היום עדכנתי את פינת אות מיס פיגי. תוך שאני מסמנת לי כבר זוכה לשבוע שלאחר מכן. כלומר, אם לא יצוץ משהו חדש. יש לי יום יום. אבל בינתיים התוודעתי לעוד מועמד שפשוט קשה לוותר עליו.
יש לי יום יום האשה. מכיוון שזה היום, הנה פינת אות מיספיגי מורחבת. לא משהו חריג במיוחד במציאות. רק תאריך שמצדיק הרחבה. הזוכה של היום, קדימון לזוכה של שבוע הבא (שהרי אולי יידחק על ידי מועמד חדש), וזוכה מיוחד.
הזוכה השבוע הוא המרכז הבינתחומי הרצליה, שמקיים בעוד שבוע בדיוק פאנל לרגל צאת ספרם של אמנון רובינשטיין ואדם וולפסון, “באין ממשלה: איך לתקן את קלקולי המשטר” (PDF). באין נשים, מדברים שם תשעה גברים. אולי כדאי להתחיל בקלקולי הפאנל?
בלעדי! הזוכה של שבוע הבא הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שכבר כיכב בפינה לא אחת. שם כנראה לא חושבים שבדמוקרטיה כדאי שיהיה שוויון בין גברים לנשים. ב-21.3 מקיים המכון כנס בנושא : עני, אני ואנחנו – על עוני במדינה יהודית ודמוקרטית. 23 משתתפים ספרתי שם. מהם 5 נשים. טוב, עוני, נשים לא נפגעות מזה.
והבונוס של היום, מיוחד ליום האשה, התוודעתי בזכות הבלוג האחות הגדולה. הנה לפניכם:
ד”ר זוטא על תקן ה-token other.
ובהארץ פירסמו פרויקט מיוחד על פמיניזם. ואת המאמר של יצחק לאור במדור הדעות. מאותרג כרגיל. שלא נשכח, חלילה, היכן הלב האמיתי שלהם. כל שבוע. אפילו “ונהפוך הוא” פעם אחת בשנה לא יודעים לעשות שם כמו שצריך.
יום האשה שמח (?)
עוד בנושא:
הדבר הסמוי מן העין
על טהרת הגברים
ילקוט התירוצים
קרוא וכתוב 
אף פעם לא הבנתי מה השוס בשיוויון במספרים. הרי ההנחה המובלעת העומדת בדרישה לשיוויון שכזה הוא שיש אותו מספר של מועמדים ראויים לאיוש הפוזיציה (בפאנל, בכנסת, בבית המשפט או היכן שלא יהיה) מכל מין, כפי שהאוכלוסייה מתפלגת, ולכן תת יצוג מעיד על שוביניזים.
להנחה הזו אין אחיזה במציאות
אם כבר להשתלח במרכז הבינתחומי, מדוע לא להלין על כך שהוא טרם בעט משורותיו את פרופ' אלדור, ששמו נקשר באימפריית הפורנו של מולי ליטבק? (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3562997,00.html)
"אם כבר להשתלח"? במה בדיוק הצבעה ביקורתית על פרקטיקה בלתי קבילה במוסד אקדמי, של קיום כנס ללא אשה אחת – היא "השתלחות"?
Ah, but there's the rub!
על זה בטח כבר כתבת פוסט, לא? ביקורת של גבר היא ביקורת, וביקורת של אישה היא השתלחות… אולי זה מחזיר אותנו אחורה לימים בהם היינו בני 5, ופחדנו מצעקותיה של אימא פחד מוות…
את באמת חושבת שזה מכבד נשים אם בוחרים בהן להשתתף בכנס רק כי חייבים וכדי להיות פוליטיקל קורקט? האישיו של מין הדובר לא צריך לעלות באף מקרה, גם לא בתור אפלייה מתקנת, כי גם היא משפילה נשים. אולי לא בחרו נשים להשתתף בכנס כי לא היה מועמדות מתאימות, או לא היו נשים שרצו? גם יכול לקרות.
משפיל לא פחות לקיים כנס ללא נשים. משפיל לא פחות שחושבים שאין נשים ראויות ובוחרים בהן רק כי "חייבים", ולא שיש נשים ראויות ושהן צריכות לקבל נראות בדיוק כמו הגברים.
האמת היא שיש נשים ראויות, כמו שיש ערבים ראויים (חצי מהם, אגב, נשים). ומוצאים אותם כשמסתכלים. לא כשמסתכלים ברשימות של מי שהופיע בפעם הקודמת, רשימות שנבנות בשיטת ה-old boys' network. בדרך כלל מה שקורה כשנשים מתחילות להופיע במקומות האלה, מגלים שהן לא פחות טובות. הפתעה הפתעה, לפעמים אפילו יותר (רמז: אולי כי הן צריכות להוכיח את עצמן יותר ולכן משתדלות ומתכוננות יותר). האם צריך בהתחלה להתאמץ יותר לצורך כך? בהחלט כן.
לא היו מועמדות מתאימות? לא היו נשים שרצו? שכחת כמה תירוצים. הנה כאן.
ואם את/הה רוצה הסבר יותר מפורט: כאן.
תודה על התזכורת לתירוצים, אוסיף את הקישורים גם לפוסט.
חיבבתי במיוחד את העובדה שבפוסטר של האקדמית מופיעות מצויירות שתי דמויות נשים (ורק אחת כנראה דיברה בפאנל?.. 🙂 כשנשיותן ברורה כי יש להן שיער ארוך אסוף בקוקו. אבל בגלל שאי אפשר שנראה את הקוקו כשהדמות מישירה מבטה קדימה, הן שתיהן פונות אלינו בפרופיל ומביטות במה שנראה הערצה בגברים החלופים היושבים לצידן, שכמובן מישירים מבט לצופה..
[…] יש לי יום יום (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]