על פי הפרסום, אוניברסיטת חיפה החליטה שלא להעניק תואר דוקטור לשם כבוד לפרופ’ ישראל אומן, חתן פרס נובל. פרסום חריג, שכן בדרך כלל מפרסמים מי כן מקבל את התואר, וכרגיל במקרים אלה יש לשאול למי היה האינטרס להדליף את המידע (ולפגוע גם בהליכים המתקיימים בדרך כלל באופן חשאי ולא בלי סיבה). למעט ציוץ בנושא לא כתבתי על כך, אולי כי קצת התעייפתי מלהצביע על האופן שבו השמאל בוגד באופן שיטתי במורשתו. בניגוד לערכים שהוא אמור לקדם, הליברליזם והסובלנות שלו, וגם זכויות האדם, מוגבלים רק למי שהוא מסכים איתם. מרגע שיש לו כוח הוא מתעלם מהליכים דמוקרטיים או מצדיק את שלילת זכותם של אחרים בדיוק כמו אלה שהוא מלין עליהם. נשארנו, אפוא, עם מאבקי כוח נטולי ערכים.
זאת לא הפעם הראשונה שזה מופיע גם בהקשר האקדמי. “כשמנסים לחסום אותם – זאת פגיעה בלתי נסלחת בחופש הביטוי; כשהם מנסים לחסום אחרים – זאת פעולה מוצדקת נגד הפאשיזם. כשמפקחים על מה שהם אומרים בכיתה – זאת פגיעה אנושה בחופש האקדמי. כשהם מבקשים לפסול מינוי אקדמי – זה קידום ערכים ראויים.” כך כתבתי בזמנו בפוסט על חופש אקדמי נוסח השמאל, בהקשר של סיפור אחר.
כאן לא מדובר על חופש אקדמי במובן הצר של המלה ולא על ניסיון לחסום מינוי אקדמי כמו אז. אבל כן מדובר בסכנה של פסילה אקדמית על רקע פוליטי. היא פסולה גם כשהשמאל עושה אותה. והוא צריך להיזהר בה במיוחד, משום שהיא עומדת בניגוד לערכיו המוצהרים וגם ליומרותיו. למרבה השמחה היו מי שכן כתבו על הסיפור. והיום מתפרסמת תגובה של אחד מדוברי השמאל לאותו ניסיון להחזיר את השמאל לערכיו האוניברסליים. (שני המאמרים דורשים רישום). המאמר הנוכחי פותח בריטואל הרגיל של “ביקורת זה בסדר, אבל”:
השמאל כמובן רחוק מלהיות חסין מפני ביקורת או מפני תופעות של טירניות מחשבתית שעליהן מצביע אסולין, אלא שהפרשה הנוכחית אינה מוכיחה דבר מכל מה שעליו הוא מלין במאמרו. (…) כיצד אמורים אותם אלפי סטודנטים ואנשי סגל ערבים (באוניב’ חיפה – נ”כ) להרגיש כאשר האוניברסיטה שלהם מעניקה תואר של דוקטור כבוד לאדם התומך בפומבי בהמשך דיכויים ונישולם האלים של מיליונים מבני עמם.
יפה שהשמאל לא מקבל חסינות מביקורת, אבל איכשהו היא תמיד כללית, מרחפת אי שם בשמי התיאוריה, ואף פעם לא נוגעת למקרה המסוים שבגינו הוא מבוקר.
גם חולשת השמאל שייכת תמיד לעניין אחר:
הלוואי שחולשתו (של השמאל הישראלי – נ”כ) היתה אכן נובעת מחוסר סובלנותו… שכן אז אולי היה אפשר לשנות מציאות זו ביתר קלות. אבל הבעיה, כרגיל, היא שאין מספיק חיילים להגנת הדמוקרטיה הישראלית.
הז’רגון של ‘שלום עכשיו’ תמיד היה מיליטריסטי. לכן אין פלא שגם הפעם הבעיה היא שאין די חיילים. (במיוחד כאלה שסרים למרותו של המצביא משלום עכשיו, מן הסתם). “דמוקרטיה ללא די דמוקרטים” – לניתוח הזה אפשר להסכים. אבל עוד קודם לכן, “חיילי” הדמוקרטיה צריכים להפנים את הערכים הדמוקרטיים שעבורם הם נלחמים. ופסילה על רקע פוליטי היא מסוכנת תמיד. גם כאשר היא מופנית כלפי אנשי ימין. אי אפשר להתנגד לה רק כשאתה במיעוט והיא מופנית נגדך. המבחן הוא כיצד אתה פועל כאשר אתה בעל הכוח.
דעותיו הפוליטיות של פרופסור אומן רחוקות שנות אור מאלו שלי. אינני אוהבת את האופן שבו הוא משתמש בתוארו והישגיו על מנת להשמיע אותן (לעיתים בלי לבדוק את העובדות לאשורן, מה שכן אפשר וצריך לצפות מחוקר ואיש מדע). אף כי למען האמת הטענה כאן צריכה להיות מופנית יותר לתקשורת המחזרת אחרי חתני וכלות פרס נובל ומעניקה להם מגאפון להשמעת דעותיהם בכל נושא. שהרי העובדה שאדם הוא מומחה בכימיה, בכלכלה, או בתחום אחר לא הופכת אותו ליותר בר-סמכא בעניינים פוליטיים או בשאלות מוסר. כפי שכתבתי בזמנו על פרופ’ עדה יונת: “להתבטאויות הפוליטיות של יונת אין שום עדיפות או ערך מוסף על-פני התבטאויות פוליטיות של כל אזרח אחר. זה הרי אינו תחום התמחותה. דבריה רק קיבלו תהודה בגלל הידוענות הפתאומית שזכתה לה בציבור”. אבל פרופ’ יונת קראה לשחרר אסירים פלסטינים, אז זה היה אחלה מבחינת השמאל. זה מפריע לו רק כאשר מדובר במדען איש ימין. למען האמת, לגורמים מסוימים בשמאל הפריעה אפילו העובדה שאומן זכה בפרס נובל, עד כדי החתמת עצומה שקראה לאקדמיה השוודית לחזור בה מהחלטתה.
אלא שגם תואר הדוקטור לשם כבוד שאוניברסיטת חיפה החליטה לא לתת לאומן איננה תואר הניתן לו עבור מפעל חיים או על התבטאויותיו, אלא עבור הישגיו המדעיים ומצוינותו האקדמית. במובן הזה מתכבדת האוניברסיטה במי שהיא מכתירה לא פחות מאשר מתכבד הוא בתואר. אומן הגיב באירוניה מושחזת (בתכנית ‘רואים עולם’ לפני שבועות אחדים): הוא לא רק הצביע על כך כי לראשונה מתפרסם גם מי איננו מקבל את התואר – בדרך כלל מתפרסמת רשימת המקבלים… – אלא גם העיר בסרקאזם המתבקש שחלום חייו היה לקבל דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת חיפה. ומה לעשות, לא מקבלים כל מה שרוצים בחיים…
נכון כותב אטקס שאין מדובר בהשתקתו של אומן, שכן איש מונע ממנו לדבר היכן שירצה (אדרבה). ודאי שהאוניברסיטה איננה מחויבת להעניק לו את תואר הכבוד. אלא שכדרכם של תקדימים כאלה, יודעים תמיד היכן הם מתחילים ואף פעם לא היכן הם מסתיימים. ואל מי שאינם משתכנעים מהנימוקים המהותיים והעקרוניים צריך לדבר בשפה תועלתנית: היום אתה חוסם, מחר יחסמו אותך. אומן לא זקוק לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. אבל מרצים זוטרים זקוקים לתקן ולקידום. וכשאוניברסיטה מתחילה לערב שיקולים שאינם אקדמיים בהחלטות מעין אלה זה מסוכן.
השימוש בכוח פשוט כי אפשר מעניין אותי מכל מיני היבטים; ובכלל התכוונתי לכתוב פוסט בנושא מזווית אחרת לגמרי. אולי כי נתקלתי בשנה החולפת בצורות בוטות שלו דווקא במקומות שבהם אנשים אמורים להגיש עזרה. אבל העובדה שכשכוח עומד לרשותם של אנשים הם משתמשים בו, גם באופן לא ראוי ובניגוד לערכים שלהם עצמם – נכונה בהקשרים רבים. של אקטיביזם משפטי, של ארגוני זכויות אדם, של רפואה, של אקדמיה. יש כל מיני דרכים וכלים להתמודד עם כך. לפעמים כללים ואתיקה מקצועית שירסנו את הכוח הזה; ואפילו חוק. לפעמים ביקורת, שתשוב ותזכיר לאנשים ולגופים את הערכים שהם נשבעים בשמם כשיחסי הכוחות שונים. ותצביע על חוסר היושרה שבהתנהגותם.
שלום עכשיו רחוקים מלהיות שמאל “מתקדם” או “רדיקלי”. אבל אם נשמיט את התואר הזה, אפשר לחזור על מה שכתבתי באותה רשימה:
“כי ככה זה בשמאל המתקדם. השאלה לעולם איננה עקרונית אלא רק במי מדובר. כשזה מופנה נגדם זה מקרתיזם בזוי. כשהם מפנים את זה כלפי אחרים זאת רדיקליות מבורכת. ואנחנו, לנו לא נותר להתיירא אלא מהצבועים.”
עוד בנושא:
חופש אקדמי נוסח השמאל
הצבועים מכים שנית
לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים
לא יודע. המקרה של אומן, שקרא לטרנספר ולחילופי אוכלוסין, בעייתי בעיני. אוניברסיטת חיפה, אם היא מעניקה לו תואר כבוד, אומרת בעצם לחלק ניכר מהסטודנטים שלה שהלגיטימיות שלהם היא על תנאי. יש כמה חתני פרס נובל בעייתיים אחרים; נשמט מזכרוני שמו של אחד שהיה פיזיקאי בעל שם ופורץ דרך בתחום המחשבים, ובמקביל גם גזען קשה שהטיף לאאוגניקה ולסירוס של אוכלוסיות לא רצויות, בכלל זה – למיטב זכרוני – גם עניים. זה לא היה כל כך מזמן, רק לפני 30 שנה בערך. עכשיו נעניק לו תואר של כבוד?
ברור שאף אחד לא מדבר על שלילה, או מניעה, של התארים שאומן הרוויח ביושר בזכות העבודה שלו. אנחנו מדברים על תואר לשם כבוד. וזו חיה קצת אחרת.
עם זאת, הנקודה שלך ש"אומן לא זקוק לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. אבל מרצים זוטרים זקוקים לתקן ולקידום. וכשאוניברסיטה מתחילה לערב שיקולים שאינם אקדמיים בהחלטות מעין אלה זה מסוכן" שכנעה אותי.
אני בטוח שהיית שולל תואר כבוד משלל המלומדים שתמכו בטרנספר שנקרא "הפינוי מעזה". אפשר להגדיל את הצביעות בשקל תשעים אם נשקלל את הכרזת אבו מאזן, הפרטנר האמיץ שידאג שפלשתין תהייה נקיה מיהודים ותואר הנובל של הטרוריסט ערפאת. תורת המשחקים אותה נאורים.
נכון, וזה ייפתר רק כאשר ייעלמו ימין ושמאל. רק אז אפשר יהיה לכונן חברה עם ערכים שאני מכנה אותם "ערכים ביולוגיים": ערכים שבבסיסם כבוד, אמפתיה, חמלה, יושר, הגינות – כל מה שכל אחד מאיתנו מבקש ודורש עבור עצמו.
אה, ולמיטב הבנתי אטקס כבר לא ב"שלום עכשיו" והוא ודאי לא מייצג אותם.
תענוג לקרוא אותך ושנה טובה.
המקרה של אומן זכה לתהודה אבל מדובר בתופעה נרחבת ודי וותיקה. דומה שלמנהיגי האנשים החושבים אזלה הסבלנות והדרך הפכה לשולית -התוצאה מקדשת את האמצעים. התשתית שהקימה הקרן לישראל חדשה במעוזי התקשורת, המגזר השלישי, המשפט והפוליטיקה מאפשרת סתימת פיות ודלגיטימציה של דיעות שונות לצד קמפיין שטנה כלפי מגזרים בלתי רצויים. מי שחושב אחרת ומתבטא מחוץ לקו מתוייג בפומבי כחשוד בהשתייכות ל"אחרים". הטרור המנטלי הפך לכלי בקרה ובעידן הפייסבוק לא צריך משטרה חשאית כדי לדעת אם זייפת. מספיק שחבר של חבר ישתף סטאטוס כדי לחסל אותך. יש איסור לחשוב אחרת וגם אם לא רשום בתקנון כלשהו הוא מוחשי וממשי עבור רבים.
לביטול דיעות וזכויות האחרים מצד הקומץ הטהור, המלומד, הנעלה מוסרית יש שם מפורש שעד עכשיו כה המבקרים נמנעים מלהשתמש בו. כנראה מתוך חשש לשבור את השיח והתקווה שמתקיים כאן סוג של משחק הוגן. אבל התמיכה בפרופגנדה הפלסטינית והמניפולציות של תנועות ה BDS וארגונים אנטישמיים מצביעים שהשמאל ויתר על חוקי המשחק ההוגן ועקרונות הדמוקרטיה. הלופ הושלם, הנחש בלע את זנבו. השמאל הישראלי הופך לסוציאל נאציונל, שמתנהג מתבטא בדיוק כמו תנועה פאשיסטית. אין טעם לייפות את המציאות ולהתעלם מהפחד.
אותי מדאיג איבוד הבלמים ועיקור הדעת. נדמה שבכל המחנה אין מנהיג אחד בעל שיעור קומה שיכול להציע מחשבה נוספת מבלי שההמונים יערפו את ראשו בלהט להשליט את רצונם על האחרים ובמיוחד לגבי קודש הקודשים של המחנה- החזרת שטחים. האבסורד הגיע לשיא פנסטסטי שנעלם מעיני התקשורת. הבטחוניסטים של המחנה הנאור טוענים שהם לא רוצים מדינה דו לאומית כי הם לא רוצים שפלסטינים בכנסת יחליטו על גורל המדינה. לצד ההתעלמות מהמצב הקיים מדובר בפאר גזעני שמתנוסס על דגל המפלגה שמייצגת את השמאל השמרני והמוסרי.
השאלה העיקרית היא האם תואר "דוקטור לשם כבוד" אכן מוענק אך ורק בגין הישגים אקדמיים, ואין בו גם שיקול ערכי. אם כך הדבר, אז אני מספיק עם דברייך, אבל ידוע כי ראשי ממשלות ונשיאים לשעבר מקבלים לעיתים את התואר הזה, וזאת חרף היעדר הישגים אקדמיים לחלוטין. כך שנראה לי שלתואר הכבוד הזה אין מטרות אקדמיות בלבד.
שאלה ערכית גדולה היא האם כל הבעת דעה היא לגיטימית ואינה פוסלת את התואר הזה. האם ראוי להעניק את התואר לאדם התומך במילת נשים? או בסירוס גזעים נחותים? או "רק" בגירוש כל מי שנולד לדת הלא נכונה? זה שהויכוח הפוליטי בארץ ירד לגמרי מהפסים, ועמדות גזעניות מובהקות קיבלו לגיטימציה ציבורית, זה לא אומר שהאוניברסיטה צריכה לקבל את זה, אפילו שהיא אמורה "לחיות בתוך עמה". קל מדיי לסמן את פסילת אומן כפסילת דעות ימניות (ולא כפסילת דעות גזעניות). אבל הייתי רוצה לראות האם אוניברסיטה כלשהי תפסול בגין דעותיו אדם ימני התומך בקפיטליזם קיצוני או בלאומיות ליברלית. מסופקני.
*מסכים (לא "מספיק", כמובן).
הייתי מרחיב קצת טיעון נכון. גם העובדה שאדם הוא סופר או משורר אינה מקנה לעמדותיו ותפיסותיו הפוליטיות חשיבות יתר. אצלנו משום מה תמיד רצים לשמוע מה דעת "אנשי הרוח" [נו טוב הכוונה בעיקר לעמוס עוז ואב.ג יהושוע ושות' ] בסוגיות שדעתם אינה חשובה יותר או בעלת תוקף רב יותר מזו של כל אדם אינטליגנטי אחר .
אין ספק שהיה מאד חשוב למישהו לציין שמועמדותו של אומן לקבלת ד"ר כבוד נפסלה. נדמה לי שהמכובד עצמו לא מציג מועמדות האם ייתכן שהמועמדות הזו הועלתה מלכתחילה על מנת להיפסל ולהתפרסם?
אחר כך השמאל בחסות שלום עכשיו עושים כנסים על מנת להבין מדוע הם כל כך לא מצליחים מבחינה פוליטית. אני מציע שאת הכנס הבא יערכו באוניברסיטת חיפה
מסכימה כמעט עם הכל פרט לטענה אחת:
פרופ' אומן עוסק גם בתורת המשחקים ובכלל בתחום קבלת ההחלטות, שבהחלט יש לו יישומים גם בתחומי פוליטיקה או ניהול מדינה (למעשה – יש לו יישומים כמעט בכל תחום…) לכן ההשוואה לזוכה או זוכת פרס נובל בכימיה היא לא לגמרי מתאימה, לדעתי.
ברור שאין זה אומר שיש להסכים איתו, אך השכלתו בהחלט רלוונטית לתחומים אלה (כנ"ל לגבי כהנמןב"מים, מן הסתם, שדעותיו שונות מאד מאלה של אומן).
יניב שלום,
גם אם היה הפרופ' מחזיק בדעותיו של נציג הימין הלאומני ההולנדי וילדרס, והוא לא, עדיין אלה לא היו דעות פאשיסטיות ובטח ובטח שלא נאציות.
אני מסכים שאמירות כמו "פאשיזם זו לא מילה גסה" שאמר אחד הלא משכילים מהימין הן בעיה. אפשר לטעון שהשימוש הבלתי פוסק של הימין בצ'מברליין מטעה, אך אין ספק שדעותיהם של פרופ' אומן וחבריו דומות ל"דם יזע דמעות ועבודה" הצ'רצ'יליאני, לא הערצת הנשק והדם אלא מודעות לצורך. אף שלדעתי במזה"ת, כלפי שכנינו הערבים, יש צורך בצ'מברליין ולא צ'רצ'יל – לא הייתי קורא לדעה השנייה פאשיזם ובודאי שלא נאציזם כפי ששמעתי לאחרונה כתב "נאור" קורא לתומך בגירוש ההגירה האריתראית [כי הוא התכוון למקלחות עם גזים ו"העבודה משחררת", כמובן, ולא לגירוש הומאני]
יש ניאו-נאציזם אמיתי, כולל הכחשת שואה, כמו במפלגה היוונית, יש איסלם שיעי טרוריסטי, אף אחד לא אומר שאין את מי ואת מה לגרש. השמאל הישראלי נרקיסיסטי, מי שהיכל התרבות באריאל וג'וני אומן הם דגל אדום – שייסע לברלין, הוא זה שממשיך את מורשתה האנטישמית, כן, נכון, לא רק שלילת חירויות וגזענות היו שם, גם אנטישמיות.
כל מי שלא יתעורר ויבדיל בין שלושה קרוואנים לעיר, בין נער גבעות לזוכה נובל – סופו שיירדם וישודר בחדשות כגרוטסקה קבועה בסגנון הבעל, "אולי ישן הוא". איה ההיגיון? אם השמאל ימשיך להגיד נאצי על מתנגדיו, בסוף יהיו כאן משפטי נירנברג. כי בדר"כ העוברים על חוקי גודווין הם הם הגבלס וההימלר שמאשרים רצח, טרור ואפילו ג'נוסייד – סובלנות לגרעין האירני שלזה הוא מכוון.
רק להבהיר – לא כיניתי כאן את אונ' חיפה או כתב או את המגיב בשם גבלס וכדו', הצגתי את ההשלכות העתידיות של התנהגות כזאת. אישית השתעשעתי גם כן מה"חוסר כבוד" הגדול שבשלילת תואר שלא ניתן מאחת האוניברסיטאות הידועות ביותר בעמק זבולון, ובכל זאת רוח הדברים שלילית וכבר היו כתבות על זכות וחובה צודקת לרצח שאם יישנו ויחזרו על עצמן – אני בטוח שהציבור הישראלי יקיא, יוקיע וגרש לא את הערבים אלא דבר ראשון את השנאה העצמית שמתגשמת במעשים ודברים מהסוג הזה
קיצר תהיו אמיתיים, שמאלנים לא מעזים לשים אצבע מעבר לקו הירוק, בוחשים בקלחת בעזרת הפחדנות לבדה. זו לא אידיאולוגיה כשלא מסוגלים גם להחמיא ולשבח את הצדדים החיוביים. וסוף פחדן שיתגשמו פדחיו. מי שיושב עם המשפחה וצועק 'נאצים', בסוף…המשפחה תברח והנאצים יבואו. be careful what you wish
תקרא לי נאיבי – מבחינתי שירי מולדת ולימוד ההיסטוריה הציונית צריכים לבסס גם את השמאל. הכי "ארץ ישראל יפה". ומי שלא – איך אמר אבו עמר – שישתה ממי הים של עזה. לא אצלנו
@shirare אמנם לתורת המשחקים יש השלכות ויישומים בתחומים שונים אך עובדה זו אינה רלוונטית כיוון שהאמירות של פרופ׳ אומן שבגללן נפסל לקבל את התואר עוסקות בעניינים ערכיים ולא ביישומים. זה כמו לומר שדעותיו בתחום הכלכלה של פרופ׳ כהנמן (נניח לגבי פיקוח ממשלתי או שוק חופשי) הן עדיפות כיוון שמחקרו עוסק בהתנהגות האי-רציונלית של אנשים בתנאי אי-ודאות והוא זכה בפרס נובל בכלכלה. בפועל (וקצת בניגוד למה שהפרופ׳ אומן טוען) יש פער גדול בין הממצאים האקדמאים לבין המציאות.
נעמה, בעיניי מדובר בבעיה מורכבת. בעיקרון, הצדק איתך: ההחלטה על אי-קבלת התואר נעשתה על רקע פוליטי וככזו היא פסולה. מצד שני, כאמור, מדובר בתואר סימלי ולכן שיקולים ערכיים (כלומר, לא-אקדמאים) אינם לחלוטין בלתי-רלוונטיים. באותה מידה שאיש לא יופתע אם ״אוניברסיטת״ אריאל תחליט לא להעניק לך תואר דוקטור של כבוד, שכן את לא מייצגת את מי שבעיניהם ראויים לכבוד.