קרוא וכתוב

המתרחש במצרים מרתק ומעלה חששות בה בעת. אך הן ההתפתחויות הן התגובות להן, מעוררות דז'ה-וו. גם אחרי הפגנות "האביב המצרי", כשהצבא התערב ולקח את השלטון, צהלו המעודדים מיציע הפייסבוק הישראלי (שאם הצבא הישראלי היה מתערב כך היו קצת פחות מרוצים, יש לשער..). זה אכן היה, כך חשבו אז, רק זמני. הנה, התקיימו בחירות דמוקרטיות, נבחר נשיא (לא לטעמי, אם יש צורך לומר, אבל לא השתתפתי בבחירות. וברמה עקרונית יותר, בהליך דמוקרטי התוצאה נקבעת ע"י ההליך עצמו, ולא נקבעת או נשלטת מראש). ועכשיו שידור חוזר: העם אינו מרוצה, הצבא מתערב. הוא מסלק את מורסי – מנהיג נבחר בבחירות דמוקרטיות, לא מיותר להזכיר שוב – ועוצר אותו במעצר בית. ושוב צהלה בפייסבוק. (פייסבוק הוא לא ראיה לכלום? ספרו את זה לפוליטיקאים שמנהלים שם את המדינה, לצערי). לפעמים הצהלה מסויגת (הם מסבירים לנו בכובד ראש שזה הרע במיעוטו); אבל לפעמים בלי שום הסתייגויות, פשוט מברכים את העם המצרי באיחולי מזל טוב.

ובכן, מזל טוב על מה? דמוקרטיה בהחלט איננה רק קבלת רוב בקלפי. אבל – וזה אבל גדול שיש לזכור – הדחה אלימה של מי שכן קיבל רוב בקלפי בוודאי איננה דמוקרטיה. ועוד כשהיא נעשית בידי הצבא. אז כן, המצב במצרים מורכב. אבל המהלך האחרון מצביע על תופעה המוכרת ממדינות שנשלטו שנים רבות בידי דיקטטורות, על כל השינויים המתחייבים. כל אחת לפי אופייה ומאפייניה. רובן לא בדיוק מצליחות לעבור להיות דמוקרטיות ממש. במקרה של מצרים, נראה שהצבא ממשיך לשלוט שם, בין אם בקדמת הבמה בין אם ברקע. ולהדחת מנהיג נבחר בידיו מתאים יותר לקרוא Coup d’état. הפיכה צבאית. גם אם היא נעשתה "בשם העם" (כמו כמעט כל המהפכות המוכרות לנו, כמובן… וכמה נוח לשכוח שזה אותו צבא שבעזרתו השליטה הדיקטטורה הקודמת את כוחה).

הצהלה של פעילים חברתיים או סתם מתקדמים בעיני עצמם נוכח סילוקו של מורסי בידי הצבא איננה מובנת במקרה הטוב ומדאיגה במקרה הרע. מחלקם באמת קשה לצפות ליותר. יש בהם כאלה שקראו גם אצלנו לכך שההפגנות ייערבו הפרות חוק ואף אלימוּת (לפחות כלפי רכוש ולעיתים אולי יותר). כי גם כאן צריך מהפכה! אבל מחלקם כן אפשר לצפות ליותר.
מה בעצם הציפייה של כל הצוהלים, שההפגנות כאן על סדרי העדיפויות הכלכליים-חברתיים ועל שינוי השיטה, שלא הצליחו למרבה הצער להביא לתוצאה המקוּוה בקלפי, יגרמו לגנץ להכניס את ביבי למעצר בית ולהכריז שגרוניס, נניח (אה, רגע, את זה הם יאהבו פחות), הוא ראש הממשלה?

הפגנות וצורות אחרות של מעורבות חברתית ואזרחות פעילה הן בוודאי אמצעי לא רק לגיטימי אלא אף חיוני כדי להשפיע על השלטון וסדר העדיפויות שלו. "דמוקרטיה איננה מסתכמת במימושה של זכות ההצבעה בקלפי אחת לארבע שנים. את ההשפעה שלנו צריך לתרגל מדי יום, בכל הכלים האזרחיים העומדים לרשותנו." כתבתי כאן. אבל הדחת מנהיג נבחר על-ידי הצבא איננה "כלי אזרחי" לגיטימי. "את הנבחרים מחזירים הביתה רק האזרחים", כתבתי במקום אחר. יש מגוון אמצעים דמוקרטיים לגיטימיים להפעלת לחץ על השלטון. אבל שלטון דמוקרטי מחליפים בקלפי. ככה זה. מוטב לספור ראשים מלכרות ראשים, כבר הזכרתי בפוסט קודם.
ומי שעניינים מהותיים/עקרוניים לא מעסיקים אותו, כדאי שיזכור שהחלפה בכוח של שלטון יכולה לעבוד לכל הכיוונים. היא לא מחליפה רק את זה של “הרעים”.

ועוד לא אמרנו אף מלה על כל ההרוגים ועל הנאנסות בכיכר תחריר. Human Rights Watch כינה את התופעה האחרונה ‘מגפה של אלימות מינית‘. אבל ככה זה, אתם יודעים. כמו בכל מהפכה. כשחוטבים עצים ניתזים שבבים…

עוד בנושא: בקרוב הגיליוטינות