קרוא וכתוב

כאשר קיימת אפליה יש צורך לתקנה. כיצד לתקנה? מכיוון שאפליה היא פגיעה בשוויון, תיקונה יהיה הגברת השוויון. אך אך שאלת השוויון איננה אדישה לשאלה שוויון במה. כאשר מדובר באפליה במתן זכות, בזכאות, או בהקצאת טובין – נדרוש לתקן את האפליה באופן המתאים: אם בזכות אדם עסקינן, הרי כל אדם זכאי לה מתוקף אנושיותו, היותו אדם. שוויון הוא גם כשלעצמו זכות אדם מהותית, לקבל יחס שווה וכשווה, וגם עיקרון על בשיח זכויות האדם, הדורש להקנותן ללא אפליה לכל אדם ללא הבדל. אם בזכאות מדובר, הרי כל מי שעומדים בקריטריונים לה צריכים לקבלה באופן שוויוני. לעומת זאת, כאשר מדובר במצב שבו נפגעות זכויות, הרי לא נבקש שלכולם תינתן הזכות השווה לפגוע בזכויות של אחרים. התיקון יהיה דווקא בביטול הפגיעה הראשונית, או למצער בצמצומה. תיקון של פגיעה בזכויות אדם הוא בדרך של הגנה על זכויות הכול, לא של רמיסת זכויות באופן שווה.

כך, כתבתי בעבר הקשר של הפגיעה בזכות לחירות על-ידי מעצר, אפרופו הזעקה שקמה כאשר מתנחלים משוחררים למעצר בית: 

החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה. 

עו"ד עירא הדר, שכתבה היום מאמר בווינט בכותרת "גם להומואים מגיעה פונדקאות שוויונית", משולה בעיני למי שמבקשת שאיש לא ישוחרר למעצר בית (או בכלל) גם כשלא קיימות עילות להחזיקו מעצר, מתוקף דרישה ל"שוויון". וזאת השוואה שעוד עושה עימה צדק. הדר דורשת את הזכות השווה לפגוע בזכויות של בני אדם אחרים, נשים במקרה זה. הומואים ללא ספק מופלים בחוק הפונדקאות ולכן נאלצים לעשות זאת בחו"ל תוך תשלום סכומים גבוהים. וניצול מחפיר של נשים מהעולם השלישי. (נקודה שמשום מה עו"ד הדר לא טורחת להתעכב עליה). אבל התיקון איננו ביטול האפליה שלהם בזכות לנצל נשים גם בארץ.

זכות היסוד שמדובר בה כאן היא הזכות להקים משפחה. אין זו זכות לקבל שירותי פונדקאות. וגם כאשר אנו מבקשים להקנות את הזכות להקים משפחה למי שהטבע לא מאפשר לו לעשות זאת, עדיין צריך אשה בתמונה. אשה שהיא יצור אנושי, בעלת זכויות. לא מדובר כאן בזכות מופשטת לחירות. כפי שקבע בית המשפט העליון, "הזכות להורות היא זכות מסוג של חירות, שאין בצידה חובה המוטלת על הזולת, ואילו תהליך הפונדקאות מחייב את מעורבותם של צדדים שלישיים ואת עזרתם לממש את הצורך בהורות." גם כשמדובר באינטרס אנושי נעלה, מוטלות מגבלות על אופני מימושו. המטרה איננה מקדשת את האמצעים, ופונדקאות אינה אלא סחר (או שכירה) בגופן של נשים. שכירת רחמה של אשה, בהליך בעייתי שאינו נטול סיכונים וסיבוכים, גופניים, רגשיים ומוסריים. בלשונו של בית המשפט באותו מקרה, "אין חולק כי הליך הפונדקאות הוא הליך מורכב, הכרוך בבעיות אתיות, משפטיות, חברתיות, מוסריות, דתיות ורפואיות סבוכות". כבר כתבתי בהקשר זה ש"אי-אפשר לדרוש זכויות כמיעוט מדוכא שמהותן לנצל באופן מחפיר קבוצה אחרת". התיקון הנדרש אינו מתן אפשרות לכולם לנצל נשים באופן שווה אלא הפסקת ניצול הנשים שמאפשר חוק הפונדקאות. למעשה, ביטול החוק במתכונתו הנוכחית: איסור על פונדקאות והרשאת פונדקאות אך ורק מטעמים אלטרואיסטים בין בני אדם המכירים זה את זו. בנוסף למתן אפשרות אימוץ להומואים. וליחידים (שגם הם מופלים בהקשר זה לא פחות מהומואים).

כאמור, שוויון הוא גם זכות מהותית וגם עיקרון פורמלי של אי אפליה. הסעיף האחרון בהכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם, סעיף 30, קובע: "שום דבר בהכרזה זו לא יתפרש כאילו הוא בא להקנות למדינה, לציבור או ליחיד כל זכות שהיא לעסוק בפעולה או לבצע מעשה שתכליתם לקפח כל זכות או חירות מן הזכויות והחירויות הקבועות בהכרזה זאת". זהו הניסוח הפורמלי לכך שדיבור על שוויון בהקשר של קבלת האפשרות השווה לפגוע בזכויות הזולת – הרי זה תרתי דסתרי. זוהי זילות של הרעיון של שוויון ושל זכויות אדם כאחד.

נושא הפוסט מתומצת בכותרתו. לא הארכתי כאן בדיון על פונדקאות עצמה ובעיותיה, פשוט משום שכתבתי על כך רבות (וממש לא רק בהקשר של הומואים). מומלץ לקרוא את הרשימות הקודמות. בחלקן מופיעים קישורים לספרות בנושא פונדקאות:
ניצול נשים: גם לי מגיע!
המשפחה חדשה, הנשים ישנות
תביאו ארבעה ילדים. עם פונדקאית
אין לסחור ברחם