• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הוצאות משפט לארגונים: הכצעקתה
עבודה זרה »

כתבתנו לענייני ספרות מדווחת מבית המשפט העליון

22 באוגוסט 2012 על-ידי נעמה

הבג”צ הבא – בג”צ הסופרים. כך הם (ואיש הרוח אלדד יניב) מאיימים בפנייה ליועמ”ש, בדרישה שנתניהו יצהיר שלא יצא לפעולה באירן ללא אישור הממשלה. אם לא יֵעשה כך עד ה-23.8 הם יפנו לבג”צ. את הידיעה, שחתומה עליה הכתבת לענייני ספרות, אפשר היה לקרוא אמש בלשון עתיד באתר הארץ (“כעשרים סופרים ישלחו מחר [רביעי] מכתב ליועץ המשפטי לממשלה”). מכתב עוד לא נשלח וכבר פורסם. כיאה למכתב שנמענו האמיתי אינו כלל היועמ”ש ולא נתניהו אלא הציבור.  טוב, זה זול יותר מאשר לפרסם מודעה (אף כי ההוצאות עלולות לעלות יותר).

בעקבות הידיעה הפנו אותי למאמר מצוין שכתב איתי זיו לפני ימים אחדים על היבט חשוב של התופעה הזאת – המשפטיזציה של הרוח. קודם התבטלה האתיקה הציבורית ורודדה לכדי חוקי/לא חוקי, כביכול כל מה שחוקי הוא תקין וראוי; כעת מתבטלים אנשי רוח בפני הדיסציפלינה המשפטית. כאילו יש צורך בעמוס עוז כדי לחדד הליכי מינהל, כותב זיו. מה שנחשף כאן עוד, הוא מציין בצדק, הוא הייאוש של אותם סופרים מיכולתם להשפיע על השיח הציבורי. באמת, שיכתבו. שישכנעו. מה להם ולקדם-בג”צ?

כדאי להעיר גם על עורכי דין המשתפים פעולה עם המהלכים האלה. במקום להסביר למרשיהם שיש פעולות שמקומן אינו בזירה המשפטית. חלק ממקצועיות היא לדעת מה הם גבולות המקצוע. וזה מצופה מכל איש מקצוע, גם זה המשפטי. פעולות כאלה תורמות לזילות של התחום המשפטי. אפשר גם לעתור בדרישה שבג”צ יבהיר לראש הממשלה שאם וכאשר הוא יפסיד בבחירות – עליו לפנות את כסאו. הבהרות מראש לראש הממשלה שעליו לנהוג כחוק אינן תפקידו של בג”צ ואין שום בסיס משפטי לתביעה כזאת. יש גבול לשימוש במערכת המשפטית כבימה לדיון ציבורי.

לסופרים מוצע, כאמור, לכתוב. להשפיע על כך שבממשלה (שאכן זאת שאמורה לאשר), לא יהיה רוב לתקיפה. במקום לנסות לנהל את המדינה דרך בג”צ. אם הם יגיעו לשם יש לקוות שייזרקו מכל המדרגות. או בלשון משפטית, יידחו על הסף.

מחלה ושמה משפטיזציה

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה | מתויג אירן, אנשי רוח, בג"צ, דמוקרטיה, זילות, משפטיזציה | 10 תגובות

10 תגובות

  1. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 14:17 יואב אבני

    צודקת.
    http://wp.me/pJvpw-hK2


  2. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 14:24 meme

    האם קיים עונש כספי על עתירות שווא שאין מקומן בבית דין? אם אין – חבל.


  3. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 15:57 צח

    meme-
    אני מכיר עורכת דין במגזר הציבורי שצריכה לטפל בעשרות עתירות שווא כנגד המדינה. יש עורכי דין שזו השיטה שלהם: תובע את בית החולים על רשלנות רפואית? תבע גם את המדינה על חוסר פיקוח על בית החולים. ניסית פעם אחת בתביעה של פלוני אלמוני והתביעה נדחתה? לא משנה, נסה שוב בתביעתו של אלמוני פילפלוני. ואז שוב, ושוב ושוב…
    כך יוצא שיש עורכי דין שמכלים זמן במתן מענה לכתבי תביעה מופרכים, במקום לעסוק בנושאים כמו חקיקה…
    ככה יוצא ששומעים על חוק שתקוע עשר שנים במשרד כזה או אחר- פשוט עורכי הדין עסוקים בין השאר במתן מענה לתביעות מופרכות. זה לא רק הם כמובן, גם בית המשפט עמוס מאותה הסיבה. לעורכי הדין הפרטיים זה לא מפריע, הקליינט רואה שהם עובדים, והם מבחינתם עושים את המקסימים (גם אם מקסימום שהם יודעים שהוא חסר תועלת) כדי שהוא יקבל משהו.

    אכן. אם היו קנסות על תביעות שווא אז כנראה שחלק מהעומס על משרדי הממשלה ועל בתי המשפט היה יורד במשהו…


  4. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 15:59 זיו

    אולי המחשבה היא שאם רק מה שלא-חוקי נחשב לא-מוסרי, אזי התגובה היחידה למעשה לא-מוסרי היא לפסוק בקול רם שהוא גם לא-חוקי.

    אללי.


  5. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 21:28 תומר פרסיקו

    יפה כתבת.


  6. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 22:59 אייל שדה לביא

    זהו המשך של טשטוש הגבולות: בין הרשויות (שופטים, ממשל, מחוקקים), בין התכנים (ניוז נהפך לבידור, ספרות לקומודוטי), ונגמר בטשטוש האנשים והרעיונות עצמם – שמאל? ימין? מרכז? מוסר? תרבות?

    תודה על רשומה מעניינת


  7. ב- 23 באוגוסט 2012 בשעה 11:43 aviefar

    אני חרד! אם הסופרים רוצים להיות פוליטקאים והפוליטקאים יהיו סופרים, אז סופה של המדינה קרוב. לצערי סופרים רבים כבר משחקים את תפקיד הפוליטקאי, אבל אין כמעט פוליטקאי שהפך לסופר (חוץ מכמה בודדים. האחרים לוקחים סופר שיכתוב להם את האוטוביוגרפיה). אבל התגברות המגמה הזאת מפחידה.


  8. ב- 23 באוגוסט 2012 בשעה 11:47 אבי עופר

    ישנו עקרון אחד ברור לקשר בין מלחמה לשלום.
    אנשי השלום עכשיו מביאים לנו תמיד מלחמה אחר כך, אז למה לא לנסות מלחמה עכשיו ושלום אחר כך?
    האם לא מכבודם של הסופרים המכובדים להעמיק קצת יותר בנושא כתיבתם וללמוד את הנושא המסובך בטרם הם מוציאים את טיוטת פשקווילם ברבים?


  9. ב- 23 באוגוסט 2012 בשעה 15:07 .

    מצויין. איש הרוח אלדד יניב מתוקף היותו עורך דין מודע אני מניח לדברים שהעלת פה. אלא שלאיש הרוח אלדד יניב כלל לא אכפת להשחית מערכת אחת על מנת לקדם קמפיין חדש. דבר לא השתנה אצל איש הרוח יניב.


  10. ב- 3 בספטמבר 2012 בשעה 21:27 שושנה

    מהפוסט עולה רושם שהעיסוק המשפטי בישראל מתמצה ב"חוקי/לא חוקי", ולדעתי הרושם הזה אינו נכון. ראשית, המשפט עצמו כבר אינו דיכוטומי כשהיה, כאשר פסיקת בתי המשפט מכניסה עוד ועוד שיקולים כשיקולים נחוצים ולגיטימים להשפעה על החלטות.
    מעבר לכך, במעגל של משפטיזציה בחברה והתפתחות המקום של הייעוץ המשפטי במקביל, יש לא מעט קולות המלינים על כך שבשונה מעבר, הייעוץ המשפטי כיום (במקומות שונים) אינו מתייחס אך ורק לחוקי או לא חוקי אלא גם לשאלות של "ראוי", כלומר, של ערכים.

    הביקורת, לדעתי, צריכה להיות מופנית מול התרבות התקשורתית והאוזן הצרכנית קהת החושים, שצריכה שמשהו יהיה "חזק" יותר או "קיצוני" יותר רק כדי להשקיע בו תשומת לב (אולי הביקורת צריכה להיות על כל המידע בו מציפים את הציבור).



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie