• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הכבוד האבוד של נשות השבט הלבן
בחוץ לא ילין גר »

מי קובע

20 במאי 2012 על-ידי נעמה

במסגרת כתבה על מבחן התוצאה, כתב יעקב בורק: “רוב הגילויים החשובים בהיסטוריה הרפואית התגלו במקרה – קרני הרנטגן, פניצילין, חיידק השחפת, אינסולין, ואליום והוויאגרה”. התייחסותי הלגלגנית-מה הניבה קישור ששלחו לי לרשימה המקובלת, שבענייני רפואה נמנים שם אספירין, הגלולה, אינסולין, ויאגרה, פניצילין, אנטי-היסטמינים וחיסון לאבעבועות.

נעיר מתודית שיש הבדל בין רשימה של דברים חשובים שהתגלו במקרה, לבין הטענה שרוב הגילויים החשובים התגלו במקרה והם… ואז הוויכוח הוא: מה חשוב? אבל לא פחות: מי קובע? מה חשוב, זאת אומרת. ולא סתם השאלה מנוסחת בלשון זכר.

כמובן שהשאלה מהו גילוי חשוב שנויה במחלוקת. לא מדובר בדאורייתא. קשה במיוחד לצמצם את “הגילויים החשובים” לרשימה קצרה. ודווקא בגלל זה חשוב לשאול לא רק מהם הקריטריונים, אלא מי הכין את הרשימה. גם, ואולי בעיקר, כשהיא נחשבת לקאנון.

באשר לשאלה הראשונה, בעיני תגלית גדולה ברפואה היא כזאת המסייעת להציל חיים / לרפא מחלות קשות או נפוצות / או לשפר דרמטית את הבריאות.
זה לא כל כך פשוט. ההגדרה ל’בריאות’ של ארגון הבריאות העולמי היא: “בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית שלמה ולא רק היעדר מחלה או מֵחושים”. זאת הסיבה שבדיון על הזכות לבריאות, כמו על זכויות חברתיות אחרות, היא נחשבת לזכות בעלת סוף פתוח. תמיד ניתן להיות “יותר” בריאים. וזאת מכשלה כאשר באים לסמן את החובה הנגדית של הזכות הזאת, בעיקר בכל הקשור להקצאת משאבים נדרשת.
לענייננו, ברור שהויאגרה תורמת רבות למצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית. היא היטיבה את חייהם של מי יודע כמה גברים. זה בסדר גמור שהרפואה כוללת אותה, וגם אמצעי מניעה. אבל האם הויאגרה היא “גילוי חשוב בהיסטוריה הרפואית”? בעיני גברים מן הסתם כן. והם אלה שקובעים במהלך ההיסטוריה את סדר החשיבות החברתי. לא כגברים יחידים דווקא, שלחלוטין אין לי שום דבר נגדם; אדרבה. אלא, כמי ששלטו בחברה ולכן קבעו את הנורמות שלה על פי האינטרסים שלהם. זה לא תמיד פועל באופן עמוק לטובתם, אגב. לכן גם להם יש אינטרס אישי ומגדרי בשוויון לנשים – מעבר לאינטרס מהצדק, בחברה צודקת זאת אומרת – אבל זה סיפור אחר.

“אבל הגלולה גם ברשימה!” ובכן, אני ממש לא בטוחה שהגלולה צריכה להיכלל ברשימה שכזאת. אבל על אף שהיא שונה קצת מהויאגרה, היא גברית כמעט באותו מובן. לא רק שגלולה ניתנה לנשים לפני שהיו ידועות ההשפעות ארוכות הטווח שלה; אלא שקשה לחשוב על עוד תרופה שניתנה לאנשים בריאים – לא על-מנת לטפל במחלה או למנוע אותה – והפכה אותם לחולים… או לכל הפחות פגעה קשה בבריאותם. לעומת הויאגרה, שלפחות מטפלת בחוסר תפקוד גופני (וכמעט כבר נכנסה לסל הבריאות), הגלולה מטפלת דווקא בתפקוד התקין שלו… ומנסה לשבש ולמנוע אותו. אין לי ספק שלא היו מכניסים לשימוש את הגלולות לפני שהיה מספיק ידע מצטבר על הנזקים שהן גורמות לוּ מדובר היה בגלולות לגברים. הוא הדין בהורמונים ל”גיל המעבר” שחולקו כמו סוכריות. עד שהתבררו הנזקים הקשים שלהם. ובכן, תמיד אפשר לטעון שמי שנכנסות להריון הן הנשים, ולכן להן אינטרס יותר גדול למנוע אותו, אם זה רצונן. זה כמובן נכון.

אלא שגם אם מתבוננים בתופעה הזאת מבחינה חברתית ולא רפואית, לא ברור בכלל מי כאן מרוויח יותר. הגלולה נחשבת לאחד המסמנים של שחרור האשה. אין ספק ששחרור מהריון לא רצוי, וניתוק הקשר בין מין להריון, שחרר מאוד נשים. בעיקר את חיי המין שלהן. אבל לא פחות מכך הוא שחרר גברים מאחריות לתוצאה של יחסי המין שהם מקיימים עם אשה. הריון לא רצוי או בהקשרים אחרים קשר שמכוּנן בעת מפגש מיני. האחריות לראשון נשארה בחזקתה של האשה: קחי גלולה! כמו שכל מכשירי החשמל במטבח לא שיחררו את האשה מתפקידה כאחראית לעבודות הבית אלא רק הקלו עליהן. כדי להבטיח שהיא תישאר שם. זה היום קלי קלות, דאגנו לכן. ואם היא רוצה לצאת לעבוד, אנחנו יודעים הרי מה קורה – היא צריכה למצוא אשה אחרת שתעשה במקומה את עבודות הבית. אלה לא נהפכות לאחריות משותפת (ע”ע וינשטיין וברק), אלא נותרות באחריותה.

לא צריך להסכים עם הניתוח הזה בשביל לשאול, אפילו רק בשביל התרגיל: מה היה כלול – ומה לא – ברשימת הגילויים החשובים בהיסטוריה הרפואית, לו נשים היו מכינות אותה?
כמובן שזה לא היה מבטיח בהכרח רשימה “טובה יותר”. בין השאר כי פעמים רבות כשנשים מגיעות לעמדה לקבוע את הקאנון הן כבר אימצו את הנורמות הגבריות והפנימו אותן הפנם היטב. כך שהן משמשות כסוכנות חיברות מוצלחות במיוחד שלהן. אבל גם, מכיוון אחר, כי לא מדובר ברשימה יותר טובה דווקא, אלא פשוט באחרת.
אז נוכל אולי לראות שכשמסתכלים על עניינים “מדעיים” מנקודת המבט השואלת מהי ההגמוניה, זה נעשה לפעמים מעניין. גם אם לא מבחינה רפואית.

עוד בנושא:
התשוקה לשלמות
הבו לנו בנים
אשה משוחררת בכלוב הפנטזיות הגברי

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפמיניזם | מתויג בריאות, גלולה למניעת הריון, הגמוניה, ויאגרה, זכויות נשים, קאנון, רפואה, שחרור האשה | 7 תגובות

7 תגובות

  1. ב- 21 במאי 2012 בשעה 01:25 .

    זה בסדר. גם התגליות "המקריות" בדרך כלל לא באמת נתגלו במקרה. "במקרה" זה מצב בו אתה הולך הביתה ובדרך אתה מועד על חתיכת פניצילין והמגע עימה מרפא לך את הדלקת ברגל. תגליות מקריות הוא מונח מטריה למצבים בהם נעשה ניסוי מדוקדק והניסוי מניב תוצאות אותן לא צפית אבל הן משמעותיות. משהו בסגנון העבודה שזיכתה את דן שכטמן בפרס נובל. להבחין ולהבין את משמעות התוצאות הלא צפויות ולתכנן ניסוי חדש שיאיר ויזקק את חשיבותן זו אמנות לא פשוטה בכלל ויש מי שטוען שזה ההבדל בן מדען גאון לבינוני.


  2. ב- 21 במאי 2012 בשעה 09:35 גלעד

    סוציולוגים של הרפואה, וכמובן פוקו, עסקו בנושאים הללו בדיוק.
    מנקודת המבט הזו, הרשימה לא מפתיעה כלל וכלל


  3. ב- 21 במאי 2012 בשעה 10:37 ido2267

    אני דווקא מסכים עם הטענה שהדברים החשובים התגלו במקרה. השאלה היא לאיזה מקרה מתכוונים.
    כיום ההנדסה הגנטית נחשבת לענף המבטיח ביותר בתחום הפרמקולוגי. רוב התרופות העתידיות יגיעו כנראה מחומרים שנוצרו בעקבות הנדסה גנטית (וכבר עכשיו רוב פריצות הדרך מגיעות משם) . אבל ההנדסה הגנטית התחילה בתור מחקר איזוטרי בענף צדדי של המדע שבהתחלה זכה להתעלמות רבתי. זו בעיה אמיתית לדעת כיצד לתקצב מחקרים מדעיים כיוון שלו יכולנו לדעת מראש מהיכן תבוא התגלית.המרעישה הבאה כבר היינו בחצי הדרך לסיום המחקר.


    • ב- 21 במאי 2012 בשעה 11:18 alexz7

      יש הבדל גדול בין "מקרה" לתוצאה בלתי צפויה. הנדסה גנטית היא מה שהיא היום לא בגלל שכך נפל הפור, אלא בגלל עבודה קשה, ממוקדת וארוכה של הרבה מדענים.


  4. ב- 21 במאי 2012 בשעה 15:26 מעצבות דעת קהל « האחות הגדולה

    […] מי קובע (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]


  5. ב- 23 במאי 2012 בשעה 12:19 נעמה

    מעניין מאוד.
    ומשעשע לא פחות לראות איך שלושה מתוך ארבעת המגיבים מסיטים את הדיון מנושא הפוסט לנושא שהוא לחלוטין שולי בו, והופכים אותו לחשוב. פשוט הדגמה של נושא הפוסט האמיתי.


  6. ב- 15 ביוני 2012 בשעה 21:47 רונה

    או שכל המגיבים גברים



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie