• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« עצמאות, תלות ופוטנציאל: על החיים בסוף החיים
יותר מדי מידע, פחות מדי פרטיות »

בית חולים זה לא נמל?: רפואה ואסתטיקה בשיבא (ב’)

5 בנובמבר 2014 על-ידי נעמה

בפרק הקודם – “שיקול פנימי של בית החולים”: רפואה ואסתטיקה בשיבא – התוודענו לשני הגיבורים הראשיים של הסיפור. מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בתל-השומר, פרופ’ אייל וינקלר, החשוד כי ביצע ניתוחים בשעות הבוקר במרפאת האסתטיקה הפרטית השייכת ל”קרן המחקרים” של שיבא, כשאותן שעות דווחו ושולמו לכאורה גם כשעות עבודה שלו כמנהל מחלקה בבית החולים הציבורי. ומנהל בית החולים, פרופ’ זאב רוטשטיין, שהכתבה בגלובס שדיווחה על החקירה שנפתחה בעניין על ידי נציבות שירות המדינה, עסקה בין היתר בשאלה האם ידע או לא, גיבה או לא, ובעצימת העיניים של משרד הבריאות שאמור לפקח עליו.

והנה מגיע פרק ב’. ובו יסופר כי נציב שירות המדינה החליט להשעות את אותו וינקלר. ובעיקר יסופר בו על התגובה בבית החולים לאותה השעיה: השבתה בת שעתיים של חדרי הניתוח. על פי ווינט, “ההחלטה עוררה זעם בשיבא, כיוון שמדובר במנהל מחלקה, שאף תרם רבות לטיפול בפצועי ‘צוק איתן’". אהה. מדובר במנהל מחלקה. ככל שהדרגה בכירה יותר, למען האמת, החשדות צריכים להטריד יותר. אבל לא המיוחס לוינקלר מדיר שינה מעיני ועד הרופאים בשיבא, אלא ההחלטה המתבקשת להשעות אותו. הו זעם קדוש.
בדה-מרקר מספקים את ההקשר הרחב יותר, של המאבק בין ההסתדרות הרפואית לבין ארגון רופאי המדינה. אבל גם כותבים את המובן מאליו: “שביתה פראית בשיבא: הבוקר הושבתו חדרי הניתוח לשעתיים בעקבות הוראה של ארגון רופאי המדינה (אר"מ) לוועד רופאי שיבא, זאת מבלי שהוכרז סכסוך עבודה, מבלי שניתנה הודעה מראש למדינה ולחולים, ומבלי שהתקבלה על כך החלטה בגוף המוסמך להכריז על סכסוכי עבודה של רופאים: ההסתדרות הרפואית.”

מעניין במיוחד להתעכב על תגובתו של מנהל שיבא, שצץ גם בפרק הזה בסדרה: “מבחינתי יש קו אדום גם במחאה מוצדקת שאסור לעוברו והוא קו פגיעה בחולים”. כלומר, מחאה נגד השעיה של מי שנחשד בעבירה חמורה – היא מוצדקת. האלסטיות, המופגנת ביחס לשאלה מה מוצדק, מתאימה אולי ל”רפואה אסתטית”; לתחום המוסר – קצת פחות. אבל טוב לדעת שיש למנהל שיבא קו אדום. ועוד יותר טוב לדעת שהקו האדום הזה הוא פגיעה בחולים. כאילו הקו הזה לא נחצה בכל שביתת רופאים. גם כזאת שנפתחה בעקבות עניינים יותר מוצדקים מאשר הגנה על רופא החשוד במה שאיננו רק עבירה משמעתית אלא עלול לעלות לכדי עבירה פלילית לכאורה. בפרק הקודם כתבתי כי הצגת ניתוחים פרטיים בשעות הבוקר כ”שיקול פנימי של בית החולים” (הציבורי) היא עוד דוגמא לפשיטת הרגל המוסרית של מערכת הבריאות. אבל הדגשתי גם כי

שאלה לא פחות חשובה (…) היא מדוע מתקיימת רק חקירה של נציבות שירות המדינה ולא חקירת משטרה. אמנם בית חולים ולא נמל, אבל חוק הוא חוק. או אולי כמו שאמר ברבש בראיון האלמותי, “רופאים זה לא אבוטבולים”.

במקום שנחזה ברופאים התובעים את כבוד המקצוע שהקולגות שלהם מביישים, הם מתייצבים לצידם ומוחים על נקיטת האמצעים נגדם. “מחאה מוצדקת”. כך קורא המנהל למה שהוא, בפשטות, בריונות. הדיבור על קו אדום בהקשר זה מעורר צחוק מר. הם פשוט רגילים. להשבית. ולפגוע בכך בחולים. פשוט כי הם יכולים. כי יש להם כוח. אחר כך נשמע, כמו בכל פעם כשנמתחת ביקורת, על “המלאכים בלבן”. הפעם גם צוק איתן גויס למשימה. קלף מנצח. (ואם כבר צוק איתן, נשמעו בו גם זמירות אחרות לגבי תל השומר). בינתיים ממשיכים להשתין עלינו מהמקפצה. כי אפשר. למה לא, תמיד יש מי שמסבירים לנו שאלה גשמי ברכה.

במקום שיש כוח נדרש ריסון. נגד הפיתוי להשתמש בו לרעה. הדבר נכון לרופאים בבית חולים לא פחות משהוא נכון לעובדים בנמל. למעשה הרבה יותר: ככלות הכול, בנמל לא נשבעים את שבועת הרופא. “והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים”.

עוד בנושא:
”שיקול פנימי של בית החולים”: רפואה ואסתטיקה בשיבא
הכוח המשחית: גבי ברבש כמשל
כי הם יכולים: כשהכוח לא מרוסן

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה | מתויג אייל וינקלר, אתיקה רפואית, גבולות הכוח, זאב רוטשטיין, שבועת הרופא, שביתה, תל השומר | 2 תגובות

2 תגובות

  1. ב- 5 בנובמבר 2014 בשעה 20:30 גולדבלט משה

    אני יכול להבין את הסיבה לתפיסה המוסרית המעוותת ההופכת מעשים פליליים לכל דבר ועניין לחריגה נוהלית. אם מעולם לא עלה על דעתו של איש להעמיד רופא שמקבל תמורה פרטית על ניתוח בית חולים ציבורי בו הוא עובד באשמת קבלת שוחד [שזו משמעותו הפלילית של המעשה] כיצד ניתן לחשוד שרופא המבצע בשעות העבודה הרשמיות שלו במוסד שעליהן הוא מקבל שכר ניתוחים פרטיים אינו אלא גנב?
    יש איזו תפיסה שכל רופא הוא בהכרח קרובו הרוחני של אלברט שוויצר ומודרך על ידי מניעים נעלים ונאצלים. מעניין שתפיסה זו עדיין רווחת בעוד שכבר אינה נוהגת ביחס לשורה של מקצועות ואפילו הכמרים והנזירות שוב אינם מעל לכל חשד שלא לומר רבנים.


  2. ב- 6 בנובמבר 2014 בשעה 14:24 גולדבלט משה

    הערה מתקנת-יצא לי לשוחח עם מי שמכיר/ה את העובדות שטענה שד"ר וינקלר טוען שלא הפר אפילו נוהל פנימי ואינו אשם בכפל דיווח ושזעמם של הרופאים יצא על עונש השעיה בטרם התקיים כל ברור בעניינו ובטענותיו ושהמניעים לצעד הזה אינם טהורים. לאור זאת דומני שעלי לסייג את ההערה הקודמת שלי בכך שראוי שנדע מה מסקנות הדיון המשמעתי או הפלילי ואולי גם אני חטאתי במסקנה נחפזת ביחס למקרה הקונקרטי



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie