• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« כתבתנו לענייני ספרות מדווחת מבית המשפט העליון
בפאב לא, בחדר הרופא – כן »

עבודה זרה

1 בספטמבר 2012 על-ידי נעמה

במשך שנים (הבלוג כבר בן למעלה מ-9) התרגלתי לקבל פניות אינסוף מסטודנטים, המבקשות ואף דורשות לשלוח להם את "כל המקורות" הקשורים לנושא מסוים שהם כותבים עליו עבודה. לאו דווקא נושא שבתחום התמחותי המיידית, אבל ככה עובד גוגל. או יותר נכון, ככה עובדים היום חלק מהסטודנטים: הם מגגלים; הם מוצאים פוסט שכתבתי שקשור איכשהו (ממש לא תמיד ישירות) לנושא שלהם; הם שולחים מיד בקשה/דרישה לכותבתו לעזור להם. במקרה הטוב זה מנוסח בנימוס. במקרים רבים זאת פשוט דרישה. בלי שלום, בלי תודה, "לשלוח הכול" (דחוף!), והחתום/ה אפילו לא מזדהה בשם מלא. כידוע אני נמצאת כאן לשירות הקוראים א' מ' ו-ש'.

נתחיל מהעניין העקרוני יותר: חיפוש מקורות הוא חלק ממלאכת הכתיבה האקדמית. חלק חשוב. בהחלט לפעמים צריך להיעזר, במיוחד בהתחלה. "תורה היא, לימוד היא צריכה". אף כי לא תורה מאוד מסובכת. לשם כך יש באוניברסיטה ובמכללה מרצים. שלכם. אלה שנתנו לכם את העבודה. גם הם לא יעשו את זה במקומכם, כי אתם צריכים ללמוד לעשות זאת. אבל הם יכולים לכוון. לא פחות מכך, בכל ספרייה אוניברסיטאית יש גם שירותי יעוץ ביבליוגרפי.
אני, לעומת זאת, איך אגיד זאת? לא עובדת אצלכם. לא, זאת לא "בקשת עזרה קטנה". גם אם לא היה מדובר במאות בקשות. פשוט, אני לא מחזיקה רשימות של מקורות המפולחות על פי נושאים אפשריים שקוראים מתעניינים בהם. לפעמים כתבתי פוסט אחד בנושא מסוים, שאליו הם הגיעו. כשקורא כזה מבקש ממני לעזור לו במקורות בנושא מסוים, שאיננו הנושא הספציפי שלימדתי או חקרתי, אני פשוט צריכה לעשות את העבודה של חיפוש המקורות במקומו. אז מעבר לעניין העקרוני לעיל: למה, בעצם?

מה קורה כשהסטודנטים האלה מסיימים את האוניברסיטה או המכללה, עם התואר הנחשק בחיקם? כנראה עדיף לא לדעת. השבוע קיבלתי מייל כזה מ"עובדת משרד המשפטים". היא צריכה לכתוב חוות-דעת בנושא מסוים. ותודה לי מאוד אם אוכל לסייע לה "באמצעות שליחת אסמכתאות/תימוכין/קישורים רלוונטיים התומכים בגישה זו." (הגישה שאותה עליה להצדיק בחוות הדעת שלה). אני מודה שהלסת שלי נשמטה בתדהמה. אבל שוב: למה, בעצם? הרי התרגלתי לקבל פניות כאלה מסטודנטים. אז אחרי שלא למדו לחפש לבד, איך יעשו זאת כשיש להם עכשיו משרה? ימשיכו לפנות לאחרים שיעשו את המלאכה עבורם. התדהמה, בכל זאת, גברה בגלל ההמשך: "בנוסף אודה לך אם תוכלי לעזור לי להגיע אל האמנות עליהן חתומה ישראל  בנושא X. ניסיתי להיכנס לאמנות הרשומות באתרך, אך לצערי הלינק לא נפתח." לנושא שעליו דיברה אין "אמנות" מיוחדות. הקישורים בפוסט מסוים שאליו התייחסה (שעובדים, אגב, בדקתי) הם לשתי אמנות כלליות, שאחד מסעיפיהן מונה את הזכות. עובדת משרד המשפטים 2012 לא יודעת איך להגיע לשתי אמנות, שישראל אישררה ולכן הן חלק מהרשומות. שלא לדבר על זה שלאמנות בינלאומיות אפילו גוגל יודע להגיע. אז אחרי שבאקדמיה של היום חיפוש מקורות מתמצה בגיגול (ומחמיץ את כל אותם מקורות רבים שאי אפשר להגיע אליהם באמצעותו), גם זאת יותר מדי עבודה. שמישהו יעשה לי אותה. ומה יקרה כשהם יצטרכו לייצג לקוח, פרטי או את המדינה, בתיק משמעותי? עדיף לא לחשוב.

וקיימת גם התופעה החמורה, כמה וכמה דרגות מתחת, של העתקה או קניית עבודה. כתבתי על בקשה כזאת שקיבלתי, לא בפעם הראשונה. גם אז זה היה בספטמבר, ביום הכיפורים.
בפייסבוק כתבה אתמול מישהי, אשה צעירה שהתרשמתי ממנה כערכית ואכפתית, על הסמינריון שהיא צריכה להגיש (מדובר בסטטוס פומבי הגלוי לכול ולכן מובא כאן): "1. היה לי כסף לשלם למישהי כדי שתכתוב לי את העבודה. 2. חשבתי שזה לא פמינסטי לקנות את ההון האקדמי שלי על חשבון מישהי אחרת רק בגלל שהיא צריכה כסף כרגע ואני עסוקה נורא." אח"כ הגיע גם 3, שאולי בכל זאת יעניין מישהו לקרוא משהו בנושא אז "אולי בכל זאת כדאי שאני אכתוב בעצמי. אולי בכל זאת רק עריכה?".
עוד יותר מעניין היה שכשתגובה אחת (רק אחת) ציינה שהיא מתנגדת לכך בגלל הפן האתי, לא עושים תואר אלא לומדים לתואר, השיבה הכותבת: "את פותחת לי תיבת פנדורה שחורה וביקורתית במיוחד שיש לי על הפריבליגיה ללמוד לתואר באקדמיה הלבנה".

בסוגריים צריך לומר ששיח הפריוויליגיות הוא נושא לוהט כרגע במדיה החברתית, כידוע. למי יש, למי אין, ממי זה מונע את האפשרות להשתתף בשיח בכלל, או לפחות עד שיראה אותן נכוחה ויצהיר עליהן, אם לא יוותר עליהן (אם אפשר). הפריווילגיות הן ההשתקה החדשה.

אבל הבעיה היחידה שלך היא שזה לא פמיניסטי? להציג משהו כשלך כשלמעשה הוא אינו שלך לא נראה לך בעייתי? מה אגיד. מי שלא רוצה את ה"פריווילגיות" של התואר (מהאקדמיה הלבנה) – מוזמנת לא ללמוד אליו / לעשות אותו. אין כופין.

כדאי להזכיר, דווקא למי שהלימודים עצמם לא חשובים להם, וגם לא "הפן האתי", אלא "עשיית" התואר (וצבירת ההון, הסימבולי או הממשי, הנלווה אליו), שכשמקבלים ציון ותואר על סמך עבודת מחקר שהגשתם כשלכם ולא אתם עשיתם – מדובר, חד וחלק, בקבלת דבר במרמה.

עצוב. באותו פוסט קודם, יום הכיפורים וגו', ניצלתי את ההזדמנות לדרוש על חלק מהטקסט של הרב מרדכי רותם:
בַּזְנוּ          לִישַׁר דֶרֶךְ וּנְקִי כַפַּיִם
יָכֹלְנוּ         אַךְ לֹא רָצִינוּ
רָאִינוּ        וְלֹא הֵעַדְנוּ

אבל היום, עזבו. ה"פריווילגיות" מחליפות את ניקיון הכפיים. ו"פמיניסטי" זה המוסרי החדש.

יָכֹלְנוּ – אַךְ לֹא רָצִינוּ; רָאִינוּ – וְלֹא הֵעַדְנוּ

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה, שונות | מתויג אקדמיה, גוגל, מקורות, פמיניזם, פריווילגיות, קניית עבודה | 2 תגובות

2 תגובות

  1. ב- 1 בספטמבר 2012 בשעה 14:06 ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 31.8.12‏

    […] חובה חובה לקרוא את הפוסט של נעמה כרמי על הבקשות המשונות ממנה המגיעות מסטודנטים ומאנשי […]


  2. ב- 2 בספטמבר 2012 בשעה 08:24 פמיניזם חינוכי « האחות הגדולה

    […] עבודה זרה (נעמה כרמי, קרוא וכתוב) […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה