• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« בית המשפט מניח
לשחות בים של מוות »

נתניהו: האדנות והגזענות

10 ביולי 2015 על-ידי נעמה

ירחיק עצמו נתניהו ככל שינסה מהשיחה המבזה שניהל שליחו ליאור לוטן עם משפחת מנגיסטו (לפטר את לוטן, שבינתיים התנצל, הוא לא פיטר) – מהשיחה עולה רוח המפקד של נתניהו בכל הדרה המפוקפק. זוהי הרוח המופחת בפיו, במילותיו ובהתנהגותו, הנושבת בלשכת נתניהו ובין מקורביו. שגם בלי הנחיות מפורשות ורשימת מסרים כבר יודעים לפעול על פיה ולרצות את אדונם.

האדנות וההתנשאות שבה מתייחס ליאור לוטן למשפחת מנגיסטו יוצאת ישירות מבית מדרשו של הבוס שלו. לוטן לא חוסך גם באיומים, אפילו לא מרומזים אלא גלויים ממש. (“יש לכם שתי אפשרויות"; “מי שיעמיס על אברה את הסיפור בין העדה האתיופית למדינת ישראל ישאיר אותו עוד שנה בעזה”; “תחליטו מה אתם רוצים – לעבוד ביחד [על-פי התנאים שלנו, כמובן. כך, “פגישות שלי לא רושמים”] או לעשות הצגות וקונצים” (קונצים!). היהירות שבה הוא מדבר אליהם (“תן לי להסביר  את החיים המורכבים”. הם, לעומתו, “חיים בסרט”); וההשפלה שהוא מעביר אותם. זוהי השיטה של הפרד ומשול שנתניהו עשה בה דוקטורט, כמדומה. שבה הכול מותר והכול לגיטימי למען המטרה העליונה – שימור שלטונו.

זהו נתניהו: מה שחשוב אינם באמת האזרחים שעל חייהם, ביטחונם ורווחתם הוא מופקד. גם על חייו של אזרח פגוע נפש, ככל הנראה, שעבר לעזה וגם על רווחת משפחתו. מה שחשוב הוא נתניהו. (“מה אתה חושב שהוא יחטוף, יחטוף, יחטוף?”). מה שחשוב הוא תדמיתו ותדמית “המשפחה המלכותית” המטופחת ביד רמה. לכן רק לאחר פרסום השיחה ביקש נתניהו להיפגש עם משפחת מנגיסטו. מבחינה זאת טקסט המפתח בשיחה הוא

אני מתלבט אם לענות כי מה שקרה פה עם ראש הממשלה זה חמור מאוד. כל כך חמור שאין לי איך לתאר אותו. ואז הדבר היחיד שראש הממשלה שומע זה שלא החזירו לו את המכתבים? אני לא יודע אם אני רוצה לענות לכם את התשובות, תלכו למי שאתם רוצים.

כי כמובן, מה שחמור הוא לא שעשרה חודשים סוחבים את המשפחה האומללה, שמתנהגים אליה באופן שלא היו מתנהגים לאזרחים עם יותר כוח, קשרים, וכן, גם הצבע הנכון (זאת באמת תהיה תמימות לחשוב שהוא לא שיחק כאן תפקיד). מה שחמור הוא לא שיו”ר ועדת חוץ וביטחון(!) לא מכיר את המקרה ושומע עליו מהתקשורת, לדבריו. מה שחמור הוא שאזרחים שבנם נמצא עשרה חודשים בעזה וגורלו לא ידוע, מעיזים לומר שלא קיבלו מראש הממשלה תשובה לפניותיהם! אז “תלכו למי שאתם רוצים”. אולי פשוט תלכו לעזה(זל).

האמת היא שעבור נתניהו האזרחים כלל אינם אזרחים. הם נתינים. נתיניו. שאמורים להודות לו על הפירורים שהוא מאכיל אותם מידו הנדיבה. זהו נתניהו שביום הבחירות מסית נגד אזרחים ערבים (“נעים בכמויות לקלפיות”) המממשים את זכותם הדמוקרטית להצביע, מתנצל על כך בחצי פה בגלל השריר של ארה”ב בעקבות דבריו, רק כדי במקום להרגיע את הרוחות בכנסת בעקבות דברי ההסתה המחפירים של סגן שר הפנים (“אנחנו עושים לכם טובה שאנחנו נותנים לכם להיות כאן”) ממפלגתו – לשפוך שמן על מדורת ההסתה. זה לא מקרה. זאת שיטה. לא הוא עובד למען האזרחים, לשיטתו. הם עובדים בשבילו. הנתינים נועדו להאדיר את שלטונו ולפאר את תדמיתו.

כל פוליטיקאי הוא שואף שלטון ותאב כוח. אבל השאלה היא מה הוא עושה עם הכוח הזה. למען מה הוא רותם אותו. נתניהו, דומה, רותם אותו למען מטרה אחת ואין בלתה: שימור הכוח הזה. שימור השלטון שלו. אולי עד יעביר אותו בירושה לבנו. לעיתים אני באמת תוהה בשביל מה הוא רוצה להיות בשלטון כשהוא מקפיד, לפחות בזירה המדינית, לא לעשות כלום. ובכל זירה אחרת רק לזרוע הרס וחורבן, במעשה או במחדל: לפרק את מדינת הרווחה, למכור אותה לטייקונים ובעלי ההון ולשבור לרסיסים כל סולידריות שעוד נותרה כאן, במדינה המוכה והחבולה הזאת.

שכן חיינו תחת שלטון הביבי הולכים ונעשים דומים למה שתיאר הפילוסוף תומס הובס כחיים ב”מצב הטבע”, טרום או מחוץ למצב המדיני. שבשל עליבותם יש להם לבני האדם אינטרס לוותר על חירותם ולהיכנס להסדר חברתי. חיי האדם במצב הטבעי, כותב הובס ב’לויתן’, הם “חיי בדידות, חיים דלים, מאוסים, בהמיים וקצרים”.

ההיררכיה של הגזענות
גם כאן יש היררכיה. את משפחתו של אברה מנגיסטו משפילים ומתנשאים עליה. לאזרח הערבי שנעדר בעזה אין בכלל שם. ברדיו קראו לו “בן מיעוטים”.

הערה מינהלתית: לאחרונה התקבלה תרומה לאחזקת הבלוג דרך כפתור הפייפאל המיועד לכך. ברצוני להודות לתורמת. תודה גם לתורמת המרימה תרומה באופן קבוע לבלוג.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג אברה מנגיסטו, בנימין נתניהו, הפרד ומשול, ליאור לוטן, נתינים, שלטון, תומס הובס | 5 תגובות

5 תגובות

  1. ב- 10 ביולי 2015 בשעה 18:26 Tzach Auman

    לפני אך כמה שבועות בודדים התאבד אריאל רוניס כי האשימו אותו בגזענות בלי שטרחו לשמוע את כל הסיפור.
    מאד מאד לא ראוי, לא הגון ולא אתי לשפוט אדם על סמך מעשה, ולהתעלם מכל עשייתו במשך שנים- קל וחומר כאשר השיפוט הזה נעשה על סמך דיווח עיתונאי והקלטה שרק את חלקה שמענו, בהקשר מאד מסויים והצגה חלקית של מעשיו:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4678367,00.html


  2. ב- 10 ביולי 2015 בשעה 18:35 יוסי דר

    אבל אשתו של לוטן אומרת שהוא לא גזען.
    גם אני הייתי אומר שהוא לא גזען (אם הייתי אשתו)


    • ב- 11 ביולי 2015 בשעה 10:20 Hagai Yaffe

      מה אתה יודע על עשרות שנות חייו של האיש הזה ?
      תקרא קצת:
      ————————
      לוטן התגייס לצה"ל בשנת 1983 והתנדב לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. עם תום המסלול יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לסיירת מטכ"ל כמפקד צוות. בשנת 1988 השתחרר מצה"ל והתגייס לשב"כ. בשנת 1993 שב לשירות קבע ושימש כמפקד פלגת פח"ע בסיירת מטכ"ל. במאי 1994, בעת שירותו בסיירת מטכ"ל, מילא לוטן תפקיד מרכזי במבצע עוקץ ארסי‏[2], בו נחטף מוסטפא דיראני‏[3]. באוקטובר אותה שנה פיקד על כוח מן היחידה אשר ניסה לחלץ את נחשון וקסמן מידי חמאס‏[4]. לוטן נפצע באורח קשה באירוע ועל פעילותו בו הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל‏[5]. לוטן שירת בהמשך כמפקד צוות המשא ומתן המטכ"לי וכראש מחלקת שבויים ונעדרים באגף המודיעין.

      מאוחר יותר היה לוטן סגנו של אילן בירן במשא ומתן עם חזבאללה על עסקת השבויים, בפרשת טננבוים, שבמסגרתה הוחזרו ב-2004 אלחנן טננבוים וגופות שלושת חטופי הר דב. בשנת 2002, כששימש כראש צוות המשא ומתן המטכ"לי, ריכז צוות המשא ומתן בפיקודו חלק מהמגעים עם המחבלים שהתבצרו בכנסיית המולד בבית לחם בזמן מבצע חומת מגן. במלחמת לבנון השנייה היה לוטן חלק מצוות תכנון בראשות טל רוסו, אשר שימש במהלך המלחמה כיועץ לראש אמ"ץ לפעילות יחידות מיוחדות. הצוות יזם ותיכנן מבצעים מיוחדים רבים במהלך המלחמה ובהם מבצע חד וחלק‏[6]. באוקטובר 2014 מונה למתאם מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו לנושא השבויים והנעדרים‏[7].

      לוטן הוא בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן ועו"ד בהכשרתו. שימש כמנהל המכון למדיניות נגד טרור וכמרצה בבית הספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.

      ——————
      ליאור לוטן אינו גזען ,הוא אדם איכותי שתרם מדמו להשרדות עם ישראל. הוא באמת אדם ערכי. חבל מאד שבשביל האינטרס לעורר מהומות ומדים בין קבוצות אוכלוסיה כדי לפגוע מבחינה פוליטית בימין ולקדם את מפלגות השמאל נפתח עליהום על לוטן.


  3. ב- 11 ביולי 2015 בשעה 05:59 גולדבלט משה

    נראה לי שדרך הטיפול ומניעת הפרסום הייתה נכונה לשעתה והיה בה הרבה הגיון מבחינת הרצון לא להעלות מחירים ולא להכניס את הצד המחזיק לאמביציה השיפוט התקשורתי במקרה זה היה פופוליסטי.
    ביחס להתייחסות המפלה בין חטופים זו נקודה אמיתית וכאובה הנוגעת יותר לתקשורת ולציבור מאשר לממשלה וכתבתי על כך בעניין קודם
    https://mgali55.wordpress.com/2009/12/22/%D7%91%D7%95%D7%96%D7%92%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%A1/


  4. ב- 11 ביולי 2015 בשעה 10:15 Hagai Yaffe

    כל המהומה הזאת שעושים גורמי שמאל כדי לנצל את הארוע להתסיס ולהסית בין קבוצות אוכלוסיה שונות, אתיופים מול יהודים אחרים לא נעשית מתוך דאגה לאברה אלא מתוך ניצול פוליטי של הסיטואציה לקידום מטרתם- לנגח את הממשלה בשירות השמאל. החמאס צופה במהומה ומסיק מזה מסקנה שהוא יוכל כעת לדרוש תמורתו הרבה יותר. נניח 500 מחבלים שרצחו במקום 40 מחבלים שלא רצחו.המו"מ יהיה קשה יותר ואברה יהיה בעזה יותר זמן. ככל שהלחץ "העממי" לשחררו בתקשורת השמאלנית יהיה חזק יותר כך גורמי השמאל יחגגו, ישראל תנזק ומצבו של אברה יהיה יותר קשה. ובאמת זה פשע לקשור בין בעיות העדה האתיופית האחרות למקרה זה.
    ללטון היה כשל בהתבטאות ,כשל רגעי ,זה לא אופיו ולא טיבו. הוא במצב קשה איבד לרגע את שיקול הדעת. מדובר באדם שהשתתף בכמה מהמבצעים הצבאיים הסודיים ביותר והנועזים ביותר ועם ישראל חייב לו הרבה. והכוא באמת לא גזען אלא אדם מאד מוסרי. הוא נפגע עם המשפחה 8 פעמים במשך שעות. באה עיתונאית שרצתה סקופ במקרה הטובאו להתסיס ולעורר מהומות בין קבוצות אוכלוסיה ע"י הצגה לא נכונה של האמת תוך ניצול התבטאות לא ראויה בשיקול דעת רגעי. האמת נמצאת במקום אחר.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
  • סימניה

    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie