עם פתיחת המבצע בעזה, התמלאו משדרי ומגזיני החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים, הנמשכים לאינסוף, בשורות שורות של גברים. בפנים חמורות סבר וטון יודע כל, מנתחים הפרשנים והמומחים את המצב ומשמיעים את דעתם המלומדת. לצורך כך אוּוררו מהנפטלין אפילו חובב מועדוני חשפנות ועבריין מין מורשע. שהרי הכול מחוויר לעומת הפלאפלים על הכתפיים, המבטיחים את כרטיס הכניסה לזמן השידור.
פה ושם הפציעה אשה (ככל שעובר הזמן צריך יותר מרואינים), והבנתי שבערוץ הראשון אפילו נשזף פאנל שלם של נשים! בענייני ביטחון! התגובות הנפעמות רק מצביעות, כמובן, על הנורמה השלטת, של פאנלים גבריים, שלאורה (או לחושכה) זה נראה לנו כה חריג וראוי לציון.
נשים נמצאות בעמדת נחיתות ידועה כשמדובר בנושאים צבאיים ובסוגיות ביטחוניות. נחיתות הנובעת בעיקרה מהמסלול השונה שהן עוברות בצבא. ההופך אותן לחסרות סמכות בשיח הציבורי הביטחוניסטי. מעטות, יחסית, בוחרות להתמחוֹת אקדמית בנושאים אלה. אבל מלחמה איננה רק לחימה צבאית. היא לא כרוכה רק בסוגיות צרות של ביטחון. והזווית הנשית לא מתמצית באמהות ובנשים הדואגות שנשארו בבית. מלחמה מעלה על סדר היום גם שאלות של מדיניות; שאלות של חתירה לשלום או לפתרון מדיני (החלטה 1325 מישהו?); שאלות של דו-קיום בישראל פנימה; שאלות של זכויות אדם; וכמו שנוכחנו לדעת, של חופש ביטוי שנפגע ושל הסתה ואלימות חסרות תקדים בתוך החברה הישראלית. (גם סקסיזם ושוביניזם לא נעדרו מהשיח, אם מישהו דאג). בכל אלה יש לנשים מה לומר. ויש נשים שיש להן מה לומר, שאינו פחות בעל משקל או מעניין מדברי הגברים. והן כמעט ולא נשמעו. ערוצי הטלוויזיה מציגים לנו מונוליטיות גברית.
לא שאין כלל פנים נשיות מעל המרקע. באופן מעניין, בהנחיית המשדרים הללו שולטות דווקא נשים. אבל אל תטעו: הנשים משמשות בהם כמארחות. כאשר הן מעבירות בין האורחים את קעריות הכיבוד, סליחה, את המיקרופון ורשות הדיבור. אין להבין מכך שאני מזלזלת בתפקיד המנחה, חלילה. שאילת שאלות היא חשובה. גם מסגור ההקשר. וכדי לבצע את אלה כהלכה נדרשת ללא ספק בקיאות בחומר. רצוי גם ידע רחב. אני שמחה ש(גם) נשים ממלאות את התפקיד הזה. אך זהו בסופו של דבר תפקיד של ניווט ומתן במה לאחרים להביע את דעתם. כאשר זוהי נהפכת לנישה הנשית, בעוד שבעלי הדעות המקבלים מהמנחה-האשה את הבמה לבטא אותן כולם כמעט גברים – בכך רק משעתקת ומחזקת הטלוויזיה את חלוקת התפקידים המסורתית. בבית ובאולפן. בדוחקה את הנשים לתפקיד המארחת.
קרוא וכתוב 
[…] לנדו מדווח מהשטח, כולל רשימת 25 הרוגים בני משפחה אחת. נעמה כרמי על המארחות של הפלאפלים בטלוויזיה. רועי ארד חוזר ל-2009 […]
כלקח אישי מעימותים קודמים אני ממעט מאד לצפות בתכניות הפרשנות ובטלוויזיה ואני ממליץ על כך למען שמירת השפיות. הצצה קצרה לערוץ השני גילתה לי שיונית לוי סבורה שלמרות שמדובר במלחמה על הבית המחיר ששילמנו הוא כבד מנשוא ומכאן שעלי להבין שלאחר 27 הרוגים המחיר כבד מנשוא ורצוי להפסיק-אולי גם להיכנע לדרישות החמאס כתנאי להפסקת אש. האם זה בגלל שיונית לוי היא אישה? לא חושב. הגעתי למסקנה שאין לאף אחד דעה אלא כל אחד מציג פוזה שנועדה בראש ובראשונה לקבוצת ההתייחסות החברתית שלו.
באופן אישי החלטתי למעט בכתיבה -אין מה לחדש לעומת המבצעים הקודמים ויש לי כל היסוד להניח שגם המבצע הזה יסתיים בהפסקת אש מסוג כלשהו שתהווה הכנה לעימות הבא- כך שלפרשנים תישאר תעסוקה למכביר.
לנשים יש רעיונות יותר סובלניים (בצניעותי אני לא אומר יותר חכמים) מאשר לגברים. אז אני אניח את אחד הרעיונות הנשיים שלי גם כאן. לדעתי מצרים היא אכן ערוץ מצוין למשא ומתן. באמצעותה אפשר להגיע לחבילת הפסקת אש שתכלול גם קווים מדיניים. אם כבר צה"ל מחליש את החמאס, זו הזמנות לחזק את אבו-מאזן גם בעזה. אבל זה דורש מכמה גברים כסופי שיער לגמישות מחשבתית. כדי שאבו מאזן וממשלתו יוכלו בהדרגה להשתלט על עזה וכך להחליש את החמאס באמצעות עזרה בינלאומית בחסות מצרית כמובן, ישראת צריכה לספק לו גישה ישירה לרשות הפלשתינית בגדה המערבית, כך שהוא יוכל לנוע בחופשיות בין הרשות הפלשתינית ובין עזה מבלי שהוא יצטרך לבקש מישראל רשות כל פעם למעבר ומבלי שישראל תדע בכלל כל פעם האם הוא עובר. תנועה חופשית זו תאפשר את השלטון של אבו מאזן וממשלתו בעזה וברשות הפלשתינית ותחליש את החמאס.
מחשבה נוספת – לאחר עיון נוסף בסוגיה המרכזית והיא היעדרות הנשים מהדיון בסוגיות הצבאיות והפוליטיות. את מייחסת זאת לחוסר סמכות מקצועית ואקדמית לעסוק בנושאי ביטחון. כשבחנתי כמה וכמה גברים העסקים בנושאים אלו כל הזמן לא מצאתי שהיעדר הכשרה וניסיון מפריע להם במיוחד. נשים גם ממעטות לנתח כפרשניות סוגיות מדיניות וכיו"ב אלא אם במקרה יש להן הכשרה אקדמית ספציפית לגברים זה ממש לא מפריע. הדוגמה החביבה עלי ביותר היא הסופרים [עוז,גרוסמן,א.ב ושות']-לאלו אין שום הכשרה מיוחדת ביחס לנושאים צבאיים,מדיניים,פוליטיים וזה כידוע לך לא מונע מהם להביע דעתם על כל אשר נעשה תחת השמש.
אי אפשר לקבל את העיקרון שראוי לשמוע רק את מי שיש לו הכשרה מקצועית מאחר ובדיקה מדוקדקת של הידע המקצועי תוליך למסקנה שגם המתיימרים לדעת אינם מבינים הרבה. אפי אתם השתחרר מצה"ל לפני 13 שנה איזה ידע עדכני יש לו על יכולותיו של צה"ל היום? רון בן ישי היה מפקד פלוגה לפני בערך 40 שנה ואין לו שום הכשרה צבאית או מדינית פורמלית -זה מונע ממנו לפרשן [ ולא אחווה דעה על טיב הפרשנות]
לטעמי המחסום נובע בשל העובדה שנשים אינן רואות עצמן שותפות לוויכוח הזה ואינן רואות בו את מקומן וזה מוטעה בעיניי. תמיד תמהתי מדוע את אינך כותבת על נושאים פוליטיים מובהקים ונצמדת יותר לנישת הזכויות ושיח הזכויות-אין לי ספק שיש לך השקפות פוליטיות והן ראויות להיות מוצגות ככול עמדה אחרת ואף על פי כן הן נחבאות.
קיימת בי תחושה שנשים מדירות את עצמן לא פחות מאשר הן מודרות מהנושאים הללו על ידי הגברים