“אפילו אם תהליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים, אני טוען שיש לבטל את החוק או לפתוח את האפשרות לכולם. נהלו את המאבק על ‘פונדקאות – טוב או רע’ בנפרד מהמאבק על שוויון הזכויות של הקהילה הגאה”, פורס את תחינתו ניר דריימן. בהחלט: התנגדותי לחוק איננה קשורה לקהילה הגאה וזכויותיה. הבעתי אותה בהקשרים הטרוסקסואליים לגמרי (קישורים למטה). אבל מי שפותח את דרישת השוויון שלו ב”אפילו אם תהליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים” תוך שהוא עומד על זכותו לממש ניצול זה כהומוסקסואל (שוויון!) – לא יקבל גם הנחות. אי-אפשר לדרוש זכויות כמיעוט מדוכא שמהותן לנצל באופן מחפיר (הוא אמר) קבוצה אחרת.
“אבירות ואבירי הפמיניזם טוענים בפנינו שהליך הפונדקאות רחוק צעד אחד מזנות, אם לא מכירת איברים בשוק השחור. ההשוואה הזו אולי טובה לעשות כותרות, אך אין בה ולא כלום. בוודאי שאין בהליך הפונדקאות סיכון פיזי משמעותי. האם קיימת מגפת תמותה של נשים בהריון שלא שמעתי עליה? למיטב ידיעתי, ההריון, למרות סיכונים מסוימים, מתקיים בהצלחה אצל זוגות סטרייטים לפחות 28 שנה (מאז שנולדתי) ואני חושד שאפילו זמן רב מזה”. הדבר העיקרי שקיים כאן הוא מגפת “פנינים” של דריימן, אני חוששת. הריון איננו הליך נעדר סיכון. כאשר מדובר בהריון שמנסה לחולל דריימן, הוא כרוך בדרך כלל גם בתרומת ביצית (משהו שלגברים עדיין אין). דריימן ואחרים אולי מפנטזים על להיכנס לשירותים עם כוסית פלסטיק, אבל תרומת ביצית היא הליך מסוכן. רק לאחרונה התפרסם מחקר על הקשר בין טיפולי הפריה מלאכותית לסיכון בסרטן השחלות, סרטן קטלני במיוחד. כותבת ד”ר איילת שי על המחקר ההולנדי הזה:
המחקר חשוב במיוחד כשדנים בתרומת ביציות מנשים שאינן עוברות טיפולי IVF. נשים אלו נחשפות לפרוצדורות הרפואיות שלא על מנת להרות בעצמן אלא לשם תגמול כספי או מתוך אלטרואיזם, וסביר להניח שהן לא יהיו מוכנות להגדיל את הסיכון שלהן ללקות בגידול ממאיר או במחלה משמעותית אחרת, אפילו אם הסיכון הוא קטן. מחקר זה מצביע על סיכון מוגבר לתחלואה בסרטן השחלות אחרי 21 שנה, ואין ספק כי מדובר על תחלואה משמעותית. מחקר זה גם מאשר את החשש כי הסיבוכים והסכנות ארוכי הטווח של הפרוצדורה אינם ידועים עדיין ומדגיש את הבעייתיות של הסכמה מדעת בהקשר של תרומת ביציות.
הסיכונים של פונדקאות אינם מסתכמים בסיכונים בריאותיים-גופניים. יש על כך ספרות נרחבת ואפשר להתחיל במאמר הקצר הזה. המעוניינים להרחיב יכולים לעשות זאת בעזרת הדוח הזה על פונדקאות בישראל, שכתבו נופר ליפקין ואתי סממה. ועוד על תרומת ביציות והסיכונים הנלווים לה.
הפנינים שמפיק דריימן לא נעצרות בזכויות נשים, שהן כאסקופה הנדרסת בעיניו בדרך להשגת מטרתו. בהלינו בצדק על אי-היכולת לאמץ הוא כותב: “התייעצנו עם חבר שהוא עובד סוציאלי, פעיל בקהילה וחשב לאמץ בעצמו. הוא נפגש עם פקידת סעד שאמרה לו שלמרות שאין מגבלה בחוק, אין באמת סיכוי שזה יקרה, אלא אם הוא מוכן לאמץ ילד מבוגר יחסית, בן מיעוטים עם מגבלות נפשיות או פיזיות, וגם אז סביר שזה ייקח 5-7 שנים. אז תסלחו לי, אבל אני לא בן אדם כזה טוב. אני רוצה ילד שקשור אלינו גנטית, אני רוצה לגדל אותו מיום היוולדו, אני רוצה לעשות את זה לפני גיל 40 ואני רוצה לקוות שהוא או היא יהיו בריאים בגופם ונפשם.”
חס וחלילה לא ילד מבוגר, בן מיעוטים(!) או עם מגבלות נפשיות או פיזיות. מה פתאום. הוא דורש ילד בריא, יהודי וצעיר. ובעיקר קשור אליו גנטית. (אגב, זאת עדיין לא ערובה לכך שהוא יהיה בריא בגופו ובנפשו, למרבית הצער). ובכן, מר דריימן: יש לך בעיה. עם כל ההתקדמות החברתית והמשפטית, הטבע עדיין דורש מעורבות של אשה בהליך של הבאת ילד ביולוגי לעולם. אבל לכך דריימן לא מוכן: “על הורות משותפת, כלומר גידול ילדים משותף עם אשה או זוג נשים, ויתרנו מיד. לא נראה לנו מתאים לערב אשה במערכת היחסים שלנו.”
לא מתאים לנו אשה במערכת היחסים. אֵם הילד שגם תדרוש, חלילה, זכויות ומעורבות בהליך גידולו. בשביל מה יש זונה. סליחה, פונדקאית. ואפילו אם זה כרוך בניצול מחפיר גם אני, דריימן, דורש להיות שותף!
עוד בנושא:
המשפחה חדשה, הנשים ישנות
תביאו ארבעה ילדים. עם פונדקאית
אין לסחור ברחם
ילדים זה שמחה חה חה חה
בדרך לפריון
קרוא וכתוב 
מסכים מאוד עם הכל, למעט דבר אחד: כשדריימן מדבר על אימוץ, ברור לו שהעמדה שלו לוקה מוסרית (ולכן 'אני לא בן אדם כזה טוב'). לקחת בידיעה מראש ילד בעל מוגבלות זה אתגר לא פשוט, וגם לאמץ ילד מבוגר זה מורכב. נראה לי לגיטימי להגיד 'אני יודע שזה מוסרי יותר לעשות את זה, אבל אני לא מסוגל להתמודד עם זה'. (בן מיעוטים זה אכן, עוד נפילה בשורה ארוכה של נפילות).
מסכימה איתך. דוגמא עלובה במיוחד שלא תורמת דבר לדיון.
התשובה הפשוטה היא שהוא צודק שיש אי צדק מחפיר בהליכי האימוץ כיום, ויש לתקן אותם. אבל את המלחמה 'אימוץ להומוסקסואלים כן או לא' נהלו בנפרד ממאבקן של הנשים. הנה, במילים שהוא עצמו מבין.
יש אי-צדק בהליכי האימוץ. הוא לא נוגע רק להומוסקסואלים. גם לאשה יחידה. גם למבוגרים.
ומלבד זאת, הוא רוצה ילד "שקשור אלי גנטית".
נעמה, אני מסכימה איתך בכל. אני גם מסכימה שהרצון לצאצא גנטילא יכול לשמש עילה לכל ניצול בדרך למטרה הזאת. אבל ממש לא הייתי ממהרת לזלזל ברצון הזה כשלעצמו (בלי קשר למקורותיו החברתיים).
אף אחת לא זילזלה, אורית. הרצון לצאצא הוא צורך/רצון אצל מרבית האנשים (אף כי לא אצל כולם), אינטרס כבד משקל ואף זכות. הנקודה היחידה היא שאפילו כשמדובר באינטרס אנושי נעלה, מוטלות מגבלות על אופני מימושו. הזכות להורות איננה זכות מוחלטת ולא מצדיקה הטלת כל נטל על צד ב' כדי לממש אותה. או בלשון הפורמלית של שיח הזכויות, העובדה שיש לך זכות איננה מקנה לך זכות לעסוק בפעולה או לבצע מעשה שתכליתם לקפח זכות או חירות של אחר/ות.
כפי שכתב בית המשפט בהחלטה שכתבתי עליה (בעניין זוג הטרוסקסואלי, אגב! לכל המתלהמים), "מוסכם על הכול, כי הזכות להורות היא זכות מסוג של חירות, שאין בצידה חובה המוטלת על הזולת, ואילו תהליך הפונדקאות מחייב את מעורבותם של צדדים שלישיים ואת עזרתם לממש את הצורך בהורות." יש לשים לב לנקודה הזאת. ועוד יותר חשוב:
"במקרה שלפנינו, לא עומדת לבחינה זכותם של העותרים להורות גרידא, כי אם זכותם להיעזר בתהליך הפונדקאות לשם הבאת ילד רביעי לעולם.". לא הזכות להורות, אלא הזכות להורות באמצעות פונדקאות.
אני הולכת להגיד פה משהו שיקומם עלי את רוב הצדדים בדיון הזה. אחת ההסתייגויות שלי מפונדקאות, ובהקשר זה לא משנה אם פונדקאות למען זוג הומואים, זוג סטרייטים או יחידני/ת כלשהי, היא שאני לא בטוחה שניתוק ילד שרק נולד מהאישה שהרתה אותו וילדה אותו הוא לטובת הילד, גם לטווח רחוק. אפילו תינוק שרק נולד מסוגל ברמה מסוימת לזהות את הקול של אמא שלו מבין אנשים אחרים, ונרגע טוב יותר אצלה מאשר אצל כל אדם אחר. מדובר בקשר, גם אם לא מודע, שנוצר במהלך ההיריון ואין לדעת איזה סוג של נזק רגשי הניתוק המיידי ביניהם גורם.
פונדקאות היא תהליך שיש בו רע לא פחות מטוב, ואיכשהו כמעט לא נשמע בשיח עליה קול שמדבר על זכויות התינוק לא להיוולד מראש למצב פחות אידיאלי. ואם הוא נשמע, מיד מתקיפים אותו כמו שיתקיפו אותי בקרוב, בטענות שהוא סנטימנטלי ונשי-מתנשא. עדיין אני חושבת שמוזר ומעציב שאנשים שהיו מתחלחלים מהמחשבה לנתק גורי חתולים שהרגע נולדו מאמא שלהם, ולו גם לטובת טיפול האומנה הטוב ביותר שאפשר לתת להם, מוכנים בלי היסוס לנתק תינוק מהאמא שילדה אותו, עוד בחדר הלידה.
תגובתך חשובה מפני שהיא מסירה מסיכה מאחוריה מסתתרים חלק מהמאמרים כנגד הפונדקאות, בהשמיעם טיעונים שאמורים כביכול רק לבטא התנגדות לתהליך ולא לעצם ההורות שבעקבותיה. הבחירה של חלק מכותבי המאמרים בנושא לאחרונה להתמקד בדוגמאותיהם רק בזוגות הומואים (אגב בניגוד אלייך נעמה) מעידה כי דעתם כדעת חמוטל, והבעיה המטרידה לדעתם יותר מניצול האישה בתהליך היא החוצפה והיומרה של זוג גברים לגדל ילד בעצמו ללא נוכחות נשית בתא המשפחתי. מאחר ואמירה זו היא מאד לא פוליטקלי קורקט לרוב היא מובלעת ונרמזת רק בבחירה לעסוק בתופעה בקרב גייז ולא בקרב זוגות סטרייטים. זוהי למעשה סוג של הומופוביה, או יותר נכון אבאפוביה שאינה מסוגלת לראות בגבר כמי שיכול להעניק פונקציה אימהית לילד. זוהי גם עמדה שמנוגדת לממצאים קליניים ולגישות תאורטיות עכשוויות שמצביעות על כך שכן, גם גברים יכולים לשמש כהורים בלעדיים ולהעניק רוך, הכלה וחום.
זכותו של כל אחד ואחת להתנגד לפונדקאות, אך אם אין מדובר בהתנגדות שמאחוריה מניעים הומופובים או אבא-פוביים מוטב שההתנסחות תהיה כנגד פונדקאות באשר היא ולא תתמקד דווקא בהומואים שאגב אינם הרוב בקרב הנעזרים בשירותי פונדקאות.
לא ברור לי איך מהמשפט "אחת ההסתייגויות שלי מפונדקאות, ובהקשר זה לא משנה אם פונדקאות למען זוג הומואים, זוג סטרייטים או יחידני/ת כלשהי" גזרת הומופוביה. את אותה הסתייגות בדיוק יש לי מפונדקאות עבור זוג סטרייטים שהתחתנו ברבנות ומשלמים משכנתא בכפר סבא, ששם בוודאי יש נוכחות נשית… אני מאמינה שככל שזה אפשרי, תינוק צריך לגדול אצל האמא שילדה אותו, ואני לא מסתירה את הדעה הזאת שנובעת מההתנסויות האישיות שליי.
ברור לי שזה מציב הומואים שרוצים להיות הורים בעמדה בעייתית, אבל מכיוון שאני לא חושבת שהורות בהזמנה, כלומר הורות בלי נוכחות נשית כלל ובלי אימוץ היא זכותו של מישהו, הומו או סטרייט, לפחות בהיגיון שלי זה מתיישב.
1. הטענה היחידה שאני יכולה לקבל היא התשלום על התהליך… על נושא זה אפשר לדון שעות רבות.
אבל אין שום סיבה בעולם, שמדינת ישראל תאפשר תהליך מסויים לקבוצה אחת ולא לאחרת בלי שום סיבה אמיתית. אם היו טוענים שזוגות חד מיניים אינם ראויים להורות, לא יכולים לספק בית טוב או כל שקר אחר, מילא! אבל נטו על בסיס סמנטיקה? כי בחוק כתוב "גבר ואישה"??? או שתאפשרו פונדקאות או שתשללו אותה לחלוטין!
כימדומני, רוב אם לא כל (לא בדקתי) הסיפורים המזעזעים בחדשות על התעללויות והזנחה בילדים שייכים להורים שהם "גבר ואישה". בעוד שזוג גברים או זוג נשים יכולים להוות הורים טובים לא פחות ואפילו בלא מעט מקרים, הרבה יותר!
2. לגבי הסכנות בתרומת הבייציות, לא אכחיש שיש סכנה. ברור ומובן שכל פלישה זרה לגוף, שלא כצורך, עלולה לסכן. אם כך, האם אתם מוכנים לבטל תרומת אברים מאנשים חיים? אם אני יכולה לסכן את בריאותי ולתרום, בדעה צלולה ושקולה, ריאה או כיליה או אפילו מח עצמות בכדי לשפר את סיכויו של אחר לחיים (כי הרי זה לא מאה אחוז), מדוע איני יכולה לתרום בייצית בכדי להציל את חלומם של זוג כל כך מדהים?
3. זה יפה וחשוב להגן על זכויות האישה או כל אדם למען העניין. אבל הגבול בין להגן ובין לכפות כבר מתחיל להטשטש. והגבול בין אפלייה כבר כימעט שלא נראה באופק. אירוני שדווקא המאבק למען האישה וזכויותיה, דווקא אותם אנשים נעלים שרוצים להגן עליי – דווקא אתם מגבילים אותי! דווקא אתם אומרים לי שאינכם מאמינים בשיקול דעתי ובזכות הבחירה שלי!
4. אני בטוחה במאת האחוזים שלרוב יפיי הנפש השופטים את ניר שאינו רוצה לאמץ את המוגבלים/הבוגרים/בני המיעוטים, דווקא להם יש בבית ילדים בריאים שחולקים איתם גנים זהים.
למה אתם לא מוותרים על היכולת להביא ילדים משלכם ומאמצים ילדים של אחרים? ילדים בעלי מגבלה כזו או אחרת?
למה אנשים הנאבקים על טיפולי פוריות לא עומדים למשפט?
למה? כי הרצון הטבעי של כולנו זה להביא ילדים משלנו!
אז שימו בצד את הצביעות!
בתור אישה שהתברכה להיות בימים אלו בהריון עם צאצא משלה, אני קוראת לכם – בואו! תעיזו להגיד לי שאני לא בסדר. ..
עד שלא תלכו בנעליהם, אל תנסו לשפוט אותם !
שבת שלום.
ואני מציעה שלא תמהרי להניח הנחות לא בדוקות, ועוד להיות בטוחה בהן במאה אחוזים: "בטוחה במאת האחוזים שלרוב יפיי הנפש", אנחנו הכותבות/ים, יש בבית ילדים בריאים שחולקים איתם גנים זהים.
אינך יודעת דבר וחצי דבר על מה יש בביתם של אחרים, אם בכלל. מה הם רצו, מה יכלו ומה לא התאפשר להם ובאילו מכשולים נתקלו.
שאלת התשלום שאת פוטרת במהירות בסעיף 1) בתגובתך היא-היא ליבת העניין. היא שהופכת את הפונדקאות לסחר באיברים ולאופציה זמינה למי שמצבן הכלכלי דוחק אותן לממש אותה. בדיוק באותו אופן אני מתנגדת לכך שאנשים ימכרו את כלייתם ממצוקה כלכלית. את מוזמנת לעיין ברשימות קודמות בנושא, אני משתדלת לא לחזור על עצמי. שם גם התייחסתי בין השאר לאפליה כלפי הומוסקסואלים.
אבל הזכות להורות איננה בלתי מוגבלת. היא איננה מאפשרת להטיל כל נטל על אחרים. מותר לחברה לקבוע בה גבולות, כמו לגבי (כמעט) כל זכות. כשבא אדם ובפה מלא דורש זכות שווה לנצל אחרים – זאת לא תביעת זכות קבילה. זאת תביעה לשוויון בניצול. שיש להתנגד לה בכל תוקף.
נעמה, אם אכן דברייך נכונים, ומטרתך היא להילחם בניצול האדם (כל אדם! לא רק אישה כדמות חלשה) מתוך מצוקה כלכלית, אז את צריכה דווקא להילחם לצידו של ניר וחבריו!
לגיטימי בעיניי להעביר כל אדם המעוניין בהליך הפונדקאות מבחנים ובדיקות מכאן ועד הודעה חדשה בכדי לוודא שהתהליך לא נעשה בקלילות דעת ואכן יש באפשרותם היכולת לגדל ולתמוך בילד. לגיטימי כמובן גם להעביר את האם הפונדקאית את אותו התהליך כדי לוודא כי אכן היא לא עושה את המעשה מתוך לחץ כלכלי או איום לחיה.
עד כאן, אנחנו מסכימות (אני מקווה)…
אבל אין שום סיבה בעולם שלי ולבעלי יתאפשר התהליך, בעוד שלזוג גברים לא, רק משום שכתוב "איש ואישה".
אין שום סיבה בעולם שאם אני, אישה חזקה ונבונה, שרוצה לתרום מעצמי מתוך רצון טהור, אוגבל בגלל סיבות לא ראויות. וכן, גם אם בסופו של התהליך אבקש מהם עזרה כלכלית, כי בכל זאת זה לא תהליך קל, זה לא פוגע בטהרת העניין.
למען הפרוטוקול, לרגע אחד לא פטרתי בקלילות את עניין התשלום! ההפך הגמור! אמרתי שעל זה אכן אפשר לדון כי זה נושא רגיש שיש לו הרבה טיעונים לגיטימים.
ואני מסכימה שהזכות להורות צריכה לבוא עם הגבלות. כי הרי אין זה דבר פשוט כמו אימוץ חיית מחמד. אבל זו לא הטענה. כימדומני, ניר לא טען שכל מי שרוצה יקבל בלי לחשוב פעמיים. הטענה היא שצריכים לשנות את ההגבלות, לא להסירן קליל!
פונדקאות אלטרואיסטית – זה החריג היחיד שאני מוכנה לקבל. לא בכך עוסק החוק.
לא רק "ניר וחבריו" כגברים מופלים. גם אשה יחידה איננה יכולה "להשתמש" בפונדקאית וגם לא לאמץ בארץ. יש גם מגבלת גיל. קצת שיעורי בית לא יזיקו.
אישית, אינני תומכת באף אחד שפותח את תביעתו בכך שהוא מכיר בכך שמדובר בניצול מחפיר, אך הוא רוצה להיות שותף לו.
תחושה. אולי זו נקמה של נשים (או שלך) בגברים דרך גברים הומוסקסואלים (גברים חלשים כמיעוט וכו) וזה קצת, אהמ, לא מריח טוב. לכולם מותר שיהיו ילדים אבל להומואים לא- כי הם גברים.
ואם אי אפשר לנקום בגברים אז נתעלל בגברים הומואים.
מי שמריח לא טוב הוא נשוא הרשימה, שמודע לכך שמדובר בניצול מחפיר אך דורש "זכות" שווה לנצל. שלא מוכן לערב אשה במערכת היחסים שלו (מכירה לא מעט הומואים שהביאו לעולם ילדים ביולוגיים במסגרת הסכם זה או אחר עם אשה, לסבית או הטרו). כנראה שהטוהר ייפגע. אבל מה לעשות שגם בנאורות שבמדינות עדיין אי אפשר להביא ילד לעולם ללא ביצית ורחם. אז הוא ישכור אותם. והמחיר שמשלמת הפונדקאית נוגע לו כקליפת השום. מעניין שהוא מוכן להשתמש באיבר נשי בתוך מערכת היחסים שלו. מקווה (בשבילו) שלא תצא בת, חלילה.
וליעל פ' לתגובתה שביקשה שלא תתפרסם – שאפילו אימייל תקף לא נתנה, וכנראה יודעת למה – הפוסלת במומה פוסלת. ודי היה לקרוא את ההנחות שאת מניחה לגבי מי שמתנגדות/ים לפונדקאות. שלכולם בבית ילדים ביולוגיים בריאים.
וכאן אפסיק כי עלי אצא לארוחה משפחתית. עם שני ילדי הביולוגיים הבריאים, בעלי והכלב, כמובן.
יופי תאכלי לנו את הלב כי לנו לא יהיו ילדים, עם ההקשרים שנטווים בפוסט שלך, עוד ימשיכו "לצלוב" גברים הומואים ולהעניש אותם עונש כפול (אחרי ששילמו מחירים חברתיים כואבים).
אז תודה אחיותיי הנשים שאתן ממשיכות את ההדרה מהסדר האנושי כי מה שהיה עד עכשיו לא מספיק.
תודה על יצירת כור מצרף שני כי לא שילמנו מספיק לא "חטאנו" מספיק עכשיו גם נסבול מזה שלא יהיו לנו ילדים.
אנחנו נספוג את החטאים שלכם, הסטרייטים, שהכל אצל מושלם והם לא חוטאים ולא מנצלים. העיקר שנביא לכם צ'קים לאירועים.
התבלבלת. מה שנודף שנאת נשים הוא המאמר שאליו הגבתי. ילדים אפשר לעשות בהסדר עם אשה, כפי שכתבתי. מי שלא רוצה אשה – שיתכבד ולא "ישכור" את איברי הרבייה שלה.
נעמה אני קורא זה זמן רב בבלוג שלך, מסכים לרוב עם דעותייך ואפילו עם עמדתך העקרונית בפוסט זה.
אבל הניחוח, הו הניחוח בתגובותייך האחרונות, ממש מעורר תחושה קשה, בתור הומו.
"מעניין שהוא מוכן להשתמש באיבר נשי בתוך מערכת היחסים שלו. מקווה (בשבילו) שלא תצא בת, חלילה."
משפט זה הוא תמצית הגישה ההומופובית. "איך הם לא אוהבים שדיים? כנראה לא היו עם מישהי מספיק כ…ת.". הם בטח מעדיפים בן ולא בת – ברור, אנחנו בטח גם פדופילים.
"להשתמש באיבר נשי" – מה לעשות שאני לא נמשך לאיבר נשי. תאמיני לי שעם אופי התגובות לעניין, למשל התגובה האמורה, אין שום סיכוי שבחרתי בעניין. אז מה את רוצה להגיד לי בזה? "לרדת עליי"? או שאולי להשוויץ בגברים הסטרייטים שסביבך (או בן זוגך) שהם דווקא משוגעים על איבר מין נשי במערכת היחסים שלהם, כמו שצריך?
אין לי שום בעיה עם העדפותיך או נטיותיך. יש לי בעיה עם מי שבגלל העדפותיהם דורשים שנשים יעמדו לרשותם להשכרה, כי מה לעשות שבלעדיהן הם עדיין לא יכולים לממש העדפה אחרת שלהם, להביא ילדים לעולם. ודעתי זהה לגבי זוגות הטרוסקסואלים שמסיבה זו אחרת אינם יכולים להביא ילד לעולם.
ומעניין שהניחוח המיזוגני במקור לא הפריע לך כלל. כנראה שכל אחד והאף שלו.
נעמה, איפה קלטת ניחוח מיזוגני בכתבה? יגעתי ולא מצאתי.
(יש את "לא רוצים להכניס אישה למערכת היחסים שלנו", אבל זה דורש פרשנות מאוד מסוימת ולא מתבקשת, לדעתי.)
[…] ניצול נשים: גם לי מגיע! (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]
קודם כל, אני מצטרף ליונתן שהגיב כאן, שתגובותייך האחרונות על סף הגועל. זה שזוג גברים מעדיף משפחה סגורה, בית איתן עבור ילדיהם, זה קודם כל מתוך טובת הילדים, שיהיה להם בית אחד, זוג הורים אוהבים (זוג! מצטער אם זה נשמע פרוידיאני ופרויד כבר לא אופנתי. חשוב שההורים יאהבו אחד את השני), חדר אחד, וכו'. לא שפתרונות אחרים אינם קבילים. אבל כשמנסים לדמיין את המשפחה שבונים, מנסים להתאים לילדים מצב יציב ומאושר ככל שניתן.
למה כתבתי גועל? כי חוסר הרצון לצרף אישה או נשים למשפחה אינו נובע משנאת נשים או שנאת אברי נשים (מאיפה הבאת את זה???) אלא מתוך הסיבה שכתבתי למעלה. הערה שחשוב להומואים שיוולד להם בן היא במקרה הטוב צינית, אבל כנראה סתם מבורות.
היעזרות בפונדקאית אינו שימוש "באבריה הנשיים" אלא באישה (אדם! עם העדפות ובחירות) שיכולה ללדת. גם תרומת ביצית נעשית ע"י אישה שבחרה בכך. בהקשר הזה דוקא מאד כדאי שיהיה אפשרי להומואים (וסטרייטים) לעשות פונדקאית בארץ, כי החוק בארץ אינו מאפשר פונדקאות חופשית ומסחרית כמו במקומות אחרים בעולם, אלא תחת פיקוח של כל הצדדים בתהליך.
המשפט שכל כך נהנית לצטט "אפילו אם תהליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים…" כתוב בדרך של "קל וחומר" ואני מתפלא שלא הבנת מה שהיה לי ברור מיד. הוא לא טען שיש כאן ניצול, אלא "גם אם לשיטתך יש כאן ניצול, עדיין אני טוען כך וכך.". הבנת הנקרא.
גם בעבודות "אקדמיות" כמו של סממה, הטענות אינן כל כך מובהקות. אצל סממה המבוא מתלהם אבל מי שממשיך וקורא עד סוף העבודה, רואה בסיכום המאמר שעדיין לא נפגעו פונדקאיות שה"חוקרת" מכירה. הכל בתיאוריה. הייתי שמח להפנות אותך לפורום אינטרנטי של פונדקאיות אמריקאיות, ולקרוא כמה מהפוסטים שם (יש אלפים ועשרות אלפים) של נשים מאושרות, חכמות, חזקות. (http://www.surromomsonline.com/)
לסיכום, אני שואל אותך ועוד "פמיניסטיות" אחרות: נניח שאת מכירה זוג גבר-אישה שהאישה אינה יכולה להרות. האם גם להם את מציעה להוליד ילד עם עוד אישה או זוג נשים? למה זה נראה לרוב הקוראים מוזר, אבל זה שהומו יחפש לעצמו לסבית פוריה זה בסדר?
רואי: מי שנגעל מוזמן ללכת להקיא במקום אחר. לא בבלוג שלי.
לרואי – אם זוג גברים מעדיף משפחה סגורה כמו שאתה כותב אז זאת תצטרך להיות משפחה בלי ילדים. כי גברים עדיין לא יכולים ללדת. אז המשפחה לא יכולה להיות סגורה היא צריכה להיות עם אשה. רק שאתה מעדיף לא אז אתה מחלק את האשה לחלקים שאתה יכול להשתמש בהם שחלות ורחם. אל תתפלא אם יש מי שרואים בזה סחר באברים או השכרת אברים. וזה שתקרא לכל מיש חושב אחרת ממך הומופוב או לא יעזור. גם לא לשים במרכאות את המחקר של סממה שנעשה כחלק מעבודת הדוקטורט שלה.
עצוב לראות שיש הומואים שמתעקשים לשכפל את כל מה שרע בחברה ההטרוסקסואלית והקפיטליסטית. הנה אתה מתעקש על זה שילד צריך זוג הורים וחדר אחד. תכף יבוא מי שיעלב מזה שאתה חושב שכהורה יחיד הוא פחות טוב ממךך לילד שלו או מי שיש להם משמורת משותפת על הילד והוא מסכן עובר בין שני בתים. אפילו בשביל האינטרס שלך לא כדאי לפסול חד הוריות החוק בארץ מאפשר רק להן להיות פונדקאיות ולא לנשים נשואות גם לא לנשים שרוצות לעשות זאת ממניעים של רצון לעזור. התוצאה היא בהחלט סחר או משהו דומה ופגיעה דווקא בנשים עניות שאין להן תמיכה משפחתית.
אז אם אתה מעדיף את המשפחה הסגורה שלך רק מגברים המחיר הוא שאין ילדים. לכל בחירה מחיר. אבל אתה רוצה שאחרים ישלמו אותו.
פעם אחרונה שבדקתי רביית בתולים אינה אפשרית לאכן בכל מצב צריך גבר ואשה כדי להרות ילד . מכך לא נובע שאותם אנשים צריכים להיות חלק פעיל בחיי הילדים . גבר מוכר את זרעו . אשה משכירה את רחמה . אומנם השכרת הרחם היא הרבה הרבה יותר מסוכנת בריאותית ויש לתת לך את הדעת אבל המנגנון הבסיסי של שימוש ( אנונימי לפעמים ) באדם אחר כדי להורות ילד שגנטית קשור לאחד מבני הזוג הוא הרבה יותר נרחב מגברים הומוסקסואלים שרוצים ילדים
אה ושכחתי: נזקים גופניים שהזכרת אינם שונים מנזקים גופניים שקורים לעוסקים במגוון פעילויות חוקיות ולגיטימיות, הן אצל גברים והן אצל נשים. להתפס דוקא לנזק ההסתברותי הקיים בנתינת ביצית זו צביעות.
רואי, אני מציעה שתלמד את הנושאים שאתה מדבר עליהם לפני שאתה מגיב, כדי לא לצאת אדיוט. הסיכון של אשה שעוברת שאיבת ביציות ללקות בסרטן השחלות הוא פי 7 מאשה שלא עברה שאיבת ביציות. 3% מההריונות מסתיימים במוות ובבית לוינשטיין יש מחלקה של נפגעות מח משטף דם בלידה. ולא מנינו את שאר הפגעים הגופניים, הנפשיים והרגשיים הכרוכים בהריון. אני לא רואה הבדל בינך לבין סוחרי נשים. ההבדל הוא בעומק הסחר והאינוס של איברי המין הנשיים.
ואני ממליצה לצפות ב- Google Baby כדי להבין את הסרסרות הזו בחיי, גוף וכבודן של נשים. מיזוגניה צרופה ואכזרית מאוד של אנשים שזיקקו את הניצול למצב צבירה שקוף, רוכבים על "קידוש הרחם" ביהודית ועושים בה עיוות ציני.
חס וחלילה 3%! יותר קרוב לשלושה ממאה-אלף בארץ, שבעה ממאה-אלף בסטטיסטיקה של העולם המערבי.
אכן, הסיבה שניר ההומו לא יודע על נזקי ההריון והלידה נובעת כנראה מכך שהוא לא מדבר עם נשים. כל אישה שישבה בתור לרופאת הנשים, דיברה עם עמיתות לעבודה וכו' שמעה את הסיפורים: המון נשים עם סוכרת הריון שנשארה לכל החיים, ניתוח קיסרי שהזדהם ולא התרפא חודשים, ההיא שעברה מחדר לידה לטיפול נמרץ, זאת שאיבדה תפקוד של כיליה בכל הריון (והפסיקה אחרי שניים) ועוד ועוד.
מאחר והגבתי, בהפנייתה של נעמה לטקסט המקורי, גם בווינט וגם בפייסבוק, להלן תגובתי:
פונדקאות היא סחר בנשים. נוצרה כאן קבוצה, בתוך הקהילה ההומולסבית, שהיא חרפה לקהילה ולכולנו – סחר בנשים במסווה של נאורות. שימוש בנשים כבאינקובטור חי. פונדקאות היא אחד הביטויים העמוקים ביותר של מיזוגניה (שנאת נשים) הן אצל הטרוסקסואלים (גברים ונשים כאחת) והן אצל הומואים, רק שכאן זה על השולחן – אנחנו לא רוצים נשים בחיים שלנו. ובכן, אני אעשה כמיטב יכולתי לא לאפשר לכם להיות הורים מפונדקאות, ובאופן כללי אני בספק אם מי שלא רוצים את אחד המינים באופן כל כך קטגורי, ראויים בכלל להיות הורים.
הבשורה הטובה היא שאפילו החלאות המיזוגנים מתחילים לדבר על ניצול מחפיר של נשים בפונדקאות. שנים של שיח פמיניסטי הטמיעו את המילים. אחרי המילים – תבוא התודעה, לפחות של רוב האצבעות בכנסת. כך אני מקווה, לפחות.
גם זו תגובה חשובה מפני שהיא מעלה את טיעון הדרת הנשים ומכניסה אותו לוויכוח על הפונדקאות. בהתאם לטיעון זה, גם אימוץ על ידי זוג גברים הוא קלוקל כיוון שהוא מדיר נוכחות אישה מהתא המשפחתי. נשאלת השאלה האם הדרה פסולה רק כשהאישה היא מודרת והאם כשזוג לסביות פונה לבנק הזרע אין בכך גם הדרת גברים? ייתכן עם זאת שהדרת גברים היא בכלל אקט מבורך שפוטר את האישה מנוכחות מיזוגן בחייה ולכן היא אינה שקולה להדרת אישה.
למעשה בל נשכח שהומוסקסואליות, העדפת בני אותו מין, היא בבסיסה הדרה של מגדר מסוים מהזוגיות ולכן אולי צריך להוקיעה גם כן?
צר לי אבל חלק מהטיעונים בתגובות לעיל קצת הרחיקו לכת ובכלל נטשו את זירת הפונדקאות .
בתור אחת שהביאה ילד לעולם עם הומו, אני נוטה להסכים איתך.
אבל ההסכמה שלי באה ממקום אחר:
אני מסכימה בעיקר עם התגובה של חמוטל לעיל. אני מצטמררת מהמחשבה שילד לא יידע אמא. כן אמא. אמא שנשאה אותו 9 חודשים ברחמה. לא בכדי בטבע הנקבות מגדלות את הגורים, לא בכדי הטבע מאפשר רק לנקבות להניק. יש תפקיד לאם ויש תפקיד לאב.
וכן, יבואו ויגידו "אז מה עם בנק הזרע?". כן, גם זה פתרון לא אידאלי אבל… העדר אם הוא הרבה יותר בלתי נתפס מהעדר אב (ויסלחו לי אבות וגברים… כך אני מרגישה).
אחת הבחורים שהגיבו לעיל דיברו על "אני רוצה שלילד שלי יהיה חדר אחד" (קרי: בית אחד). זהו מחיר פעוט לעומת העדר הורים משני המינים!. כן, גם אני רציתי שהילד שלי יגדל בבית אחד, אבל כשסיכמתי את היתרונות והחסרונות של כל אופציה אין לי ספק שעדיף שלילד יהיו אם ואב ושני חדרים מאשר רק אם (במקרה שלי) וחדר אחד!
היה סרט זוכה פרס "אמי" על פונדקאות חובקת עולם: הביצית מאמריקה, הפונדקאית מהודו, האבות מישראל.
נגעלנו (!): לפי הסדר: מהאם נושאת הביצית מאמריקה, חובבת הירי
מהישראלים הענייניים, שרוצים ילד לבן
והכי הזדהנו דווקא עם ההודים העניים, זוג מכוער אבל מקסים ואוהב. ובאוסטרליה, שם ההודים מתקשרים ומנג'סים בזמנים הכי פחות מתאימים, לשנוא הודים זה ממש סביר ונורמטיבי…
והניצול – פשוט ניצול – מחפיר. נגעלנו.
הרופאה ההודית, לקראת סוף הסרט, ויתרה על התהליך חובק העולם (תני לי לנחש: יש בו כסף) לטובת זוגות שהיא פוגשת ורואה בעיניים. זוגות מקומיים.
פונדקאות – בשמחה הייתי נושאת ברחמי ילד של אדם שאני אוהבת (חבר קרוב, אחותי….), והייתי נשארת קשורה למשפחה. אבל לא סתם ככה עם משפחה שאני לא מכירה.
גוגל בייבי
מאמר חשוב ומרתק.
קשה לשפוט את ניר , ואולי לא כדאי בכלל לעשות את זה. יש לו את השאיפות והתקוות שלו וזה לגמרי בסדר.
אני סבור שהדרך בה הוא רוצה לגדל ילד היא לא דרך בריאה לילד ואני בספק אם גם הוא בסופו של דבר, לא היה מתחרט.
ילד צריך לגדול עם אמא ועם אבא, רצוי ששניהם קשורים אליו ביולוגית.
לא אומר שהם חייבים לחשוק זה בזה , אם כי זה בוודאי תורם פסיכולוגית.
ואני תוהה, במסגרת כל ה-מגיע לי ילד! מגיע לי ילד!
האם לילד הזה אין זכויות?
או שהוא רק מוצר צריכה נחשק שבא לספק את הצרכים של האדם החפץ בו?
אני חושבת שלא לדעת מי אמא שלך או מי אבא שלך, כאילו שלמורשת המשפחתית והגנטית הזו אין שום חשיבות, כאילו שהילד הונפק מעלה כרוב חד מיני וכאילו שרק להורים יש כאן זכויות זה ליקוי מאורות די חמור.
האם זה אומר שצריך לקחת לנשים את הזכות להשתמש בבנק זרע אנונימי ?
זה בעייתי באותה מידה בעיני.
אם כי – נקודה חשובה היא שאי אפשר בכלל להשוות בין המחיר הפיזיולוגי של נשיאת ילד ולידתו לבין תרומת זרע ואגב – נשים פונדקאיות מחוייבות בלידה קיסרית שמוסיפה נטל משמעותי לגופן ומעמידה אותן בסיכון נוסף.
זה בנוגע לניצול.
בנוגע ללדעת מי אמא או אבא שלך – כמו שכתבתי למעלה.
אני לא רוצה להתייחס לסוגיית הפונדקאות, כי באמת, זה נושא שטרם גיבשתי עליו דעה, אבל כן רציתי להעיר על ההתייחסות שלך לרצון בילד ביולוגי כאל פינוק, זה לא לעניין. אצל רוב האנשים בעולם ההעדפה הראשונית תהיה לילד ביולוגי, ורק אם הדבר לא ניתן, הם יחשבו על אופציות אחרות. להתייחס לאנשים שרוצים ילד ביולוגי כאילו הם רוצים משהו חריג לא מכבדת כלל.
לא התייחסתי לרצון בילד ביולוגי כפינוק ולא כחריג. אלא, שמי שלא מסוגל/ת להביא ילד ביולוגי/ת לעולם – לא רשאי/ת לממש זאת על ידי ניצול של אחרות ושכירת איברי הרבייה שלהן. יש הבדל תהומי בין השניים. כמו שכל צורך אחר לא יכול להיות ממומש בכל תנאי או יותר נכון בלי תנאים.
אריאלה, לכל אדם יש זכות בסיסית לחיים ולבריאות, נכון? אבל הנה, אם הכליה שלי מפסיקה לתפקד, המדינה לא מאפשרת לי ללכת לאנשים אקראיים ברחוב ולקנות מהם כליה כדי לממש את זכותי לחיים. אותו דבר כאן: זה שלאנשים יש זכות בסיסית לרבייה, אין משמעותה שהמדינה צריכה לאפשר להם לממש את הזכות הזו בכל מחיר.
זה נכון לגבי נשים שגילו שהן עקרות כמו שזה נכון לגבי גברים הומוסקסואליים.
מישהי כאן כתבה שנשים פונדקאיות חייבות ללדת בקיסרי, ובכן, זה לא נכון, אין קריטריונים מיוחדים ללידות של פונדקאית. זה תחום שרבה בו הבורות, חבל להוסיף עליה עוד מידע לא מבוסס.
נדמה לי ששאלת השוויון המוחלט, ביחס להטרואים והלסביות, שצריך להיות לזוגות הומואים בפני החוק והחברה, היא (הרבה) פחות קונטרוברסלית משאלת הלגיטימיות של פונדקאות (או פונדקאות בשכר). יתר על כן, שאלת המעמד החוקי והנורמטיבי של הזוג ההומואי היא שאלה ערכית, בעוד שהשאלה בדבר הלגיטימיות של הפונדקאות היא בבסיסה שאלה טכנולוגית: האם יש חלופות ראויות, כעין אינקובציה (אין, אבל יתכן שיהיו); האם ניתן לצמצם באופן משמעותי את סיכוני הלידה ומניפולציה על הביציות (סביר שכן), וכן הלאה. נדמה שהתשובה המדויקת צריכה להיות שהחוק צריך, ומייד, להשוות בין "איש ואישה" ל"איש ואיש" או "אישה ואישה", ובמקביל יש לבחון בקפדנות רבה את סטאטוס הפונדקאות של כולם וכולן.
מעבר לזה, צריך, לדעתי, להגן על הזכות להורות ביולוגית – ולא באופן כללי אלא למקרה הספציפי הזה. נכון שכמו שכתב דובי, ישנם אנשים שאין ביכולתם להוליד ושהדבר אינו מקנה להם זכות אוטומטית לפגוע באחר בשל מחלתם. אלא שבמקרה ההומואי, מדובר במשהו שמובנה אל תוך הבחירה במיניות וזוגיות הומואית. כלומר, יש כאן משהו שעל החברה לעסוק בו: הזוגיות הזו, אליבא דקננגיסר, פגומה באופן אנליטי. לענ"ד, על על החברה ככלל לשים לב שמדובר בבעיה, ועל החברה לפתור אותה, או לפחות מאד להשתדל.
שנית, הרצון לצאצאים ביולוגים ולקשר עימם אינו משהו קל ערך. נראה לי שמדובר בזכות טבעית ובסיסית (הרבה) יותר ממה שנהוג להציג כזכויות בסיסיות וטבעיות בתיאוריה הפוליטית. מי שתוקף את הרצון הזה מוזמן להזכר בקיבוצים, שאחזו בעמדה מתונה יחסית – לינה משותפת – ומשום מה דווקא הבחירה הזו היא אחד המרכיבים החוזרים ונשנים בסיפורי קריסת הקיבוצים. שוב, המצב המטריד של הזוגות ההומואים הוא משהו שחובה על החברה לעסוק בו – ולפתור אותו באופן ראוי (לאו דווקא כהצעתה של אסתר הרצוג, לפיה הומואים יוכלו לשמש כתורמי זרע + מקורות מימון לידידה לסבית שרוצה ילד, ומבחינתם – היא מציעה בנדיבות של בעלת הכח – הוא יוכל להיות חלק מ"משפחתם המורחבת" (וואינט)).
שלישית, אני כבר לא הכי מעורה בדיון הזה, אבל לפני כמה שנים הורות ביולוגית היתה בעלת חשיבות מסויימת בלהטביזם, לאחר שהתברר שבגירושין של זוגות לסביים הילדים הולכים עם האם הביולוגית, ולעזאזל הרבה תיאוריות מצויינות. במובן הזה, בהורות ביולוגית יש הכרעה הורית וזהותית ברורה, אולי גם הכרחית.
הכתבה שציטטת מynet אכן מטרידה בהתייחסות שלה. עם זאת, אני, בניגוד להרבה אחרים בתגובות, לא חושב שפונדקאות היא מיזוגניה ובטח לא ביטוי לשנאת נשים (לא באופן כללי, ובטח לא אצל הומואים).
אני מסכים שלהפוך את התהליך לסוג של "מטבע עובר לסוחר" הוא פתח לניצול של נשים חלשות (בשל בעיות כלכליות, אצל כאלה שנאלצות לעסוק בכך בשל לחץ משפחתי, או כל סיבה אחרת) – ולכן ראוי לקבוע לזה סטנדרטים, בדיוק כמו לתרומת איברים מאנשים חיים.
הרצון של אנשים חשוכי ילדים להביא ילדים הוא לדעתי לגיטימי לחלוטין, והרצון שלהם לעשות את התהליך ולשמור על התא המשפחתי שלהם (קרי: שבהמשך חייהם, התורם – במקרה של תרומת זרע – או התורמת – במקרה של תרומת ביצית \ פונדקאית – לא יהיו מעורבים) הם לגיטמיים לגמרי.
במסגרת תנאים שמכבדים גם אותם וגם את התורם\תורמת – התהליך יכול להיות ראוי ואנושי – אם לדוגמא יתקבלו לפונדקאות רק נשים שהוכיחו שהן מעוניינות בתהליך מסיבות אלטרואיסטיות, שהסיכוי שלהן לסיבוכים בלידה נמוך (אני לא יודע אם יש דרך לגלות את זה , אבל נניח שיש) ושהפיצוי שהן יקבלו הוא עבור הקשיים האובייקטיביים של התהליך – אזי , לדעתי, התהליך ראוי ותקין.
ובדיוק מה שאינו אפשרי בחוק הקיים.
ממליצה שוב לצפות בגוגל בייבי שנתתי קישור אליו באחת התגובות לעיל.
איך אדם מקים עסק שנועד, לדבריו, "להפיק תינוק באאוטסורסינג".
ואיך הוא מריץ דאחקות עם אחד האבות לעתיד לבוא, על זה שה"עוברים" הושתלו בשתי פונדקאיות (בהודו) כדי להבטיח הריון. זה לא יעלה יותר, אל תדאג. ומה יקרה אם ייקלטו שני זוגות תאומים? נדלל. חה חה חה.
סרט מטריד ברמות.
תודה על מאמר התגובה. מתוך הסכמה עם הנכתב אני חושב שיש לעסוק גם בשאלה הפוזיטיבית ולא רק הנגטיבית. כלומר הועלה העניין שפונדקאות היא פסולה ובמקומה צריך לבוא בהסכם מכבד עם אשה. לדעתי אחד הדברים המעניינים יהיה להוסיף ולתאר את אותו הסכם ראוי (כי הרי גם בתהליך הפונדקאות הצדדים חותמים על הסכם). אני חושב שדרך הצגת ההסכם הראוי יהיה אפשר לראות את השינוי הרצוי בתפיסות.
לא ברור למה את לא יוצאת נגד פונדקאות של זוגו הטרואים. אם פונדקאות היא דבר רע, שבהכרח מנצל נשים (וגם על זה אפשר להתווכח) – אז הייתי מצפה ממך לצאת בקול גדול גם נגד חוק פונדקאות לסטרייטים. אבל איפה היית כשעבר החוק אז? למה מילאת פיך מים? תסלחי לי, אבל זו לא יותר מאשר צביעות.ש
לו היית טורח לקרוא את הקישורים בסוף הרשימה היית נוכח לדעת שאני עושה זאת באופן קונסיסטנטי ומזה זמן רב. אבל יותר קל להתלהם מיד. זה ברור. כאן זה לא ווינט, מיינד יו.
אם הבנתי נכון, הפוסט מעלה שתי נקודות: האחת, פונדקאות היא הליך מסוכן; השנייה, יש חלופות.
פונדקאות היא הליך מסוכן, כמו הרבה עיסוקים שונים שבני אדם בוחרים בהם, החל מספורט תחרותי וכלה בעבודות פיסיות. השאלה אינה האם הליך הפונדקאות טומן בחובו סכנות, אלא האם נשים נכנסות אליו מבחירה. מאד יכול להיות שהתשובה היא שלילית, אבל בנקודה הזו צריך נתונים, שלצערי, רבים מהמתנגדים להליך הפונדקאות אינם מביאים.
פונדקאות בהודו זה דבר אחד, אבל האם פונדקאות בארה"ב – שם יש רגולציה – היא בהכרח ניצול? נדמה לי, שיותר מששאלת הבחירה רלבנטית למתנגדי הפונדקאות, רלבנטית העמדה המוסרית האבסולוטית, לפיה אישה לא יכולה לוותר על עובר. במובן הזה, אני לא רואה מה ההבדל בין העמדה הזו לבין העמדה המסורתית שמתנגדת להפלות, ומפקיעה מנשים את זכות הבחירה על גופן בשם עקרונות מוסריים שמנותקים מכבודה האישי.
בקשר לנקודה השנייה – נדמה לי שאפשר לנהל את הדיון המורכב על פונדקאות גם בלי לבוז לאנשים ש, מה לעשות, רחמנא לצלן, לא מסוגלים לאמץ ילד. עם כל הכבוד לפילנתרופיה, ילד אינו דבר שמביאים לעולם כאקט אלטרואיסטי. גם אם נתעלם מהבעיות שיש באימוץ ושלא כולם מסוגלים להתמודד איתן (מה לעשות, לא כולם בורכו ביכולת להתמודד עם ילד אוטיסט, או עם ילד שעבר התעללות בבית, ומוטב שילד כזה יאומץ על ידי מי שכן יכול לעשות זאת), הקמת משפחה היא דבר אישי מאד, ואי אפשר להטיף בזלזול לאנשים על זה ש"יש להם חלופות". זה בערך כמו לזלזל בערביי ישראל בפרשת חוק האזרחות ולומר להם "מה קרה, לא טוב לכם להתחתן עם ערביות מישראל?".
אפשר להתנגד לפונדקאות ועדיין להבין את המצוקה של מי שמבקש לפנות אליה.
אף אחת לא בזה למי שלא מסוגלים לאמץ ילד. ואגב לא מדובר רק בהומוסקסואלים. הקמת משפחה היא דבר אישי מאוד, אבל היא לא זכות מוחלטת. צר לי, אני מתחילה להרגיש כמו תקליט מקולקל. היחיד שבז כאן הוא מי שכותב שהוא דורש את זכותו לנצל אנשים אחרים.
את המצוקה של כולם אני מוכנה להבין. האמפתיה שלי מסתיימת כאשר אדם מוכן בשם מימוש זכותו לדרוס אחרים ולנצל אותם. אפילו אם הן אחרות. ולהתייחס לבנות אדם כאילו היו רחם להשכיר. לצפות בגוגל בייבי כבר אמרנו? אז נאמר שוב.
א) ברור שלא מדובר בזכות מוחלטת. וזה צריך להיות קו הטיעון – הצורך בילד (ביולוגי) הוא מובן מאד, אבל זה לא מצדיק ניצול. אלא שהפוסט הזה מעלה נימה אחרת (ע"ע הציטוט "חס וחלילה לא ילד מבוגר, בן מיעוטים(!) או עם מגבלות נפשיות או פיזיות. מה פתאום. הוא דורש ילד בריא, יהודי וצעיר. ובעיקר קשור אליו גנטית").
אם מספר אנשים חשים שיש כאן זלזול במי שרוצה ילד ביולוגי, כנראה שיש לכך סיבה.
ב) בנוגע לגוגל-בייבי – אני לא יודע כמה זה רלבנטי לדיון. גוגל-בייבי מדבר על תעשייה שמתפתחת במדינות עניות, שם אין רגולציה על התהליך, ומדובר בניצול מובהק. נדמה לי שבזה כולם כאן יסכימו.
אבל אנחנו מדברים על ישראל, ולמרבה הפרדוקס, התופעה בגוגל בייבי היא תוצר של ההתנגדות לפתיחת הליך פונדקאות בישראל. רוב ההומואים היו מעדיפים לאמץ בישראל, ולו מסיבות כלכליות, מאשר לטוס להודו. רגולציה נכונה (שאינה קיימת היום בישראל, לדעתי) הייתה יכולה להבטיח שלא יהיה ניצול של נשים במצוקה או בעוני. וזו, בעצם, השאלה, ולא מה קורה בהודו.
אגב, החפצה קיימת גם בהקשרים אחרים שכסף מעורב בהם, וזה לא מיוחד ל"רחם להשכרה". זו תופעה ששכירים רבים חווים אותה, במיוחד אם הם מהגרי עבודה או פלסטינים. ברור שזו כשלעצמה אינה סיבה להתנגד לעשייה כזו או אחרת.
ועוד אגב, אני חושב שההשוואה בין פונדקאות לעבדות היא מוגזמת. אני מניח שלא היית מתנגדת, למשל, לתרומת איברים בין קרובים. אני מניח שלא היית מתנגדת גם למצב בו אישה בוחרת לשמש פונדקאית עבור אחיה. ברור שעדיין היית מתנגדת ל"עבדות אלטרואיסטית" בין אחים. ואם זה המצב, למה לא לשנות את המנגנון כדי לוודא שהפונדקאות היא אכן אלטרואיסטית, ושזה לא הכסף שמושך לתהליך נשים חלשות?
הנימה של הפוסט תואמת לנימה של המאמר שהוא מגיב אליו. למעשה היא עושה לו עוד כבוד. קצת קשה לדרוש אותו כשגופם וכבודם של אחרים הם קליפת השום בעיניך, בדרך להשגת מטרתך.
קו ישר מחבר בין "אלא אם הוא מוכן לאמץ ילד מבוגר יחסית, בן מיעוטים עם מגבלות נפשיות או פיזיות" לבין 'נפיק ילד באאוטסורסינג בהודו. ניקח ביצית של אשה לבנה מארה"ב, נשתיל אותה אצל פונדקאית ענייה בהודו ואם אפשר אצל שתיים בבת אחת כדי להבטיח הריון. ואחר כך גם נקבול על כך שזה עולה המון כסף.' בייבי גוגל רלוונטי לחלוטין. ואם על החוק הישראלי אתה מדבר, דווקא הוא אוסר על פונדקאות אלטרואיסטית, מוודא שרק נשים במצוקה פונות לנתיב הזה של "פרנסה", מאפשר רק לאמהות חד-הוריות (סטטיסטית לפחות אוכלוסייה חלשה) להיות פונדקאיות, ומוודא בכל דרך אפשרית שזה ייעשה מתוך מצוקה כלכלית ואצל אוכלוסיות נטולות תמיכה משפחתית ואחרת.
[…] חברתיות, מוסריות, דתיות ורפואיות סבוכות". כבר כתבתי בהקשר זה ש"אי-אפשר לדרוש זכויות כמיעוט מדוכא שמהותן לנצל […]