קרוא וכתוב

1. סבירות נוסח בג”צ

לפי רוב שופטי בג”צ, בפסק דין שניתן זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות, סביר לאפשר למועמד לראשות עיר שהם מדיחים להתמודד שוב בבחירות; אך אם ייבחר שוב – יוכלו לשוב ולהדיח אותו אם מועצת העיר לא תעשה כן. אין ספק, סבירות במיטבה. אולי תחליטו שם: אם אתם מאפשרים מראש לבוחר לתת את פסק דינו הדמוקרטי בנסיבות אלה, מי אתם שתתערבו בו לאחר מעשה?

הלכת דרעי פנחסי – שקבעה כי אי הפעלת סמכות שברשות של ראש הממשלה (להעביר שר מתפקידו) “ אינה סבירה באופן קיצוני” והפכה סמכות שבשיקול דעת לסמכות שחובה להפעילה – מהווה את “החטא הקדמון” של פסיקה זאת, הנשענת עליה בבחינת קל וחומר. על הלכה זאת כתבתי בהרחבה כאן, אפרופו פרשת אולמרט שפרצה אז. בין השאר:
“הבעיה בהלכה זאת היא כי בית המשפט מחייב את ראש הממשלה לעשות משהו שאין לו חובה חוקית לעשותו. יאמרו המחייבים כי בית המשפט נכנס למקום שבו יש לקונה בחוק. יאמרו כי אין ברירה: במדינה שבה אין תרבות פוליטית של ‘זה לא ייעשה’, צריכים את בית המשפט שיקבע זאת. אבל יש כאן קושי עצום. כי מנין נוטל לו בית המשפט סמכות לחייב רשות לעשות דבר שאיננו מתחייב על פי החוק? ומה הוא אותו קריטריון של ‘חוסר סבירות קיצוני’ ומה ביסוסו?" (…)במקרה הזה אין חובה חוקית להפעיל את הסמכות. ואילו בית המשפט חייב את השלטון להפעיל סמכות שבשיקול דעת בהחלטה שכולה עניין פוליטי (ולא פגיעה בזכויות מוקנות). סמכות זאת לקבוע על פי מה שנראה לבית המשפט סביר: מנין הופיעה?”.
גם הסיכום שם רלוונטי: “במקום להבין שבעיקרון, חשבון פוליטי עם נבחרים עושים בבחירות. ואם העם ישוב ויבחר בהם? Tough luck, אה? טוב, יש שתי אפשרויות: או לשנות את החוק, או להפעיל אמצעי לחץ אחרים על נבחרינו. כי לא כל מה שהחוק אינו אוסר עליו הוא ראוי.” מומלץ לקרוא את הרשימה המקורית כולה, שכן היא מתמודדת גם עם השאלה מהי התרופה למצב הזה, של פוליטיקאים שמוגש נגדם כתב אישום, גם עם השאלה מדוע החוק קובע כפי שקובע, שחובת התפטרות קמה רק עם הרשעה בפסק דין סופי.

הפעם בג”צ החליט לסגור מראש גם את ה”פרצה” הזאת, של בחירות דמוקרטיות שבהן העם אומר את דברו, כאשר אין בנסיבות איסור חוקי על התמודדות ולא על המשך כהונה. tough luck, כמו שכתבתי? אנחנו נמנע גם את זה. ניתן לנערים לשחק לפנינו בבחירות דמוקרטיות, אבל אם התוצאה תהיה “לא סבירה” נפסול אותה.

אכן, “דין הבוחר אינו בא במקום דין המשפט ואין הוא יכול להחליפו”. אך כל עוד אין הוראת חוק האוסרת זאת והחוק קובע מפורשות סף אחר, כל מה שיכול וצריך לעשות בג”צ הוא להמליץ לשנות את החוק. לא להחליף בשיקול דעתו את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת לכך על פי חוק ולא לחוקק מהספסל, כפי שאומרים בארה”ב. ואם כבר ארה”ב, זה המקום לצטט שוב את נשיא בית המשפט העליון שם, שחבר לרוב בפסיקה שהשאירה על כנה את חקיקת הבריאות של אובמה, ובמופת של ריסון עצמי (החסר כל כך לבית המשפט כאן) קבע: “אין זה תפקידנו להגן על האנשים מתוצאות הבחירות הפוליטיות שלהם”.

ואילו כאן נשיא בית המשפט, שנימק היטב את האיפוק והריסון השיפוטי שנקט, נותר במיעוט מזהיר.

עוד בנושא:
סמכות וחובה, שחיתות וחפות, התפטרות ובחירות
בחירותיהם הפוליטיות של אנשים: ריסון עצמי זה דבר טוב

2. סבירות נוסח רוממה

שלוש פעמים כתבתי כבר על הבעייתיות האתית בכך שגאולה אבן, אשתו של שר הפנים, ממשיכה לתפקד כמראיינת פוליטית בתכנית מרכזית של הערוץ הראשון: כאן, כאן וכאן.
השבוע, דומה, נשבר שיא חדש של חוסר בושה ברוממה, כאשר גאולה אבן הובילה את משדר הבחירות המוניציפליות, תחום הכפוף ישירות לשר הפנים. במעט שאני צפיתי – במשדר של יום הבחירות עצמו ובתכניתה יום למחרת – הספיקה אבן לראיין באולפן את סגניתו של בן זוגה; כאשר הוא עצמו מרואין בשטח ע”י הכתב ושואל משועשע בסיום הראיון אם אין אליו שאלות גם מהאולפן… וכן לראיין ראשי ערים שונים (גם המודחים, שעל פי חוק נדרש אישורו להדחה לאחר שהמועצה החליטה כן, ושתשובת פרקליטות המדינה בבג”צ המוזכר ניתנה בשמו…). אחד מהם, ראש עיריית בית שמש כמדומני, הזכיר לה במפורש, בשידור חי, את יחסיה עם גדעון סער. וברוממה עדיין חושבים שזה סביר.

עוד בנושא:
שלטון ומיקרופון
שני גוונים של אפור
בשביל זה יש כללים