בבתי ספר ברחבי הארץ לומדות בימים אלה ילדות ונערות שיעור חשוב. כנשים, קיומן בעיני אחרים הוא בעיקר של חפץ. ומכיוון שגופן אינו אלא מכשיר לפיתוי, עליהן לכסות אותו שמא יסיחו את דעת הגברים בסביבתן או יגרמו להם, חלילה, לאבד שליטה ולסטות מדרך הישר. בהקשרים אחרים, כאשר זה נדרש בעיני הקובעים בכגון אלה – והסטנדרט הוא לעולם גברי – עליהן דווקא לטפח את ההיבט הפתייני כדי לזכות בהכרה ובתגמול החברתי; כדי שיראו אותן בכלל, או כדי לשפר את סיכויי המכירה בחברה הקונה עצמה לדעת. הבחנות דקות שגם אותן צריך ללמוד היטב; להפנים את הקודים הנכונים, הגבריים, ולתמרן ביניהם. לא פשוט. יש מה ללמוד. כך או כך, גופן יהיה תמיד או אובייקט מסוכן שיש להיזהר ממנו, או מה שיש להשתמש בו כדי לשאת חן. לעולם לא משהו ששייך באמת להן ושיש להן אוטונומיה עליו. מי אמר שבית הספר לא מכין אותך לחיים?
אין בעיה עם קוד לבוש בבית ספר, שבמסגרתו ייאסר לבוא עם מכנסיים קצרים. רק שקוד לבוש צריך להיות אחיד. איסור על בנות להגיע לבית הספר בפריט הלבוש הזה בעוד שלבנים הוא מותר מהווה אפליה ברורה.
בספר המחזור של בי”ס בקרית אונו הוסיפו “שרוולים” לנערות שהצטלמו בגופיות. בכלי תקשורת חרדיים מוחקים את השרות הנשים מתמונות הממשלה. אין הבדל של ממש בין הדרישה מנערות לא להגיע במכנסיים קצרים לבתי ספר ממלכתיים לבין הלכות הצניעות הנדרשות בחברה הדתית מנשים. ביסוד שתיהן עומדת התפיסה כי נשים הן אובייקט מסוכן שיש להגן על הגברים מפניהן. אך אם נביט עמוק יותר, ניווכח כי בבסיסה נמצא משטור הגוף הנשי. הנובע מהרצון הגברי בשליטה. הגענו ממש לקוד של החברה הפטריארכלית.
קו דק, אך ישר למדי, נמתח בין הדרישה הזאת מבנות לכסות את עצמן על מנת שלא ישדרו מסרים מיניים ויסיחו את דעת המורים (כולם שם הומברט הומברט, מסתבר), לבין המסר שמעבירה החברה לנשים בכלל, בנערותן ובבגרותן, שאם הוטרדו מינית או הותקפו מינית זה ודאי משום משהו ש”הן עשו”. מה היא לבשה? מתעניינים. בדרך כזו או אחרת היא ודאי הביאה את זה על עצמה. האחריות לעולם אינה של הגבר. והיאלמותם של גברים רבים (מדי) מול מחאת המכנסיים מעלה שאלות לא רק לגבי עד כמה הם שותפים במאבקים פמיניסטיים ומאבקי זכויות, אלא גם שאלה בדבר נכונותם לקבל את הצגתם כמין חלש שלא מסוגל לשלוט ביצריו. חלש לכאורה, כמובן, שהרי הוא חזק דיו כדי עדיין לקבוע את הקודים החברתיים. וכך מבקשים לחנך היום נערות. עדיין.
אבל הנערות בבתי ספר ברחבי הארץ גם לומדות שיעור אחר (אף כי לא ממוריהן). ועוד יותר מכך מלמדות אותו את כולנו. שיעור באי הסכנה עם אפליה. שיעור במאבק על זכויות. שיעור בדרישה לשוויון ולכבוד. שיעור באי קבלה של הסטנדרט הגברי. נערות שמוכיחות כי הפוטנציאל שלהן לא טמון רק בישבן, כמילות השיר (האירוניות כמובן), אלא לגמרי בשכל. והמחאה שלהן מעוררת גאווה ותקווה.
בתמונה: אחת עם מכנסיים גזורים תוצרת בית. טוב שהיא כבר לא הולכת לבית ספר.
קרוא וכתוב 
אבל בשורה התחתונה, מה לעשות- לבנים יש עיניים, והורמונים. אז הם בהחלט צריכים לדעת איך לשמור על הידיים, הראש וכל מה שבינהם, אבל אין טעם להתכחש לביולוגיה אלמנטרית.
(אגב, בקוד לבוש אחיד- האם מותר לבנים להגע בחצאית?)
ולבנות אין עיניים והורמונים? באיזה גיל בנות הופכות לבני אדם עם רגשות ורצונות עצמאיים?
(אני אתמוך גם בכל גבר שירצה להגיע בחצאית )
חשבתי לצרף להשוואה תמונה שלי עם מכנסיים קצרים אבל חששתי שהדבר יחזק את הטיעון שלא מדובר באפליה אלא בהבחנה לגיטימית ממן העניין
זה הכל נשמע יפה, השאלה איפה נגמר העיקרון היפה של השוויון ומתחיל ה"טוב, אל תגזים" / "נו, עכשיו אתה סתם עושה"…
בכל מקום עבודה בימינו לנשים מותר להגיע למשרד בסנדלים, שמלה, חצאית ואפילו מכנסיים קצרים, ואילו על גברים נאסר ועליהם להגיע במכנסיים ארוכים ונעליים סגורות בלבד.
האם בשם עיקרון השוויון ישונו גם כללים אלה?
(לדעתי אגב אין שום סיבה שלא)
ואם לקחת את זה לקיצונות – מה לגבי חזה חשוף? (אולי לא בכיתה, אבל בים? ברחוב?)
ולחיילים מותר גם כן לגדל שיער ארוך? (אגב, על זה בג"צ פסק בפשטות מפלה: "בנים זה לא בנות").
"… בדרך כזו או אחרת היא ודאי הביאה את זה על עצמה. האחריות לעולם אינה של הגבר…." – יש הבדל בין אחריות לאשמה. אם אני לא נועל את האוטו שלי ומישהו גונב אותו האשם הוא הגנב, אבל זה לא סותר את העובדה שגם לי יש אחריות חלקית (ולכן אני נועל את האוטו). ברור שהאשמה על הטרדה ו/או תקיפה מינית היא של התוקף והתוקף בלבד, אבל זה לא מבטל את האפשרות שלפעמים יש גם למותקפת אחריות חלקית. אישית, אם הייתי יודע שללבוש מכנסיים ארוכים ימנע ממני תקיפה מינית הייתי לובש מכנסיים ארוכים, וזה בלי להוריד כהוא זה מהאשמה של התוקף הפוטנציאלי. אף אחד לא מבקש מהן לשים בורקה, הדרישה ללבוש בגדים מתאימים לבית הספר נשמעת לי סבירה לגמרי (וראוי לדרוש אותה גם מהזכרים שבתלמידים).
ובאותה נשימה ניתן להזכיר את המאבק הצרפתי/בלגי נגד הבורקה. מנעד האורך של בגדים מותרים (לנשים, כמובן) הולך ומתקצר.
כמה שאת צודקת ואיך זה מסכם את כל ההבדל
במקום אחד נלחמים בנשים ודורשים מהן להתכסות
במקום אחר נלחמים בדכוי-נשים ומונעים את הסתרתן המוגזמת
אם לבי"ס מותר להשית על התלמידים קוד לבוש, למה הוא חייב להיות אחיד?
כלומר, מדוע טיעונים תרבותיים של לבוש הולם (כגון איסור על גופיה) אינם יכולים להביא לקוד לבוש המסווג לפי מגדר?
הרי בין כה וכה קשה לנמק קוד לבוש. מדוע אם כן ברור שהנימוק נגד מכנסונים הוא שובינסטי?
נקודת התורפה של טיעון השוויון כאן היא שלא מדובר באותו פריט לבוש. מכנסיים קצרים מגיעים לסביבות הברך והם אינם צמודים, ואילו המכנסונים הצמודים מגיעים בערך לשליש הירך.
תרבות הצניעות טוענת שלבוש סקסי הוא חטא. מהמשפט הזה לא ניתן להסיק שמי שאינו כפוף לכללי תרבות זו צריך לסבור שכל לבוש סקסי הולם בכל מקום. ובפרט, יש בהחלט מקום למחנכים לנסות להשפיע על האווירה בבית הספר גם בעזרת כללי לבוש.
"היאלמותם של גברים רבים (מדי) מול מחאת המכנסיים מעלה שאלות …"
היאלמות? לא בסדר
תמיכה במכנסונים? לא בסדר
הגברים חייבים להשמיע קול כמתנגדים למכנסונים?