• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« וַיִּדֹּם אַהֲרֹן
כל רקפת דגלים דגלים »

לא היא, הם

18 באפריל 2012 על-ידי נעמה

מאתמול אני מנסה לאסוף את הכוח הנפשי כדי לכתוב מה שיש לי לומר על ‘הארוע בחוף בוגרשוב’. נקרא לזה כך, נניח.  אולי זה יצליח כעת. אז על מי אני לא רוצה לדבר, ועל מי כן.

אני לא רוצה לדבר על האשה. שתמיד בנסיבות כאלה יש ליברלים בעיני עצמם שמגיחים כדי להסביר לנו שהיתה כאן הסכמה; שאשה היא גברת לגופה (אם כי הם בטח יגידו אדון); שנפסיק עם הפטרונות הזאת כלפי נשים אחרות. ועם הפוריטניות. נו נכון, לא כל כך יפה “לקיים יחסי מין” בפומבי. אבל היו המון כאלה שנהנו מהמחזה. עובדה.  
איכשהו ההתעוררות הליברלית הזאת בולטת במיוחד כשמדובר בנשים וכשמדובר בניצול מיני. מעניין.

אני לא רוצה לדבר על השאלה האם ניתן לדבר כאן על “הסכמה”, משפטית או לא. או אם מדובר במה שעונה למרכיבי העבירה של אונס בחוק העונשין. זה מעניין אותי כקליפת השום. מפקד מרחב ירקון כבר סיבר את אזנינו שמדובר בלא יותר מעבירה מינורית של “מעשה מגונה בפומבי”.

כי מה שאני רוצה לומר רלוונטי בין אם האשה היתה שתויה או לא, מעורערת בנפשה או לא. באיזה שהוא מקום, גם אם אצל חלקנו הוא מסתתר עמוק עמוק בפנים, די ברור לנו שהתנהגות כזאת מצביעה על – בואו נקרא לזה בעיה. פגיעה. לא על אהבה עצמית. אשה אחרי ארוע כזה, גם אם השתתפה בו מרצונה, תרגיש לכל הפחות גועל עמוק. כלפי גופה. כלפי עצמה. שייתכן שתמסך בכל מיני אמצעים. לא נדרש שום ליקוי נפשי משמעותי קיים כדי שאחרי ארוע כזה היא תזדקק לטיפול נפשי. אם לא מיד אז בעוד שנים.

והם? זהו. עליהם אני רוצה לדבר. על חבורת הנערים/צעירים. איך זה שהם לא מרגישים גועל מעצמם? להכניס את חלקי גופם באופן כזה לגופו של אדם אחר, אחד אחרי השני. ללא שום אינטימיות (בואו לא נדבר על חיבה, זה פוריטני). כי גם אם לא היה כאן “אונס” מבחינה משפטית, וגם אם הם באמת חשבו שהיא עושה זאת מרצונה החופשי – הם לא התנהגו אליה כאל אדם. כאל יצור אנושי. הם התנהגו אליה כאל חפץ. שנועד להשביע את תשוקותיהם. שאפשר וצריך להשפיל בכינויי גנאי; שאפשר וצריך לקרוא לאחרים לבוא לעשות סיבוב בשקל. אולי גם צילמו. זאת התמונה שיש להם על “מין”.
ושיחסכו לי את ההסברים המלומדים, שגם אותם קראתי אמש, על כך שבעצם היו כאן – כמו בכל “מין קבוצתי” של חבורת גברים עם אשה אחת – דחפים “הומו-אירוטיים”. גם הדחפים האלה “תווכו” באמצעות גוף אנושי שהמשתתפים התייחסו אליו כאל חפץ. ולא במקרה היה זה גוף של אשה. אירוטיקה זה הדבר האחרון שהיה כאן.
התשובה לא קשורה להבדלים בין האנטומיה הנשית והגברית, שבראשונה הכול קורה בתוך הגוף ובשנייה הכול מחוצה לו, כביכול. התשובה קשורה, כמו שאנו יודעים היטב, לעניין אחר לגמרי. רחב הרבה יותר. ולגמרי חברתי.

ואני שואלת את עצמי מאז אתמול. כמובן שלא רק מאז, אלא מזה שנים רבות, אבל ארועים שכאלה מחדדים את זה: איזה מין נערים הם אלה? איזה מין חינוך הם קיבלו? איזה מין גברים הם יצמחו להיות? איזה חיילים? (אנחנו שומעים תמיד שהכיבוש משחית, וכל האלימות שמסביבנו היא בגללו, בגלל חדירת הנורמות שלו לקו הירוק. כדאי אולי לחשוב פעם בכיוון ההפוך: שנערים שלמדו שכך מותר להתייחס לאדם אחר רק כי הוא אשה, יתייחסו כך גם לכל אדם אחר שהם יכולים לדרוס ולנצל). איזו מין “זוגיות” הם יקיימו, אם וכאשר?  

ובאיזו מין חברה כולנו חיים שבה מתייחסים כך לבני אדם (סליחה, לנשים)? שבה נשים בעצמן לומדות להתייחס כך לעצמן, כלא יותר מכלי קיבול, לתשוקותיו של היחיד או לתשוקותיהם של הרבים? שבה המילים המשמשות לתיאור יחסי מין הן מילים המשמשות בה בעת לתיאור מעשי תוקפנות, נקמה ואלימות? (“אני אזיין אותו”, “אדפוק לו את הצורה”, “אנקנק אותו” “אכניס לו באם אמא שלו” – הכול גברים מדברים על גברים אחרים, בהקשר לא מיני כלל, באותן מילים ממש שבה הם מתארים "יחסי מין” שלהם עם נשים). מה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו כאשר מה שיכול להיות ביטוי עצמי גופני מענג, ביטוי ליחסים אינטימיים, נהפך למשהו בהמי ומשפיל, שבו גופה של האחרת אינו אלא חור לשימושם?

ועד מתי נמשיך לכנות ארועים כאלה, בינינו לבין עצמנו ובתקשורת – “מין”? מתי נבין שאין קשר בין מה שקרה שם, ובמקומות רבים אחרים, ל”יחסי מין”? שבין אם מדובר באונס, בבעילה אסורה בהסכמה, בניצול יחסי מרות, ב”סתם” ניצול מיני – לא מדובר כלל ב”יחסים”?

ועל העומדים מהצד -  המריעים; מוחאי הכף; אלה שלא חשבו שזה לא בסדר: סה”כ מין קבוצתי בפומבי; ובמיוחד על השותקים – אני לא רוצה לדבר כלל. לא היום.

“שתיקת הגברים חייבת להיפסק”

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפמיניזם | מתויג אונס, חוף בוגרשוב, ניצול מיני | 4 תגובות

4 תגובות

  1. ב- 20 באפריל 2012 בשעה 04:50 חוף בוגרשוב | קוצים

    […] טורים מעולים בנושא: מירב מיכאלי, מאיה קוי, נעמה כרמי, מורן בריר, הדס […]


  2. ב- 20 באפריל 2012 בשעה 08:28 כאילו השלווה היא חוף הבהלה « האחות הגדולה

    […] לא היא, הם (נעמה כרמי,  קרוא וכתוב) […]


  3. ב- 21 באפריל 2012 בשעה 19:32 לוויתן מתרסק אל החוף | בלוגיקה

    […] הסבים וסובבים אותם. ד"ר נעמה כרמי כתבה – כהרגלה – דברי טעם חשובים במיוחד בנושא, שראוי לקרוא, ואפנה אך אליהם. כל מי שיחפש את הפרשה בגוגל […]


  4. ב- 24 באפריל 2012 בשעה 18:17 פוריטנים ומתירנים על חוף בוגרשוב | גולה מרצון

    […] אני לא מתכתשת עם אנשים בנושאים פמיניסטיים, אבל הפעם, בעקבות הפוסט של נעמה כרמי,  מצאתי את עצמי פעם אחר פעם נגררת לדיונים מתישים […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה