כמו כל זכות, גם הזכות להשתתפות פוליטית כוללת בחובה את הזכות שלא לממש אותה. ממש כפי שזכותי לחופש הביטוי לא מחייבת אותי להתבטא וזכותי לחופש התנועה לא מחייבת אותי לצאת מהבית. לכן זוהי ודאי זכותם של אנשים לא להצביע. זוהי (אי) פעולה שיכולה להצביע על מחאה לא פחות מאשר על אדישות או יאוש.
Having said that, יש לשאול האם זוהי פעולה ראויה, והאם זוהי פעולה נבונה. שכן כפי שעצם קיום הזכות איננו אומר שמימושה הוא בהכרח ותמיד הדבר הנכון לעשותו (באנגלית זה נשמע יותר טוב, בגלל משחק המילים בין right כזכות ל-right כנכון), כך גם עם הזכות לא לממש אותה.
אי-הצבעה, בעיני, איננה מעשה ראוי ואיננה מעשה נבון. זוהי זכות שבני-אדם נאבקו עליה במשך שנים רבות, ועדיין נאבקים (למשל הפלסטינים הנמצאים תחת שלטוננו, שהבחירות בישראל מתיימרות לבטא רצון לגבי שאלת השליטה בגורלם ובחייהם, כשהם אינם נשאלים לרצונם אבל נתונים תחת מרותו. דמוקרטי זה ודאי לא). גם אם מותר, כאמור, לוותר עליה, קשה לקבל את הזלזול בזכות הזאת, מתוך מיאוס או יאוש. שתיהן תחושות מובנות לנוכח הקורה אצלנו ובכלל, אבל דווקא משום כך לא נכון לוותר עליה בכזאת קלות ראש.
ההשפעה של הצבעה בבחירות היא מוגבלת, אבל שום דבר בחיים איננו – ולא צריך להיות – שחור-לבן. אל לנו להקל ראש בהשפעה, גם אם מעטה, שיש לנו. והשפעה כזאת ניתנת לנו באמצעות קולנו. הזכות להשפיע על גורלנו ולנסות לעצב אותו היא זכות יקרת ערך. ויש להתייחס אליה ככזו. דמוקרטיה (גם אם מוגבלת, כאמור לעיל) איננה דבר מובן מאליו ולא כדאי או מומלץ לחוות חיים תחת משטר רודני כדי להבין זאת.
אדישות היא ודאי מותרות שאף אזרחית ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה. למרות – וכל “למרות” הוא בגלל סמוי, כנאמר – שהחיים כאן קוראים לחלקנו להתכנס פנימה, מתוך יאוש. למרות שהאוורסיה הפרטית שלי מהפוליטיקה הולכת וגוברת. ודווקא בגלל זה, את הקול האחד שיש לנו אחת ל-4 שנים או פחות – צריך לתת. ובתבונה. אפילו שהפוליטיקאים כשלו בלהעניק לנו את הדבר החשוב ביותר בפוליטיקה בכלל ובבחירות בפרט – תקווה. שיהיה כאן טוב יותר. שיכול להיות, ושיש דרך להגיע לכך.
ועכשיו, חשוב גם למי מצביעים, כמובן. בעיני המשימה העליונה של הבחירות האלה היא להעביר ממשלת זדון מהארץ. צר לי על כך שגוש השמאל, או המרכז-שמאל יותר נכון, לא השכיל לפעול במשותף לקראת המטרה הזאת ולשים בצד את נטייתו להסתכסך בינו לבין עצמו במקום עם היריב, את המחלוקת הקטנוניות ואת משחקי האגו המגעילים. כשהדברים הם כפי שהם, נכון בעיני לשקול שלושה שיקולים:
1. לבחור באחת המפלגות מגוש השמאל, או המרכז ושמאלה, שלא תיכנס לממשלת נתניהו.
(כלומר, שאתם גם מאמינים להצהרותיה, למרות שמדובר בפוליטיקאים). לא נכון בעיני לבחור במי ש”ימתן את נתניהו”. אם הימין יזכה – שיקלקל לבד, בלי שיהיה לו את מי להאשים. למציאות שבה תפעל ממשלה כזאת גם יהיה מה לומר, כנראה.
2. לבחור במפלגה שקרובה ביותר לעמדותיכם.
מפלגה היא לא הרחבה של האגו שלנו. היא לא אמורה לשקף את כל הדקויות של העמדות שלנו. הנטייה להזדהוּת-יתר עם מפלגה היא מתכון לשיתוק של יכולת הבחירה. פוליטיקה משפיעה על החיים שלנו, אבל אנחנו בוחרים מפלגה, לא בן זוג. ומותר לא להסכים עם חלק מהדברים שהיא אומרת, גם במצע וגם בקמפיין. ואפילו עם חלק מאלה שהיא עושה (טוב, נו, גם עם אלה של בן הזוג..). בחרו ברע במיעוטו. או אם תרצו, פסלו את אלה שאתם הכי פחות יכולים לחיות עם העמדות שנקטו.
3. לבחור במפלגה שתעבור את אחוז החסימה.
זהו השיקול האסטרטגי היחיד שאני מפעילה. כי המטרה של העברת ממשלת זדון מהארץ, כאמור, היא קריטית בעיני. ובבחירות האלה אני לא מתכוונת לבזבז את קולי, אלא לדאוג לכך שהוא ילך לגוש שיש לו סיכוי, אולי, לחסום ממשלת ימין.
שתהיה בחירה טובה. בחירה ראויה. בחירה נבונה.
ושנזכה כולנו לעתיד הטוב יותר שמגיע לנו. רצוי שהוא יגיע בדרך הפחות קשה…
קרוא וכתוב 
הייתי שמח לשמוע מה דעתך על הקמפיינים הממשלתיים לעידוד הצבעה, ובפרט – על זה שחנויות ומסעדות מציעים הטבות רק למי שמצביע.
הבנתי שזה לא מנוגד לסעיף 122(1) לחוק הבחירות, שאוסר על מתן שוחד תמורת הצבעה. אבל עדיין – יש כאן, לפחות לכאורה, נסיון להשפעה על ההצבעה.
יש להבחין בין קמפיינים ממשלתיים לעידוד הצבעה לבין הפיכת יום הבחירות לעוד יום שבו מעודדים קניות.
הראשון בעיני לגיטימי וראוי. ואני רואה בו בכלל עניין ממלכתי ולא ממשלתי. כמו שטלי כתבה אפשר לראות בזכות ההצבעה חובה אזרחית, על אף שאני מתנגדת לכך שזאת תהיה חובה בחוק.
השני הוא בעיקר חלק ממולך הצרכנות, שמשתמש בכל יום מיוחד כעילה לעודד עוד צריכה ועוד קניות. לא שונה מהוולנטינ'ס או מתאריכים "מיוחדים". בלי להיכנס לפרשנויות אפשריות של חוק הבחירות, שיש ודאי ואני לא בקיאה בהן, העיקר בעיני הוא העידוד חסר המנוח של צרכנות (להבדיל משל הדמוקרטיה)…
מלשון החוק, נראה לי לכאורה שמתן הטבה למי שמצביע היא עבירה שדינה חמש שנות מאסר. האם אני טועה?
ואלה דינם מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות:
…
הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;
ההצבעה היא אכן זכות, שמבחינה מוסרית בגלל האנשים שקיפחו את חייהם במאבק על האוניברסליות של הזכות אסור לוותר עליה. אבל בהגדרה האזרחית ההצבעה היא חובה ולא זכות , וכמו שבחובות אזרחיות אחרות כמו תשלום מיסים לא כלולה הזכות להמנע ממילוי חובה. העובדה שאין עונש או קנס על אי הצבעה לא משנה את העובדה שזו חובה.
לשיטתך, שאת רואה בהצבעה זכות, אוסיף שמבחינה מוסרית אין לנו זכות לוותר על זכות שאחרים קיפחו את חייהם כדי להשיג את האוניברסליות שלה. אבל יותר מזה, ההצבעה מוגדרת כחובה אזרחית ולא כזכות בלבד, חובה כמו תשלום מסים שאינה כוללת באופן אוטומטי את הזכות לא לקיים אותה. העובדה שאין עונש או קנס על אי מילוי חובה אינה משנה את המהות. לנדב – החוק אוסר על כל צורה של השפעה למי תצביע, עידוד ההצבעה עצמה הוא השפעה חוקית לגמרי. (אלא אם היא נעשית על ידי קללות, כישופים וכיו"ב)
למרות הטרומפלדור שמלמדים אותנו לדקלם מאז הגן, העובדה שאנשים מתו למען מטרה עוד לא הופכת את המטרה הזו ל"חובה מוסרית" מקודשת של אחרות. זה פשוט לא טיעון רלוונטי.
יש אנשים שמתו למען ארץ ישראל השלמה, אנשים שמתו למען מהפכה בולשביקית, אנשים שמתו למען המשך העבדות בארצות הברית.
אם המטרה למענה הם מתו מוצדקת, המוות שלהם לא מוסיף לעניין, והמוות בפני עצמו לא משנה את הערך המוסרי של מטרות לא ראויות.
זה, בלי קשר לעובדה שראוי להעריך שזכויות שונות שאנחנו מקבלות כמובנות מאליהן, אינן כאלו ונדרש מאבק ממושך לצורך השגתן. אבל אלו שני דברים שונים.
ראוי גם להזכיר את העובדה שהשיטה האלקטורלית – מינוי נושאי תפקידים באמצעות בחירות – נחשבה בפילוסופיה פוליטית קלאסית (החל מימי אתונה הדמוקרטית ועד המאה ה-18) כשיטה אוליגרכית. דמוקרטיה אופיינה על ידי שימוש בסורטיציה – מינוי נושאי תפקידים באמצעות הגרלה, כלומר כמדגם מייצג של האוכלוסיה.
(עוד על כך ב- http://equalitybylot.wordpress.com)
אכן אם קיימת מפלגה שעונה על שלושת הקריטריונים של הכותבת ראוי לשקול השתתפות בהצבעה. מאידך מה היה אם אפילו בקריטריונים אלו לא הייתה נמצאת לכותבת רשימה? האם היא הייתה מצביעה בכל מקרה -אפילו למשל עבור רשימה שאין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה.
אי הצבעה – שזו ההכרעה שלי ולאחר התלבטויות באמת לא פשוטות-מהווה באמת ויתור על זכות יסוד שנלחמו עליה אך מה לעשות כאשר אינך יכול לתת שמץ של אמון במפלגות או מעומדים שהעמדות שמוצגות על ידן הן העמדות שבכוונתם להילחם עליהן,כאשר אתה מבין את מידת השעבוד של הפוליטיקאים להון ולאינטרסים ואת הציניות האינסופית שלהם ממילא אתה מאבד אמון בשיטה הדמוקרטית בכללותה-הנה אמרתי את זה-אין לי חלופה רעיונית או מעשית לבחירות אבל למחאה יש כוח משלה-עובדה שהיא מטרידה כל כך.
לא אכפת לי שלקול שלי השפעה של אחד לחמישה מליון אכפת לי שגם את ההשפעה האפסית [לא המעטה-האפסית] הזאת אין לי כי מי שמקבל את הקול אין לו מחויבות לכלום ומי שיש לו מחויבות ממילא לא יישא בשום אחריות
למשה
שים פתק לבן בקלפי. תן כבוד למי שבדמו גרם שיוצב קלפי במדינת היהודים. הפתק הלבן יבטא היטב את המסר שלך. כל היתר לא שווה דיבורים.
לאינטרספם
בשוויץ בלוצרן יש פסל מזכרת לשכירים השוויצרים שמתו רובם ככולם בהגנה על ארמון המלוכה
במהפכה הצרפתית. הפסל הנו מצבה למי שממלאים את חובתם. כמו היונים בטרמופילאי. שוויץ קמה במאבק נגד עיקרון המלוכה, הם מתו למענה. זה לא משנה. הכבוד הנו לאדם כאדם. מילוי חובה שנאמרה במפורש או במשתמע הנו הבסיס לקיום האנושי. בסוף היום הדרישה להצביע אינה דרישה למות. בכל זאת ראה, למשל חובת היולד לנילוד. משל נוסף, הנוגע לישראל בשנת 2013. במערכת קפיטליסטית מחזירים חובות כספיים זה הבסיס לכל הקפיטליזם, נקודה סוף. מדינה כביכול קפיטליסטית שבה לא משלמים חובות באלף ואחד תרגילים משפטיים היא קלפטוקרטיה. אולי דימוקרטיה קלפטוקראטית. דימוקרטיה בפירוש הנוכחי היא בבסיס משטר שבו האזרח מבצע הליך סמלי של בחירה. מי שנמנע במפגיע מבצוע מעשה סמלי זה וטוען שרצונו בשלטון דימוקראטי שווה בעיני למי שאוכל חזיר בשוק וכיפה לראשו וציציות משתרבבות משולי חולצתו.
נעמה תודה,
בארץ ישראל , שבין הירדן לים, אין דמוקרטיה! בערך למחצית האוכלוסיה המתגוררת בחבל ארץ זה אין הזכות לבחור והיא נתונה למרות משטר המשחק בדמוקרטיה "כאילו". אני מצליח לדמיין מה זה "ללכת עם ולהרגיש בלי" אבל איני מצליח להבין כיצד אנשים חושבים מצליחים לחיות בשלום עם ההמצאה של "ללכת בלי ולהרגיש עם". אנחנו נקבע עבורם ונמרק מצפוננו בכך שנגיד שעשינו זאת בדרך "דמוקרטית"? אני משוכנע שאם כל בעלי זכות ההצבעה שלדעתם מצב זה בלתי נסבל היו נמנעים מהצבעה, המשטר שהיה נבחר בקולם של מעוט קטן מתושבי הארץ היה באמת מאבד את לגיטימיות השלטון ואו אז היתה הבעיה נפתרת או בהפרדות אמת או בשיתוף מלא. ורק על העניין הזה,של דחיית הפתרון, אין ראויה יותר מלבד מחאה גורפת של אי השתתפות בבחירות. לא לגמרי מובן לי כיצד את, כמומחית לזכויות אדם, התייחסת לנושא זה כל כך ברפרוף.
איני חושב שראוי לא להשתתף בבחירות רק בגלל הקושי להחליט. אך בהחלט ישנם נושאים נוספים שבגינם ראויי לנקוט בכלי של אי ההשתתפות בבחירות כמחאה. משטר הנבחר בקולם של מיעוט קטן יתחשב הרבה יותר בדעתו של ציבור מוחה ויחשוש לנקוט בפעולות קיצוניות.
עודד טועה ומטעה. הפלשתינים שתחת שלטון ישראלי ואינם אזרחי ישראל, אכן תחת כיבוש, בחרו לרש"פ.בחירות מסודרות תחת פיקוח בין לאומי. שליטיהם נבחרו על ידם. שליטיהם מייצגים אותם כפי ששליטי ישראל מיצגים אותי. הנכבשים לא השתתפו בבחירות של הכובשים. עצם ההשתתפות מחצינה הסכמה ולו חלקית ללגיטימיות של הכיבוש. הפלסטינים לא מקבלים זאת. גם לא נראה לי שיש רוב פלסטיני בעד ביטול הרש"פ כי עם וחברה שמכבדים עצמם לא מבטלים בקלות מרכיבים בדרך לעצמאות. בודאי לא בכדי לרצות את השמאל הישראלי. הפעם היחידה והראשונה בהיסטוריה האנושית שהעם הערבי פלסטיני בחר בעצמו לעצמו את השולטים בו היה תחת הכיבוש הישראלי. הם זכו לממש זכות להגדרה עצמית בצורה סוטה ומעוותת תחת כיבוש, אבל זה שלב בדרך הנכונה והטובה. הכורדים בתורכיה, בין היתר, מיחלים ליום כזה ונהרגים לקדמו. זו האמת. חבל לבקר את החברה הישראלית המתנוונת, החולה המבולבלת בנושא שאינו אמיתי.
לרני
לטעון שלפלשתינאים יש שלטון דמוקרטי נבחר דומה לטענה שלוועד כיתה ח יש מנהיגות מייצגת שנבחרה בהליך דמוקרטי ומשפיעה על תוכנית הלימודים. אשרי המאמין שעם טעונים מסוג זה יפתר הסכסוך.