קרוא וכתוב

ויליאם שאבאס – שהמשיך עד כה בתפקידו כראש ועדת החקירה שהקימה המועצה לזכויות אדם של האו”ם לחקר המלחמה בעזה ב-2014, על אף התבטאויות חד-צדדיות שהכתימו את יושרתו – נאלץ לבסוף להתפטר. התבטאויותיו בעבר כללו, אגב, את הטעות המביכה שנתניהו צריך לעמוד לדין ב-ICC בשל ‘עופרת יצוקה’ – בהתאם לדוח גולדסטיין, כביכול – מבצע שכשהתנהל אולמרט היה ראש הממשלה…  שאבאס נאלץ להתפטר שכן התברר שלבד מהתבטאויות מוטות הוא גם עשה מעשים: נתן חוות דעת (בתשלום) לאחד הצדדים לסכסוך. התפטרותו של שאבאס הגיעה כנראה לאחר שהלשכה של המועצה לזכויות אדם ביקשה חוות דעת משפטית בעקבות הגילוי על חוות הדעת שלו לאש"ף. מתברר שאפילו שם יש קווים אדומים.

הכותרת הראשית באתר הארץ שבישרה על כך בלילה הכריזה כי התתפטרות הגיעה “בלחץ ישראל”. בנימה של קינה כמעט. האמת היא שזה אינו ניצחון לישראל אלא לזכויות האדם. כן כן, ליושרתו של המאבק לזכויות אדם. 

ניצחון לזכויות אדם: בהנחיות של NGOs ל-fact finding missions, ה- Lund London Guidelines, אפשר למצוא, למשל, את ההנחיה הבאה:

The NGO should ensure that all members of the delegation are aware that they must, at all times, act in an independent, unbiased, objective, lawful and ethical manner

היה גם מי שניתח את מצבו של שאבאס לאור הדרישות לחוסר פניות שיפוטי.

למן ההתחלה היה ברור למדי ששאבאס צריך לפסול את עצמו לאור התבטאויותיו טרם ולאחר מינויו. כך, למשל, יש מרחק רב בין העובדה שיש חשדות ולכן מקימים ועדת חקירה, לבין זה שהעומד בראשה קובע עוד טרם התחילה בעבודתה שיש לכאורה ראיות. התבטאויותיו לא מתיישבות בשום פנים עם הדרישה המצוטטת לעיל – של NGOs כאמור, לא של ממשלת ישראל – לפעול באופן עצמאי, לא מוטה ואובייקטיווי. ולעניין זה מספיקה גם מראית עין שהוא סיפק בשפע.

שאבאס אמנם התפטר אבל הרקע להתפטרותו יכתים את אמינותו של הדוח שייצא, שטיוטתו כבר כמעט מוכנה או לפחות נמצאת בשלבים מתקדמים של ניסוח. חבל שבאו”ם בחרו אדם שכל כך קל לערער מראש את אמינותו ויושרתו בהקשר זה וכך את האפשרות שיוציא תחת ידיו דוח הגון, ולו למראית עין. שאבאס טוען אמנם שפעולתו למען זכויות האדם הפכה אותו ליעד למתקפות זדוניות, אבל האמת היא שמדובר באדם שגם אנשי זכויות אדם מובהקים סברו כי לאור הרקורד שלו הוא אינו יכול לעמוד בראש ועדה כזאת (ובנוסף גם אינו מומחה לדיני סכסוך מזוין). במינויו שיחקו באו”ם לידי הגורמים בישראל שאינם מעוניינים בחקירה עצמאית, רצינית וישרה ומנסים להתחמק מחקירה כזאת לגבי מה באמת קרה בעזה במבצע ‘צוק איתן’ ואם ובאיזו אחריות נושאת ישראל. מבחינת הצורך לחקור נפגע היבט חשוב של זכויות אדם. אבל אי אפשר ואסור להתפשר על יושרתו של המאבק לזכויות אדם בכלל ושל חקירה של הפרת זכויות אדם בפרט. לעולם אין לזלזל ביושרה. ובמובן זה מדובר בהישג.