קרוא וכתוב

פֹּה לַצָּרוֹת יֵש אָב וְאֵם וְיֶלֶד –
וְהַמִּיתוֹת גַּם הֵן קְבוּעוֹת, כְּמוֹ מִסִּים. 
                                               (יהודה עמיחי)

תינוק חמישי מת תוך חודשיים ב”גן ילדים” של מבקשי מקלט בדרום תל אביב. על פי הדיווח, שכב התינוק בן ארבעת החודשים על בטנו שעות ארוכות בלי שמישהו ניגש אליו. “גני ילדים” אלה, הראויים יותר לשם מחסנים לפי תיאורם, הם המקום שבו, בהיעדר מסגרת אחרת, משאירים מבקשי המקלט ומהגרי העבודה את ילדיהם במשך שעות ארוכות ואף ימים, כשהם יוצאים להביא את לחמם בעבודות מפרכות. מדובר במסגרות המתנהלות ללא פיקוח, כשתינוקות, פעוטים וילדים קטנים שוהים שם בתנאים קשים ולא מתאימים, ובהיעדר כוח אדם גם ללא השגחה. חמישה תינוקות מתים מהזנחה תוך חודשיים. אצלנו. בחצר האחורית שלנו. חמישה! הבטן מתהפכת והלב בוכה, מסרב להאמין.

זכויות של זרים, זכויות ילדים

אנשים טובים ועמותות מנסים להירתם לעזרת הילדים ב”גנים” הללו. אך היכן המדינה? גופתו של התינוק הועברה לנתיחה במכון לרפואה משפטית והמשטרה פתחה בחקירה. אך היכן רשויות המדינה בכל הנוגע למניעה ולפיקוח? על המדינה חובה להגן על זכויות האדם של אנשים אלו. כן, גם אם הם נכנסו אליה שלא כחוק. החובה להגן על זכויותיהם של כל בני האדם הנמצאים בשטחה ונתונים לסמכות שיפוטה מוטלת על המדינה מכוח האמנות הבינלאומיות שהיא צד להן. היא איננה מותנית במעמד החוקי של השוהה בשטח המדינה והשאלה האם אדם נמצא בשטחה של מדינה כדין איננה משליכה על זכויות האדם שלו כל עוד הוא נמצא בה. מדינה רשאית לגרש משטחה זרים (ובכך לפטור עצמה מהחובה להגן על זכויותיהם) בכפוף לעיקרון ה-non-refoulement, המחייב מדינות שלא להחזיר או לגרש פליטים שנשקפת סכנה לחייהם או לחירותם במדינתם, וכל אדם הצפוי לעינויים במקום שאליו יוחזר או יגורש. כלומר, לאחר שבדקה באופן פרטני כמתחייב (או שקיבלה על עצמה לתת להם הגנה קבוצתית הומניטרית מבלי לבדוק), שלא נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם ושלא יימצאו בסכנת עינויים, או שהמדינה שאליה היא מגרשת או מחזירה אותם לא תגרש אותם למקום כזה.

אין ספק שלהורים קמות חובות כלפי ילדיהם, אך גם על המדינה שבה שוהים ילדים אלה. מעבר לכך שעל המדינה חובה לוודא שהוריהם ממלאים את חובתם כלפי ילדיהם ולהיכנס בנעליהם שעה שהם אינם יכולים, הרי ככל האמנות, מטילה האמנה בדבר זכויות הילד חובות על המדינות שהן צד לה. יתרה מזאת, ישנן זכויות מסוימות שעל המדינה החובה להקים את התשתיות שיאפשרו אותן. זכות מובהקת בהקשר של ילדים היא הזכות לחינוך, שלא ניתן לממש ללא מסגרות ומוסדות שמקימה לצורך כך המדינה. גם חובת הפיקוח על מוסדות שבהם מטפלים בילדים ברורה. כך, סעיף 3ג’ לאמנה בדבר זכויות הילד קובע:

המדינות החברות יבטיחו כי מוסדות ושירותים האחראיים לטיפול או הגנה על ילדים, וכיוצא באלה מיתקנים, יעמדו בתקנים הנקבעים בידי הרשויות המוסמכות, בפרט בתחום הבטיחות, מספר עובדיהם וכשירותם, והפיקוח הנאות.

סעיף 6א קובע, האמנם צריך לומר זאת את “זכותו הטבעית של כל ילד לחיים”.  ובהקשר של הזכות לבריאות, מדגיש סעיף 24ב כי על המדינות לנקוט אמצעים על-מנת “להקטין תמותת תינוקות וילדים”. סעיף 19א קובע: 

המדינות החברות ינקטו אמצעים תחיקתיים, מינהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים, על-מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית לסוגיהן, ומפני חבלה, פציעה או שימוש לרעה, הזנחה או טיפול רשלני, ניצול או התעללות, ניצול לרבות מיני, שעה שהוא נתון בטיפול הורים, אפוטרופסים חוקיים או אדם אחר המופקד על הטיפול בו. (ההדגשה שלי).

המדינה איננה משוחררת מחובתה כלפי ילדים רק כי יש להם הורים. אדרבא: בהקשר זה אמורים ילדים, על פי הדין הבינלאומי, לקבל הגנה מיוחדת בשל העובדה שהם משלמים על בחירותיהם של הוריהם ואינם אמורים להיענש בגינן.

עצם הצורך לפנות למשפט בינלאומי בהקשר זה, למען האמת, מעורר מידה רבה של אי-נוחות. היכן האנושיות? היכן החמלה? ריבונו של עולם, מדובר בילדים! אלוהים כבר לא מרחם אפילו לא על ילדי הגן. גם אנחנו לא.

דמם על ידינו

לא פחות מהדיווח על מה שמתרחש במחסנים האלה, ועל ילדים קטנים המופקרים למותם, מזעזעות חלק מהתגובות.  מיד מתחת לדיווח על תינוק שמת, דורשים טוקבקיסטים להעיף מיד את כל המסתננים, שנכנסו לכאן בניגוד לרצוננו ושלא כחוק ואין סיבה שיעשו כאן ילדים, ולא לתת להם ולו גרוש מתקציבי הרווחה. כך מתבטאים אנשים ששכחו כי פליטים היו אבותיהם ואמותיהם. ובעיקר ששכחו להיות בני אדם. שאיבדו כל חמלה אנושית. תהא אשר תהא העמדה בנוגע למבקשי המקלט ומהגרי העבודה – במה חטאו ילדיהם הרכים? האם מגיע להם גזר דין מוות בשל מה שעשו הוריהם? האם תנאים כאלה שבהם מוחזקים ילדים בחצר האחורית שלנו הם משהו שאנחנו יכולים להסכין אתו ולעבור עליו לסדר היום כאילו דבר לא ארע? איך נאטם והתקשה לבנו כך? ואיך היו מי שאינם יכולים לחיות עם זה ל”סמולנים” ול”בוגדים”?
דמם של הילדים האלה על ידיהם של העסוקים בחלוקת תיקים, ספינים והעלבויות לתקשורת, בעת שתינוקות מתים. על ידי כולנו.

עוד בנושא:
זכויות אדם של מהגרים לא רשומים
כי פליטים היינו