• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מעבר למילים שבאפשר
הכוח המשחית: גבי ברבש כמשל »

אנחנו כאן אורחים לרגע

11 במאי 2014 על-ידי נעמה

מפרשת בהר שנקראה אתמול – הפרשה העיקרית הפורשת את החוקה הסוציאלית של התורה – מרבים לצטט את “והארץ לא תימכר לצמיתות”. פחות מצוטט המשך הפסוק; שהוא הנותן את הנימוק, את הטעם למצווה: “כי לי הארץ. כי גרים ותושבים אתם עמדי”.
כולנו, במילים אחרות, אורחים כאן. אצל הבל’בית. והדברים נאמרים בהר סיני, לבני ישראל (“וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם…”). זה העם שלפני שתי פרשיות נצטווה “קדושים תהיו” (ודוק: לא קיבל את התואר קדוש כדבר מה נתון אלא נצטווה למאמץ להיות קדוש, ולרשימת מצוות). זה שכל מוצאי-שבת מציינים את ההבדלה בינו לבין “העמים”. גם הוא רק גר ותושב. ולא רק במצרים היה כזה (“כי גרים הייתם בארץ מצרים”) – גם כאן, בארץ ישראל.  אתם, אנחנו, רק גרים ותושבים.  זהו המצב האנושי.

ניתן, כמובן, להעמיק בפן הסוציאלי הרדיקלי הטמון כאן. לא רק של שמיטת קרקע ושחרור עבדים, אלא למעשה של ביטול הקניין הפרטי על האדמה. כפי שכותב ליבוביץ, מדובר ב”פרוגרמה עצומה להסדר המציאות החברתית על פי התורה”.*
אבל כפי שהדגשתי לעיל, בעיני אמירה משמעותית לא פחות, ובה אני רוצה להתרכז, היא כי זהו המצב האנושי. גרים ותושבים. בפן האנושי הקיומי, נאמר לנו כי יש משהו גדול מאתנו. וכמאמר הפזמון, “זאת לא המסיבה שלנו”…“אנחנו כאן אורחים לרגע”. אורחים לרגע על פני האדמה. מי יותר, מי פחות. אבל כולנו בני חלוף. בני תמותה. “כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל”.

לאמירה כזאת על המצב האנושי, כאורחוּת, יש השלכות משמעותיות. שיעור של צניעות וענווה שעל כולנו ללמוד. לא הכול בידינו. לפעמים (אולי הרבה פעמים, וּודאי לא רק בשנת שמיטה…) יש לשמוט את הרצון לשלוט בכל העניינים. כי ממילא זה לא אפשרי ולא בידינו. “כי לי הארץ”.
ונכון הדבר במיוחד, כך אני מהרהרת, לאלה המחזיקים בידם כוח רב על אחרים ומנצלים אותו פשוט כי אפשר. כי הם יכולים. שוכחים כי הם בני תמותה ככולנו. שגם הם יכולים להיהפך – בן רגע, כזהו המצב האנושי – לחולים, מוגבלים, חלשים, נזקקים, תלויים בחסדי אחרים. אלה שהיהירות מנהלת אותם. שלא רואים את הזולת. שחושבים שהכול מגיע להם בזכות איזה תפקיד, משרה, מקצוע. ושוכחים שלא לעולם חוסן. אלה שגבה לבם והם בזים לכאב ולסבל האנושי (גם כשהם אלה האמונים על הקלתו), כאילו אותם הוא לא ישיג.

בהמשך הפרשה, במצוות היובל, קודמת שמיטת האדם לשמיטת האדמה: “וקראתם דרור לכל יושביה”. ואי-שילוח העבדים וכיבושם מחדש נתפס בנבואת ירמיהו (פרק לד) כאחד הגורמים המרכזיים לחורבן.
אביעד הכהן כותב כי “שנת השמיטה היא תוכנית ההתנתקות הגדולה של תורת ישראל: מעבודת האדמה לעבודת האדם”. כך, “
בשנת השמיטה חייב אדם להתיק עיניו למשך שנה שלמה מן הקרקע ולהביט – בגובה העיניים – נכחו; להסתכל במי שנמצא מולו, בביתו, בשכונתו, בארצו”.**  לכן, לדבריו, שמיטה היא גם מצווה שבין אדם לחברו.

שבת, שמיטה, יובל – כל אחת מציינת בדרכה סוג של עצירה ושחרור משיעבוד. אלה הם ציוני דרך המסייעים לנו לעשות זאת.
אבל את אבני הדרך האלו אפשר לקחת, לסימון, לתזכורת, גם לתוך חיי היומיום. בין שבת לשבת, ולא רק בשנת שמיטה, נוכל להתבונן במה שקורה מולנו, מסביבנו, וזה בזו. בגובה העיניים. ולהושיט יד כשצריך. כי כולנו כאן אורחים. לרגע.

*  ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע.
** אביעד הכהן, “שמיטת האדם ושמיטת האדמה”, פרשיות ומשפטים.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפלסף, שונות | מתויג אביעד הכהן, בגובה העיניים, המצב האנושי, ישעיהו ליבוביץ, כוח, פרשת בהר, שמיטה |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
    • גישה לרשומות פסיכיאטריות – מה הבעיה
    • ניגוד העניינים של גאולה אבן-סער
    • עיגון משפטי לזכויות אדם אינו מספיק: זכויות חולים כמקרה בוחן
  • סימניה

    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל
    מחשבת את קצה לאחור
    בחזרה לאדם השלם
    המתה בסיוע רפואי בקנדה
    כן, רק לא ביבי
    הומוסקסואלים לא שמאלנים
    למה הארץ הולך על הראש של העבודה ומרצ
    מדוע וכיצד ללמד היסטוריה
    פשעי ציות ופשעי סירוב, שם וכאן

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 648 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה