אחת השאלות שמעלה פרשת נח שנקראה בשבת האחרונה, היא מה פסול יש ב”שפה אחת ודברים אחדים”. מהו החטא של בוני מגדל בבל, שגרם לכך שאלוהים העניש אותם, בלל את שפתם והפיץ אותם על פני הארץ? פרשנות מעניינת היא של הנצי”ב מוולוז’ין, שהתוודעתי אליה דרך אביעד הכהן: הסכנה בדיבור שפה אחת היא של שלילת חופש הדעה והביטוי. עד כדי כך שעלולים להגיע לידי הריגת מי שדעתו אינה כדעתנו. כותב הכהן: “זוהי תורת הפלורליזם בעולמה של יהדות והיא כלל גדול בתורת ישראל”.
על פי הפרשנות הזאת, יש למעשה ברכה, לא עונש, בפיזור לארבע קצוות תבל. שכן זה מבטיח שלא ידברו כולם “שפה אחת ודברים אחדים”. ולא יגיעו דווקא כך לכלל חטא.
גם ליבוביץ רואה ב“שפה אחת ודברים אחדים” ריכוזיות, “שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטאריות”:
המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד – שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות אל הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה. (הערות לפרשיות השבוע).
ואכן, ג”ס מיל – הפילוסוף הליברלי החשוב, שבין השאר העניק לנו בכתיבתו הצדקות חשובות לחופש הביטוי – מזכיר לנו כי אחת הסכנות הגדולות לחופש זה ולחירות בכלל נשקפת לאו דווקא מהשלטון ואמצעי הכפייה שלו, אלא מעריצות הרוב המוצאת לה את הנתיבים הלא פורמליים לשלוט. דעת הקהל. קונפורמיזם. בפרק שנקרא ‘על האינדיבידואליות כיסוד אחד מיסודות האושר’ הוא כותב:
במקום שדרכי ההתנהגות קבועות על ידי המסורת או על-ידי הרגלי בני-אדם אחרים ולא על-ידי אופיו של האדם עצמו שם חסר יסוד אחד מיסודותיו העיקריים של האושר האנושי (…) עצם העובדה שבני אדם שונים זה מזה בטעמם, בה בלבדה סיבה מספיקה שלא לנסות לעצב את דמותו של כל אחד ואחד לפי תבנית אחת. ואולם מלבד זה זקוקים אנשים שונים לתנאים שונים להתפתחותם הרוחנית (…) ואם לא יהיו נבדלים זה מזה גם באופני-חייהם, בהתאם להבדלים אלה, כי אז לא ישיגו את מדת האושר המגיעה להם על-פי-דין וגם לא יגיעו לידי שיעור-הקומה השכלי, המוסרי והאיסתיטי שהם מוכשרים לו לפי טבעם. (על החירות. תרגום: אריה סימון).
ניתן לקשר גישה זאת לאותה הצדקה לחופש הביטוי הרואה בו ערך בפני עצמו (ולאו דווקא אמצעי לגילוי האמת או חלקה, או שסתום חברתי חיוני). ביטוי עצמי בעל ערך אינטרינזי. כפי שכתב אגרנט ב’קול העם’:
חשיבותו של העיקרון נעוץ גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו לעניינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו; להביע את דעתו על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור – להגיד את אשר בליבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו.
כל זה גובר על היתרון שיש ב”שפה אחת ודברים אחדים”: היכולת להתלכד סביב פרוייקט מרשים כמו מגדל בבל, שראשו בשמים. פלורליזם, ריבוי הדעות, חשובים יותר מהיעילות שמאפשרת אחידות הדעים.
המתח הזה מוכר לנו גם מהחיים המודרניים, כאשר חסידי הביצועיזם מתרעמים על “הדמוקרטיה הזאת”, המאפשרת לכל אחד להביע את דעתו, להעלות ספקות, להתנגד. אכן, אין ספק שניתן למצוא מתח בין דמוקרטיה ליעילות. יש שיגידו כי היא “מכשול” ליעילות. אבל זהו מכשול שיתרונותיו עולים על חסרונותיו. כפי שמלמדת אותנו פרשת נח, מדובר בברכה והצלה, לא בעונש.
הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלו תרומות לאחזקת הבלוג דרך כפתור הפייפאל המיועד לכך. ברצוני להודות לתורמים/ות.
פרשנות מעניינת ומפתיעה. מיתוס מגדל בבל מופיע בפולקלור כיצוג מובהק של קונצנזוס. לא עלה על דעתי לראותו אחרת.
תודה שכתבת את הדברים, ותודה שהעלת אותם.
אהבתי (-:
זה מעניין. וגם אני כתבתי על זה פעם, לפני עשר שנים. בקצרה.
http://yemimaev.wordpress.com/2003/10/31/%D7%A9%D7%A4%D7%94-%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%95%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D/
[…] נעמה כרמי: בזכות הפלורליזם. […]
פרשת נוח נוגעת בהבטים רבים של האדם ויצרו הרע, החל מהשחתת הכדור (ותישחת הארץ) ועד הריגת בעלי חיים (דבר ראשון שנוח עשה כשקלו המים היה לזבוח זבח מאותם בעלי חיים שעליהם הופקד לשמור…)
בקשר לשפה אחת ודברים אחדים, לדעתי אין חשש מפני רעיון אחד כי גם בשפה אחת עם מורכב מיחידים ולכל יחיד דעה ורעיון משלו, אבל שפה אחת משוייכת לעם אחד וכאן עלול שלטון עריצות לכבול את העם בכוח ליישום רעיון אחד שהשליט חושב לנכון
לכן פיזור העמים והשפה ימנע את הדבר בדיוק כפי שאנו רואים היום, מדינות עם משטרים עריצים ומדינות ליברליות ומלוכניות ודמוקרטיות…
ה"עונשים" שנתן אלוהים לאדם אינם עונשים אלא נסיון לשמור על יצירתו מפני האדם המושחת והמשחית, אבל כיוון ש"יצר האדם רע מנעוריו" נוח לנו להניח שזהו עונש
ומתי נכתב הפסוק הנ"ל? רק אחרי שנוח זבח זבח, והרי אלוהים לא ביקש זבח, הוא רק ביקש שנוח ישמור על החיות, הלך זה ושחט אותם. ואז כנראה אלוהים "ספק כפיו ביאוש" ונכתב: וירא אלוהים כי יצר האדם רע מנעוריו וינחם על כי ברא את האדם
ואולי אני טועה כי אני טבעוני ולכן נוח לי לטעות…
לטעמי אין מתח בין דמוקרטיה ליעילות ו"ביצועיזם" ואין סתירה בין פלורליזם לשגשוג כלכלי וטכנולוגי- להפך. הניסיון ההיסטורי מלמד שחופש ויעילות כלכלית הולכים לא רע יחד ודמוקרטיה ופלורליזם מאפשרים הרבה יותר יצירתיות שהיא תנאי לשגשוג . השגשוג הכלכלי הוא בדרך כלל בארצות דמוקרטיות או בארצות בהן קיים אמנם משטר סמכותי אבל ניתן חופש פעילות וחופש יצירתיות בתחום הכלכלי לפחות.