• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« למי למי יש יותר כבוד
“לתאר תופעה כסרטן הרי זו הסתה לאלימות”: מכתב גלוי לצבי בראל »

הרהורים בעקבות ‘חנה ארנדט’

20 בינואר 2014 על-ידי נעמה

הסרט ‘חנה ארנדט’ מתרכז בפרק אחד בחייה של הפילוסופית והתאורטיקנית היהודיה-גרמניה, הקשור למשפט אייכמן שאותו סיקרה עבור הניו-יורקר ב-1961 וכשנתיים מאוחר יותר היה לספר ‘אייכמן בירושלים’. על הספר כתבתי בזמנו בהקשר אחר. 

הסרט מציג באופן נאמן למדי את הסערה והביקורת שעוררה סדרת הכתבות של ארנדט ואחר כך ספרה, במיוחד מה שכתבה (בחלק קצר של הספר) על היודנראטים ושיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים, שהיווה לטענתה מרכיב שסייע ליעילותו של מנגון ההשמדה. אינני בטוחה שהוא מצליח להעביר באופן מספק את תשובותיה של ארנדט להאשמות שהופנו אליה. ההאשמה בכך שאין בה “אהבת ישראל” – שלה השיבה שהיא אינה אוהבת עמים אלא אנשים – ובכך שהיא כתבה באופן נעדר כל רגש. ארנדט אכן בחנה את העניין בתבונה צרופה ובאזמל המחשבה, שהם הכלים הנתונים לה כפילוסופית. ניתן כמובן לא להסכים עם הניתוח שלה. המחשבה היא ניתוח קר אבל בארנדט, כמו באחרים, בערה תשוקה למחשבה. ובכך היה להט רב. עדיין, יש מקום לשאול האם עיסוק בסוגיות כאלה של הפשעים הנוראים ביותר שעוללו בני אדם לבני אדם – יכול להתנזר מן הרגש האנושי. מן החמלה. ועם זאת, מעניין האם האשמה דומה – של עיסוק נטול רגש – היתה מוטחת באותה עוצמה גם בפילוסוף גבר שהיה כותב על סוגיות אלה. או שמא מאשה מצופה ליטות יותר לכיוון הרגשות ואילו גבר שהיה מספק ניתוח קר בהקשר זה היה מוערך על יכולתו להתעלות מעליהם…

מה שהיה חסר לי בסרט הוא התעכבות על יחסיה הבעייתיים עם הפילוסוף מרטין היידגר, שהיה מורהּ ומאהבה. הסרט מקדיש לעניין זה רק פלאשבקים קצרצרים, שאינם מעמידים את הצופה על מלוא העוצמה של יחסים אלה והשפעתם על חייה של ארנדט ומשנתה. הבעייתיות נובעת מכך שארנדט המשיכה לעמוד בקשר עם היידגר אחרי מלחמת העולם השנייה ועוד יותר מכך משתיקתו המוחלטת שלו עצמו אחריה. בכלל ולנוכח עברו הוא בפרט. פרשנים מצביעים על כך כי ניתן למצוא קשרים בין כתיבתו הפילוסופית לבין האידיאולוגיה הנאצית, שקסמה לו בשל כך. היידגר נבחר לרקטור של אוניברסיטת פרייבורג ב-1933, בהקשר שהיתה בו הסכמה להיהפך לפונקציונר של המשטר הנאצי, תוך שהוא שותק על סילוקו של קודמו ומורו אדמונד הוסרל ולא מתערב לטובתו; הוא הצטרף לאחר מכן למפלגה הנאצית כחבר; הטקסטים שפירסם בעת ההיא שפלים; ושלטונות בעלות הברית אסרו עליו ללמד עד 1951 בגלל עברו. ובעיקר, הוא שתק מאז ועד יום מותו על מה שארע בגרמניה ובאירופה כולה בשנים אלה. ג’ורג’ שטיינר מיטיב לנסח זאת בספרו הקצר והמומלץ ‘משנתו של מרטין היידגר’:

האם יש, מאז 1945 ועד ליום מותו, הברה יחידה על המציאות בעולם של אושוויץ ועל משמעויותיה הפילוסופיות? אלו השאלות החשובות באמת. והתשובה חייבת להיות: לא (…) את המחוות וההתבטאויות של היידגר בשנים 1933-1934, מעוררי בחילה ככל שיהיו, אפשר עדיין להבין. שתיקתו המוחלטת ביחס להיטלריזם ולשואה לאחר 1945 היא המצויה ממש על גבול הבלתי נסבל.

ארנדט היתה רחוקה מלשתוק, גם אם מה שכתבה לא מצא חן בעיני הכול. לא רק ב’אייכמן בירושלים’ ובמושג השנוי במחלוקת שטבעה בו אודות “הבנאליות של הרוע”. ספרה החשוב ‘יסודות הטוטליטיות’ יצא ב-1951. היידגר לעומתה לא רק שיתף פעולה עם הנאצים אלא בחר, כאדם ובעיקר כפילוסוף והוגה דעות, לשתוק עד יום מותו. שתיקה זו היא הבלתי נסלחת.

עוד בנושא:
למאן לומר לנגף טוב

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלו תרומות לאחזקת הבלוג דרך הכפתור המיועד לכך. ברצוני להודות לתורמים/ות.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפלסף, שונות | מתויג אייכמן בירושלים, ג'ורג' שטיינר, חנה ארנדט, מרטין היידגר, נאציזם | 7 תגובות

7 תגובות

  1. ב- 20 בינואר 2014 בשעה 16:13 itamargalit

    אולי זה לא ממין העניין, אך האם ארנדט התייחסה לעניין עונש המוות שייושם במשפט אייכמן? אם כן, מה היה דעתה בנדון?


    • ב- 20 בינואר 2014 בשעה 16:35 נעמה

      ארנדט תמכה בהוצאתו להורג.


  2. ב- 20 בינואר 2014 בשעה 19:54 גולדבלט משה

    לא הבנתי מדוע היה מקום לצפות שהיידגר ידבר לאחר המלחמה. האם ציפו לחרטה? להתנצלות? הסברים?
    כיצד נמקה ארנדט את חידוש קשריה עם מי שתמך במשטר הנאצי והשתלב בו? זו שאלה מעניינת בפני עצמה


  3. ב- 20 בינואר 2014 בשעה 23:45 בצלאל א

    תודה רבה נעמה.
    מה הכוונה ב"טקסטים שפלים".
    יש דוגמאות?


  4. ב- 21 בינואר 2014 בשעה 09:14 יוסי לוס

    שתי הערות:
    1. לדעתי, שני הדברים שפלים. הן הצטרפותו לנאצים והן שתיקתו. לא ברור לי איך אפשר לדרג ביניהם ומי צריך לדרג ולמה.
    2. את צודקת לגמרי כמובן בנוגע לזעזוע מכך שאישה היא קרת רגש לכאורה, זעזוע שלא היה מתעורר אילו היה מדובר בגבר קר רגש לכאורה. אולם, ההבחנה בין רגש לשכל היא הבחנה מופרכת מעיקרה. כפי שאת כותבת בעצמך, כדי לערער את ההבחנה המופרכת הזו מי שאוהב לחשוב ולנתח, בין השאר שם מצוי הרגש שלו. ואפשר להוסיף עוד הרבה ערעורים אבל זה משעמם.


  5. ב- 22 בינואר 2014 בשעה 05:18 גולדבלט משה

    מאמר מעניין ומקיף על הנושא שיש בו כדי להטיל ספק גם במניע של "תשוקה למחשבה"
    לארנדט היו הרבה קונפליקטים אישיים על רקע עברה ומטען אישי בעייתי בכל הנוגע למולדתה הפיזית והתרבותית וניתן לטעון שעקב כך היה עליה להדיר עצמה משיפוט המשפט

    יש ללחוץ כדי לגשת אל elhanan-hana.pdf


  6. ב- 22 בינואר 2014 בשעה 22:19 zviarzi

    הרגש והשכל חד הם. לא ניתן להפריד ביניהם באמת.
    כאשר מדובר במוראות השואה הרגש אצל היהודי גובר על השכל ומכאן שקשה למצוא תגובות הגיוניות לשאלות הקשורות בכל דרך שהיא לשואה, למבצעיה, למבקריה, ל…….

    תופעה זו היא לעניות דעתי אחת הסיבות להתנהגות העכשווית של "המדינה היהודית" מסיבה זו גם איני מצפה להתמודדות אמתית עם הבעייתיות שעלתה מפועלה של ארנדט.
    בכל מקרה תודה לנעמה על הנסיון



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie