במשך שנים (הבלוג כבר בן למעלה מ-9) התרגלתי לקבל פניות אינסוף מסטודנטים, המבקשות ואף דורשות לשלוח להם את "כל המקורות" הקשורים לנושא מסוים שהם כותבים עליו עבודה. לאו דווקא נושא שבתחום התמחותי המיידית, אבל ככה עובד גוגל. או יותר נכון, ככה עובדים היום חלק מהסטודנטים: הם מגגלים; הם מוצאים פוסט שכתבתי שקשור איכשהו (ממש לא תמיד ישירות) לנושא שלהם; הם שולחים מיד בקשה/דרישה לכותבתו לעזור להם. במקרה הטוב זה מנוסח בנימוס. במקרים רבים זאת פשוט דרישה. בלי שלום, בלי תודה, "לשלוח הכול" (דחוף!), והחתום/ה אפילו לא מזדהה בשם מלא. כידוע אני נמצאת כאן לשירות הקוראים א' מ' ו-ש'.
נתחיל מהעניין העקרוני יותר: חיפוש מקורות הוא חלק ממלאכת הכתיבה האקדמית. חלק חשוב. בהחלט לפעמים צריך להיעזר, במיוחד בהתחלה. "תורה היא, לימוד היא צריכה". אף כי לא תורה מאוד מסובכת. לשם כך יש באוניברסיטה ובמכללה מרצים. שלכם. אלה שנתנו לכם את העבודה. גם הם לא יעשו את זה במקומכם, כי אתם צריכים ללמוד לעשות זאת. אבל הם יכולים לכוון. לא פחות מכך, בכל ספרייה אוניברסיטאית יש גם שירותי יעוץ ביבליוגרפי.
אני, לעומת זאת, איך אגיד זאת? לא עובדת אצלכם. לא, זאת לא "בקשת עזרה קטנה". גם אם לא היה מדובר במאות בקשות. פשוט, אני לא מחזיקה רשימות של מקורות המפולחות על פי נושאים אפשריים שקוראים מתעניינים בהם. לפעמים כתבתי פוסט אחד בנושא מסוים, שאליו הם הגיעו. כשקורא כזה מבקש ממני לעזור לו במקורות בנושא מסוים, שאיננו הנושא הספציפי שלימדתי או חקרתי, אני פשוט צריכה לעשות את העבודה של חיפוש המקורות במקומו. אז מעבר לעניין העקרוני לעיל: למה, בעצם?
מה קורה כשהסטודנטים האלה מסיימים את האוניברסיטה או המכללה, עם התואר הנחשק בחיקם? כנראה עדיף לא לדעת. השבוע קיבלתי מייל כזה מ"עובדת משרד המשפטים". היא צריכה לכתוב חוות-דעת בנושא מסוים. ותודה לי מאוד אם אוכל לסייע לה "באמצעות שליחת אסמכתאות/תימוכין/קישורים רלוונטיים התומכים בגישה זו." (הגישה שאותה עליה להצדיק בחוות הדעת שלה). אני מודה שהלסת שלי נשמטה בתדהמה. אבל שוב: למה, בעצם? הרי התרגלתי לקבל פניות כאלה מסטודנטים. אז אחרי שלא למדו לחפש לבד, איך יעשו זאת כשיש להם עכשיו משרה? ימשיכו לפנות לאחרים שיעשו את המלאכה עבורם. התדהמה, בכל זאת, גברה בגלל ההמשך: "בנוסף אודה לך אם תוכלי לעזור לי להגיע אל האמנות עליהן חתומה ישראל בנושא X. ניסיתי להיכנס לאמנות הרשומות באתרך, אך לצערי הלינק לא נפתח." לנושא שעליו דיברה אין "אמנות" מיוחדות. הקישורים בפוסט מסוים שאליו התייחסה (שעובדים, אגב, בדקתי) הם לשתי אמנות כלליות, שאחד מסעיפיהן מונה את הזכות. עובדת משרד המשפטים 2012 לא יודעת איך להגיע לשתי אמנות, שישראל אישררה ולכן הן חלק מהרשומות. שלא לדבר על זה שלאמנות בינלאומיות אפילו גוגל יודע להגיע. אז אחרי שבאקדמיה של היום חיפוש מקורות מתמצה בגיגול (ומחמיץ את כל אותם מקורות רבים שאי אפשר להגיע אליהם באמצעותו), גם זאת יותר מדי עבודה. שמישהו יעשה לי אותה. ומה יקרה כשהם יצטרכו לייצג לקוח, פרטי או את המדינה, בתיק משמעותי? עדיף לא לחשוב.
וקיימת גם התופעה החמורה, כמה וכמה דרגות מתחת, של העתקה או קניית עבודה. כתבתי על בקשה כזאת שקיבלתי, לא בפעם הראשונה. גם אז זה היה בספטמבר, ביום הכיפורים.
בפייסבוק כתבה אתמול מישהי, אשה צעירה שהתרשמתי ממנה כערכית ואכפתית, על הסמינריון שהיא צריכה להגיש (מדובר בסטטוס פומבי הגלוי לכול ולכן מובא כאן): "1. היה לי כסף לשלם למישהי כדי שתכתוב לי את העבודה. 2. חשבתי שזה לא פמינסטי לקנות את ההון האקדמי שלי על חשבון מישהי אחרת רק בגלל שהיא צריכה כסף כרגע ואני עסוקה נורא." אח"כ הגיע גם 3, שאולי בכל זאת יעניין מישהו לקרוא משהו בנושא אז "אולי בכל זאת כדאי שאני אכתוב בעצמי. אולי בכל זאת רק עריכה?".
עוד יותר מעניין היה שכשתגובה אחת (רק אחת) ציינה שהיא מתנגדת לכך בגלל הפן האתי, לא עושים תואר אלא לומדים לתואר, השיבה הכותבת: "את פותחת לי תיבת פנדורה שחורה וביקורתית במיוחד שיש לי על הפריבליגיה ללמוד לתואר באקדמיה הלבנה".
בסוגריים צריך לומר ששיח הפריוויליגיות הוא נושא לוהט כרגע במדיה החברתית, כידוע. למי יש, למי אין, ממי זה מונע את האפשרות להשתתף בשיח בכלל, או לפחות עד שיראה אותן נכוחה ויצהיר עליהן, אם לא יוותר עליהן (אם אפשר). הפריווילגיות הן ההשתקה החדשה.
אבל הבעיה היחידה שלך היא שזה לא פמיניסטי? להציג משהו כשלך כשלמעשה הוא אינו שלך לא נראה לך בעייתי? מה אגיד. מי שלא רוצה את ה"פריווילגיות" של התואר (מהאקדמיה הלבנה) – מוזמנת לא ללמוד אליו / לעשות אותו. אין כופין.
כדאי להזכיר, דווקא למי שהלימודים עצמם לא חשובים להם, וגם לא "הפן האתי", אלא "עשיית" התואר (וצבירת ההון, הסימבולי או הממשי, הנלווה אליו), שכשמקבלים ציון ותואר על סמך עבודת מחקר שהגשתם כשלכם ולא אתם עשיתם – מדובר, חד וחלק, בקבלת דבר במרמה.
עצוב. באותו פוסט קודם, יום הכיפורים וגו', ניצלתי את ההזדמנות לדרוש על חלק מהטקסט של הרב מרדכי רותם:
בַּזְנוּ לִישַׁר דֶרֶךְ וּנְקִי כַפַּיִם
יָכֹלְנוּ אַךְ לֹא רָצִינוּ
רָאִינוּ וְלֹא הֵעַדְנוּ
אבל היום, עזבו. ה"פריווילגיות" מחליפות את ניקיון הכפיים. ו"פמיניסטי" זה המוסרי החדש.
קרוא וכתוב 
[…] חובה חובה לקרוא את הפוסט של נעמה כרמי על הבקשות המשונות ממנה המגיעות מסטודנטים ומאנשי […]
[…] עבודה זרה (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]