במסגרת כתבה על מבחן התוצאה, כתב יעקב בורק: “רוב הגילויים החשובים בהיסטוריה הרפואית התגלו במקרה – קרני הרנטגן, פניצילין, חיידק השחפת, אינסולין, ואליום והוויאגרה”. התייחסותי הלגלגנית-מה הניבה קישור ששלחו לי לרשימה המקובלת, שבענייני רפואה נמנים שם אספירין, הגלולה, אינסולין, ויאגרה, פניצילין, אנטי-היסטמינים וחיסון לאבעבועות.
נעיר מתודית שיש הבדל בין רשימה של דברים חשובים שהתגלו במקרה, לבין הטענה שרוב הגילויים החשובים התגלו במקרה והם… ואז הוויכוח הוא: מה חשוב? אבל לא פחות: מי קובע? מה חשוב, זאת אומרת. ולא סתם השאלה מנוסחת בלשון זכר.
כמובן שהשאלה מהו גילוי חשוב שנויה במחלוקת. לא מדובר בדאורייתא. קשה במיוחד לצמצם את “הגילויים החשובים” לרשימה קצרה. ודווקא בגלל זה חשוב לשאול לא רק מהם הקריטריונים, אלא מי הכין את הרשימה. גם, ואולי בעיקר, כשהיא נחשבת לקאנון.
באשר לשאלה הראשונה, בעיני תגלית גדולה ברפואה היא כזאת המסייעת להציל חיים / לרפא מחלות קשות או נפוצות / או לשפר דרמטית את הבריאות.
זה לא כל כך פשוט. ההגדרה ל’בריאות’ של ארגון הבריאות העולמי היא: “בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית שלמה ולא רק היעדר מחלה או מֵחושים”. זאת הסיבה שבדיון על הזכות לבריאות, כמו על זכויות חברתיות אחרות, היא נחשבת לזכות בעלת סוף פתוח. תמיד ניתן להיות “יותר” בריאים. וזאת מכשלה כאשר באים לסמן את החובה הנגדית של הזכות הזאת, בעיקר בכל הקשור להקצאת משאבים נדרשת.
לענייננו, ברור שהויאגרה תורמת רבות למצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית. היא היטיבה את חייהם של מי יודע כמה גברים. זה בסדר גמור שהרפואה כוללת אותה, וגם אמצעי מניעה. אבל האם הויאגרה היא “גילוי חשוב בהיסטוריה הרפואית”? בעיני גברים מן הסתם כן. והם אלה שקובעים במהלך ההיסטוריה את סדר החשיבות החברתי. לא כגברים יחידים דווקא, שלחלוטין אין לי שום דבר נגדם; אדרבה. אלא, כמי ששלטו בחברה ולכן קבעו את הנורמות שלה על פי האינטרסים שלהם. זה לא תמיד פועל באופן עמוק לטובתם, אגב. לכן גם להם יש אינטרס אישי ומגדרי בשוויון לנשים – מעבר לאינטרס מהצדק, בחברה צודקת זאת אומרת – אבל זה סיפור אחר.
“אבל הגלולה גם ברשימה!” ובכן, אני ממש לא בטוחה שהגלולה צריכה להיכלל ברשימה שכזאת. אבל על אף שהיא שונה קצת מהויאגרה, היא גברית כמעט באותו מובן. לא רק שגלולה ניתנה לנשים לפני שהיו ידועות ההשפעות ארוכות הטווח שלה; אלא שקשה לחשוב על עוד תרופה שניתנה לאנשים בריאים – לא על-מנת לטפל במחלה או למנוע אותה – והפכה אותם לחולים… או לכל הפחות פגעה קשה בבריאותם. לעומת הויאגרה, שלפחות מטפלת בחוסר תפקוד גופני (וכמעט כבר נכנסה לסל הבריאות), הגלולה מטפלת דווקא בתפקוד התקין שלו… ומנסה לשבש ולמנוע אותו. אין לי ספק שלא היו מכניסים לשימוש את הגלולות לפני שהיה מספיק ידע מצטבר על הנזקים שהן גורמות לוּ מדובר היה בגלולות לגברים. הוא הדין בהורמונים ל”גיל המעבר” שחולקו כמו סוכריות. עד שהתבררו הנזקים הקשים שלהם. ובכן, תמיד אפשר לטעון שמי שנכנסות להריון הן הנשים, ולכן להן אינטרס יותר גדול למנוע אותו, אם זה רצונן. זה כמובן נכון.
אלא שגם אם מתבוננים בתופעה הזאת מבחינה חברתית ולא רפואית, לא ברור בכלל מי כאן מרוויח יותר. הגלולה נחשבת לאחד המסמנים של שחרור האשה. אין ספק ששחרור מהריון לא רצוי, וניתוק הקשר בין מין להריון, שחרר מאוד נשים. בעיקר את חיי המין שלהן. אבל לא פחות מכך הוא שחרר גברים מאחריות לתוצאה של יחסי המין שהם מקיימים עם אשה. הריון לא רצוי או בהקשרים אחרים קשר שמכוּנן בעת מפגש מיני. האחריות לראשון נשארה בחזקתה של האשה: קחי גלולה! כמו שכל מכשירי החשמל במטבח לא שיחררו את האשה מתפקידה כאחראית לעבודות הבית אלא רק הקלו עליהן. כדי להבטיח שהיא תישאר שם. זה היום קלי קלות, דאגנו לכן. ואם היא רוצה לצאת לעבוד, אנחנו יודעים הרי מה קורה – היא צריכה למצוא אשה אחרת שתעשה במקומה את עבודות הבית. אלה לא נהפכות לאחריות משותפת (ע”ע וינשטיין וברק), אלא נותרות באחריותה.
לא צריך להסכים עם הניתוח הזה בשביל לשאול, אפילו רק בשביל התרגיל: מה היה כלול – ומה לא – ברשימת הגילויים החשובים בהיסטוריה הרפואית, לו נשים היו מכינות אותה?
כמובן שזה לא היה מבטיח בהכרח רשימה “טובה יותר”. בין השאר כי פעמים רבות כשנשים מגיעות לעמדה לקבוע את הקאנון הן כבר אימצו את הנורמות הגבריות והפנימו אותן הפנם היטב. כך שהן משמשות כסוכנות חיברות מוצלחות במיוחד שלהן. אבל גם, מכיוון אחר, כי לא מדובר ברשימה יותר טובה דווקא, אלא פשוט באחרת.
אז נוכל אולי לראות שכשמסתכלים על עניינים “מדעיים” מנקודת המבט השואלת מהי ההגמוניה, זה נעשה לפעמים מעניין. גם אם לא מבחינה רפואית.
עוד בנושא:
התשוקה לשלמות
הבו לנו בנים
אשה משוחררת בכלוב הפנטזיות הגברי
זה בסדר. גם התגליות "המקריות" בדרך כלל לא באמת נתגלו במקרה. "במקרה" זה מצב בו אתה הולך הביתה ובדרך אתה מועד על חתיכת פניצילין והמגע עימה מרפא לך את הדלקת ברגל. תגליות מקריות הוא מונח מטריה למצבים בהם נעשה ניסוי מדוקדק והניסוי מניב תוצאות אותן לא צפית אבל הן משמעותיות. משהו בסגנון העבודה שזיכתה את דן שכטמן בפרס נובל. להבחין ולהבין את משמעות התוצאות הלא צפויות ולתכנן ניסוי חדש שיאיר ויזקק את חשיבותן זו אמנות לא פשוטה בכלל ויש מי שטוען שזה ההבדל בן מדען גאון לבינוני.
סוציולוגים של הרפואה, וכמובן פוקו, עסקו בנושאים הללו בדיוק.
מנקודת המבט הזו, הרשימה לא מפתיעה כלל וכלל
אני דווקא מסכים עם הטענה שהדברים החשובים התגלו במקרה. השאלה היא לאיזה מקרה מתכוונים.
כיום ההנדסה הגנטית נחשבת לענף המבטיח ביותר בתחום הפרמקולוגי. רוב התרופות העתידיות יגיעו כנראה מחומרים שנוצרו בעקבות הנדסה גנטית (וכבר עכשיו רוב פריצות הדרך מגיעות משם) . אבל ההנדסה הגנטית התחילה בתור מחקר איזוטרי בענף צדדי של המדע שבהתחלה זכה להתעלמות רבתי. זו בעיה אמיתית לדעת כיצד לתקצב מחקרים מדעיים כיוון שלו יכולנו לדעת מראש מהיכן תבוא התגלית.המרעישה הבאה כבר היינו בחצי הדרך לסיום המחקר.
יש הבדל גדול בין "מקרה" לתוצאה בלתי צפויה. הנדסה גנטית היא מה שהיא היום לא בגלל שכך נפל הפור, אלא בגלל עבודה קשה, ממוקדת וארוכה של הרבה מדענים.
[…] מי קובע (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]
מעניין מאוד.
ומשעשע לא פחות לראות איך שלושה מתוך ארבעת המגיבים מסיטים את הדיון מנושא הפוסט לנושא שהוא לחלוטין שולי בו, והופכים אותו לחשוב. פשוט הדגמה של נושא הפוסט האמיתי.
או שכל המגיבים גברים