קרוא וכתוב

למה נשים עצבניות 14 ימים בחודש? כדי לדעת את התשובה תצטרכו להיכנס למאמר המלומד של אריה ישעיה, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות ומזכיר החברה הישראלית לאמצעי מניעה ובריאות מינית. תוכלו לשפוט בעצמכם אם למדתם דבר מה.

אני מניחה שהרופא המכובד איננו אחראי לכותרת המבזה. שכל כולה זועקת “כנסו כנסו!!1!” כאחרון הטוקבקים בטמקא. ובכלל כבר מזמן אי אפשר לצפות למשהו מהבמה הזאת. לפחות לא רופא שמפגין באופן מביך את בורותו המקצועית, כאותו נוירולוג שכתב שם לא מזמן על פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית (CFS) כאילו היו אותה מחלה.

אבל כרגיל, גברים המספרים לנו הנשים על בעיותינו. בגינקולוגיה תמיד אפשר היה למצוא פטרנליזם רפואי בצורתו המזוקקת. ככלות הכול, לא רק פציינטים אלא כאלה ממין נקבה. ועוד סובלות ממצב רוח 14 ימים בחודש: זה מבוסס מדעית כפי שלמדנו לעיל. לא רק שהדגם המחקרי-הרפואי של גוף האדם הוא גברי, אלא שפעמים רבות תלונות רפואיות של נשים מקבלות יחס הממעיט בערכן או מזלזל ונוהגים לייחסן, יותר מאשר את אלו של גברים, לסיבות "פסיכוסומטיות". עד לא מזמן נשלט מקצוע הגינקולוגיה – הגיע הזמן להפסיק לכנות רופא “רופא נשים” כאילו נשים הן מחלה – על-ידי גברים. זה כמובן לא מקרי. גם כשיותר ויותר נשים נכנסו למקצוע הרפואה (בקשו ממי שלמדה רפואה לפני 50 שנים לספר לכם איך נחסמו נשים אז), ההתמחויות או תת-ההתמחויות היוקרתיות נשארו חסומות בפניהן. באופן חלקי זה קורה בגלל המבנה החברתי שמטיל עליהן עדיין את האחריות לגידול הילדים ולכן מקשה על כניסתן למקצועות הדורשים באופן מיוחד לעבוד בשעות המקשות על כך מאוד. כך תמצאו נשים רבות באונקולוגיה (ממש לא רק כי הן רחומות אלא לא פחות מכך בגלל שעות העבודה האפשריות) ומעט מאוד בכירורגיה. אבל לא פחות מכך באופן מכוון, כדי להשאיר את המקצועות היוקרתיים – והמכניסים – בידי עמיתיהן הגברים. גינקולוגיה הוא מקצוע כזה (למרות שהוא מטפל בנשים…), מכמה סיבות: הוא מאוד מגוון וכולל בתוכו תת-תחומים רבים ומעניינים, כמו פוריות וכירורגיה; הוא נוגע בחלקו בהבאת חיים לעולם, ויתכן שחלק מהגברים מבקשים לפצות עצמם על-ידי עיסוק מקצועי בכך; ולא פחות חשוב, הוא מכניס מאוד, משום שהוא מאפשר קיום פרקטיקה פרטית משגשגת.

הבשורה הטובה היא שיותר ויותר נשים מתמחות בגינקולוגיה, כפי שאפשר לראות בבתי-החולים. (זה לא תמיד הופך אותן, מעצם היותן נשים, לפחות פטרנליסטיות. כנראה שלעיתים ספיחי ה”פרופסיונאליות” גוברים על המגדר וכמובן שיש גם גינקולוגים גברים שאינם פטרנליסטים). כך שיתכן שעוד עשור או שניים נראה שינוי של ממש. אף כי פעמים רבות המחסום פשוט עולה שלב למעלה, כמו באוניברסיטה ובמקומות אחרים. כך, עדיין הרופאים הבכירים בתחום הם ברובם גברים וכך גם רוב ממלאי התפקידים באגודות הגינקולוגיות המקצועיות, העוסקות בהיבטים שונים של בריאות האשה. ראו לדוגמא את רשימת חברי הוועד של האגודה הישראלית לגיל המעבר.
החברה הישראלית לאמצעי מניעה ובריאות מינית – זאת שד”ר ישעיה הנזכר לעיל הוא מזכירה – קיימה לפני כשבועיים את כינוס הסתיו שלה, בנושא "השפעות רב תרבותיות על בחירת אמצעי מניעה". מתוך כ-14 משתתפים – שתי נשים בלבד. כי באמת מה לנשים ולאמצעי מניעה?  "… מוקד הכינוס יהיה שולחן עגול שבו ידונו מומחים ואנשי ציבור בדרכים לשפר את אמצעי המניעה בישראל תוך הגברת הרגישות של רופאי הנשים (…) לציפיות המיוחדות של הנשים" (מתוך תכנית הכנס; לצערי אין קישור).  שולחן עגול בנושא כזה עם אשה אחת מתוך שישה משתתפים. טוב, זה עניין לרופאי הנשים, לא לנשים.