלוסייה אז אכן צריך לממן את כל סוגי הלידות.
"משטור" מסחרי או משטור מדיני – זה נבלה וזה טריפה, אפשר למצוא את דרך האמצע בלי להיעזר באמצעי כפייה משפילים.
יניב, אם תקרא את הכתבה תראה שמשרד הבריאות בדר"כ רק מרוויח מלידות שמתרחשות בבתי-חולים, בעיקר אם אלו לידות של נשים בסיכון נמוך כמו יולדות הבית, שלא דורשות חדר ניתוח והוצאות אחרות, בתי-החולים מקבלים עבור כל יולדת סכום נכבד שמשולם ע"י ביטוח לאומי ולא ע"י משרד הבריאות. לכן בתי-החולים מנסים לחזר אחר יולדות וגם מוסיפים שירותים פרטיים בתשלום לאותה אוכלוסייה שרוצה לידה טבעית ומוכנה לשלם על זה (אבסורד בעיני שצריך לשלם היום דווקא כדי להימנע מפרוצדורות רפואיות..)
שולמית, אני מסכימה איתך שאכן לא מדובר באינטרסים כלכליים בלבד ובמיוחד לאור הדרישה המגוחכת לאישור שפיות נפשית. לדעתי זה גם נובע מחשיבה שמבוססת על אמונות תפלות ובורות בנושא ולא על עובדות מדעיות.
אני חייבת לציין שאני לגמרי לא אובייקטיבית מתוך החוויה האישית שלי כמי שבכמה שניות לפני, הסתבך אצלה הכל והייתי בסכנת מוות מיידי כולל התינוק בבטן. זה היה בגרמניה שם התגוררתי שנים. אם לא הייתי בבית חולים עם הפרופסור המיילד לידי באותו רגע, הייתי היום כבר ילדה בת 30 בגלגול אחר. חשבתי עך כך רבות. הכתבה מנסה לשזור את הריאליה אל מערכת הנהלים הזו אבל מתחת למצע הזה שוכבת אקסיומה אחת: הצלת חיי אדם. לא כסף. אני דוגמא לכך וכן, אני חושבת שחובה על כל אחת ללדת רק בבית חולים גם אם הכל לכאורה תקין. עד לרגע הלידה איש לא יודע מה הצפוי.
לאחר קריאה נוספת בנושא, של חומר משני צדי המתרס האידיאולוגי, נראה שמרבית הדוגלים בלידת בית מצביעים על כך שהנתונים בחלק גדול מהמחקרים מראים שמידת הסיכון לאם ולעובר זהה בלידות בית מתוכננות ומפוקחות, לעומת לידות בתי חולים. המתנגדים, לעומת זאת, מציינים שהצגת "השורה התחתונה" באופן זה מוטעית, מאחר ובעוד שהאוכלוסיה שבוחרת בלידת בית היא לרוב אמהות בריאות בהריון תקין ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, בלידות בי"ח האוכלוסיה הרבה יותר מגוונת, וכוללת הריונות בסיכון ואמהות ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים, עם פחות מודעות וגישה לרפואה מתקדמת במהלך ההריון. אם עושים את ההשוואה בקרב האמהות הבריאות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, מגלים שבלידת בית יש סיכון גבוה יותר באופן מובהק ללידת בית החולים. ההסבר המקובל לכך הוא שלעיתים הלידה מסתבכת ודורשת התערבות רפואית מיידית, שזמינה רק בבתי חולים, וגם אפשרות לפינוי מהיר מהבית לביה"ח במקרה כזה הוא לא מענה מספק לבעיה.
לאחרונה איגוד הגניקולוגיה האמריקאי פרסם גילוי דעת בנושא, הממליץ באופן ברור שהבחירה בנושא תהיה בידי היולדת, אך בה בעת מסביר שיש להסביר ליולדת את הסיכונים הכרוכים בלידה כזו:
http://journals.lww.com/greenjournal/Citation/2011/02000/Committee_Opinion_No__476__Planned_Home_Birth.50.aspx
ניתן אכן לטעון שאיגוד הגניקולוגיה האמריקאי הוא לכאורה בעל אינטרס, אבל נראה שהנתונים שלהם מגובים היטב, ובימינו עדיין נותנים קרדיט לא-מבוטל לאמינות של איגודים ומוסדות רפואיים בארה"ב. מאחר ואנו הולכים בעקבות האמריקאים ברוב הדברים, נראה שגם במקרה זה הקשחת הנהלים קשורה במסקנות האמריקאיות. אף אחד (עדיין) לא מתכוון לאסור לידות בבית, אבל נראה שהקשחת הנהלים והסבר ברור על הסיכונים הכרוכים בכך הם דבר מתבקש. חשוב לזכור, כמו שציין משה, שלא מדובר רק בריאות האם, אלא גם בבריאות היילוד, ועל כן מדובר בעניין מורכב.
אביבה – אנא שימי לב שגם המחקר בכתבה הקודמת שקישרתי בנושא, וגם גילוי הדעת של האיגוד האמריקאי, מתייחסים ללידת בית חולים לעומת לידת בית מתוכננת ומפוקחת היטב. הם מבהירים היטב שכוונתם לא ללידות בזק בלתי-מתוכננות. כמו כן, המחקר הבריטי נעשה על אוכלוסיה מאוד גדולה, בעוד המחקר הישראלי החוקר מציין באופן ברור כי דרושים מחקרים נוספים בשביל מסקנה ברורה. בנוסף על כך, ראוי לציין שהרופא שערך את המחקר מצוטט בכתבה מ"הארץ" כאחד מראשי הדוגלים בלידות בית, וכרופא שמבצע אותן בעצמו.
[…] ממושטרות (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]
לא סתם פטרנליזם לשמו – אלא פשוט נשמעים פעמי המשיח. הגיע הזמן שיגוייס הרחם היהודי והשדיים היהודים למטרה שהמדינה החליטה, ולא יחליטו חלילה למרוד לנו. בהתחלה ירצו ללדת בתנאים הנוחים להן, אחר כך עוד יחליטו לא ללדת את מספר המינימום של הילדים.
(סליחה על נטיפות הציניות, אבל העניין אכן מאוד מרגיז. יש הבדל עצום בין עידוד להנקה ומתן אפשרות לידה בבית לנשים שאכן הריונן תקין – לבין התערבות בוטה ומכוערת יותר ויותר שנעשית כאן).
אין ספק שיש חלק כלכלי בצעד – שכן בית החולים מקבל הרבה כסף על הלידות עצמן. אבל מדובר בדבר עמוק יותר – בתחושת האיום שיש למערכת מכך שנשים מתחילות, בכל תחום, להיות אחראיות לעצמן.
הידעת שרוב מקרי האפיזיוטומיה המתבצעים בבתי חולים מיותרים ולמעשה גורמים יותר נזק מתועלת? אמנם, נכון, "רק" חתך קטן באזור חיץ הנקבים – אבל חתך כואב ומיותר.
דודי, זו בחירה שלך להסתמך על המסקנות האמריקאיות (עם כל הכבוד לטכנולוגיה המיילדותית שם). יש שפע נתונים ממדינה אירופית מתקדמת שלידת הבית היתה נוהל מקובל בה במשך עשרות שנים, בגיבוי וברכת הממסד, הלא היא הולנד. שם תמצא נתונים שונים למדי וגישה שונה לגמרי.
יונתן, כל יולדת באשר היא זכאית למענק לידה. זו לא זכות שנשמרת רק ליולדות בית (מכל מקום, כדי לקבל אותה הן צריכות להגיע לבי"ח עם היילוד תוך 24 שעות מרגע הלידה. טרטור גדול וחשיפה מיותרת של תינוק בריא לסביבת בית החולים). האוכלוסייה הנוספת שיולדת היום בבית, בלי מיילדת, היא למשל בדואיות במקום שרחוק מבי"ח. למעשה התקנות של הגעה לבי"ח הותקנו בין היתר בשבילן (ובשביל חלק משוכנות המעברות בזמנו) וכוונתן מובנת מאוד על הרקע הזה. היא הרבה פחות מתאימה למצב הקיים.
אין ספק שיש כאן ניסיון, מגושם יותר או פחות, להשפיע על אופן הלידה ולהגביל את הבחירה האישית של היולדת. אין ספק שיש כאן גם אינטרסים לא לגמרי טהורים של כל הצדדים (גם בתי החולים וגם המיילדות הפרטיות). אבל השאלה החשובה יותר כאן לדעתי היא מי עלול להיפגע יותר. האם אשה מבוססת, שקולה ומתקדמת שתצטרך להתאמץ יותר כדי לזכות בחוויית לידה חיובית או אשה פחות שקולה שתיסחף בקלות לאופנת הלידה בבית ותלד בתנאים פחות טובים ויותר מסוכנים מבלי להבין זאת, או אפילו אשה מהשכבות החלשות שיהיה יותר קל ללחוץ עליה ללדת בבית בתנאים לא תנאים ולחסוך בלבול מוח לסביבה הקרובה. לדעתי חובת המדינה היא קודם כל לספק הגנה לחלשים, ובעדיפות נמוכה יותר לאפשר חוויה מספקת לחזקים.
לידה היא אמנם תהליך טבעי – אבל מסוכן מאד. עד לפני מאה שנה היה זה אחד מגורמי המוות הראשיים של נשים. בימינו אפשר להקטין את הסיכון בלידה בבית – אבל קשה לי להאמין שאפשר להגיע לאותה רמת ביטחון שמספק בית חולים, בוודאי כשהדבר הופך להיות נפוץ ואופנתי. אין מנוס מגילוי נאות: הלידה הראשונה שלי נקטעה בפתאומיות כאשר הרופא המיילד הבלתי ספורטיבי בעליל הודיע שאין זמן לחכות לסניטרים ופקד על אישי להחזיק בצד השני של המיטה ושניהם רצו איתי לחדר ניתוח. את מראה דלתות בית החולים המתנפנפות (כמו בכל סדרות בתי החולים) אני לא אשכח לעולם. אין שום ספק שבלידת בית לא אני ולא בני לא היינו שורדים. יתכן שמראש היו מסווגים אותי כלא מתאימה ללידת בית, ויתכן שאם האופציה היתה זמינה ואופנתית באותה תקופה הייתי אפילו מתרגזת ונאבקת. לכן, עם כל הצער על הפגיעה בחופש הבחירה, עדיף להקשות מדי ולא להקל מדי, כי בסופו של דבר מדובר בחיי אדם, נשים ותינוקות.
הדיון כאן לדעתי סוטה מהנושא. העניין כאן איננו עד כמה לידת בית מסוכנת לעומת לידה בביה"ח. על כך אפשר להתדיין לנצח, ולהביא מובאות ומחקרים מכל הכיוונים. הנקודה כאן, היא להזכיר, שלמדינה יש זכות מוגבלת מאד, בכל מה שקשור לקבלת ההחלטות האישיות שלי על חיי הפרטיים- לידת בית, חינוך ילדיי, או אפילו שימת קץ לחיי. או כמו ששלום חנוך כתב פעם, בשירו א-לי-מות:" החיים הם שלי, אז מה אתה עושה שם?!תנו לאנשים לנהל חייהם בשקט, אפילו אם אתם חושבים שהם עושים טעויות. זו זכותם המלאה
ומילה אחת לגבי מחקרים וסטטיסטיקות- נו באמת…. אל תאמינו לכל מה שכתוב. קל מאד להטות סטטיסטיקה.
חן,
למדינה למדינה אכן צריכה להיות זכות מוגבלת מאד בכל מה שקשור לקבלת ההחלטות האישיות שלך על חייך הפרטיים. עם זאת, מאחר ולידה היא תהליך שבו מעורב גם יילוד, ולא רק האם, השאלה כאן היא איזו אחריות יש למדינה לפעול להגנה על ילדים, במידה והתנהגות הוריהם מסכנת אותם. מעורבות יילוד בן-יומו (שבניגוד לעובר בשליש הראשון של ההריון, מעטים יחלקו על כך שהוא ייצור חי ועצמאי בעל זכויות משל עצמו) הופכת את הנושא למורכב יותר מאשר בחירה רפואית פרטית. כמו שכתבת, יש לך זכות חוקית מלאה לשים קץ לחייך (בהנחה שאת שפויה ומודעת למעשיך), אך האם יש לך זכות לשים קץ לחיי ילדיך?
ניקח מקרה היפוטתי: נניח שאמונתם הדתית של זוג בהריון גורסת שאסור בשום פנים ואופן לנתח את גוף האדם. לאותו זוג נולד תינוק בן שבוע, עם מום מולד בלב שדורש ניתוח להצלת חייו. האם יש לקבל את אמונת ההורים ולתת לתינוק למות ללא ניתוח, או האם יש להפקיע את ההחלטה מידי ההורים מתוך אחריות לחיי הילד?
הנהלים החדשים קובעים שיש לאסור על לידת בית במקרים מסויימים, כמו לידה בסיכון גבוה, שבה בלידת בית יש סיכון משמעותי גבוה יותר לחיי האם והיילוד. יש כאלו שבוחרים להתעלם מעדויות רפואיות ברורות בנוגע לגופם עצמם, מסיבותיהם שלהם, וזכותם לעשות זאת. עם זאת, אם הם עושים זאת ביחס לילדיהם, הם הופכים לאשמים ברשלנות פושעת.
אוטופוקוס. כמי שאשתו ילדה שניים מילדיו בלידת בית- לא תמצא, גם אם תחפש, מיילדת בית מוסמכת שתסכים ליילד אישה עם הריון בסיכון. ולגבי הדוגמא שלך- יש מרחק רב בין לא להסכים לניתוח מציל חיים, לבין ללדת בבית באופן מושכל ומחושב. יש כאן אכן עניין פילוסופי על זכות ההורה על ילדו, אך לא צריך להקצין את המצב. רשלנות פושעת אין כאן. אגב- במידה ותיתגלה רשלנות שכזו בבי"ח ציבורי- האם יאסרו עליו להמשיך לבצע לידות?
חג שמח, חן
אני מסכימה למה שכתב/ה חן לגבי הדיון במידת הסיכון שבלידת בית, דיון שיכול להימשך שעות אך אינו הנקודה עצמה. כמו שכתבה חברה בפייסבוק: אפשר גם לשאול למה המדינה טורחת להתערב דווקא בלידה ולא בפרוצדורה אחרת, קשה הרבה יותר ונחוצה הרבה פחות, שרוב האנשים מעדיפים לבצע בילדיהם ללא רופא ובריחוק מבית חולים – מילת בנים. האם ומתי יקום השר שיעביר תיקון להצעת חוק שאוסרת מילה על ידי מוהל שאינו רופא? לא שמעתי עליו. מעדיפים בינתיים לרדת לחייהן של מיילדות.