קרוא וכתוב

בבחינות במשפטים הנוקטות בשאלות פתוחות הדורשות ניתוח משפטי, נהוג לעיתים לתאר סיטואציות שיש בהן דמיון למצב המשפטי או הגיאו-פוליטי בארץ ובעולם. בין זה לבין הבחינה בנזיקין (ולא “נזקים”, כמו שכתבו בעיתון לאנשים חושבים), שהעביר ד”ר אורי הרשטיין לתלמידיו באוניברסיטה העברית – אין ולא כלום. גם אם תגובתה של מירי רגב מוגזמת, וכמו תמיד סוחטת עד תומה כל דיווידנד פוליטי שתוכל להפיק ממנה, הרי בבסיס היא צודקת: נוסח הבחינה הוא סר טעם עד שערורייתי.

בחלק גדול ממדעי הרוח והחברה, הפוליטיקה שזורה בדיסציפלינה. אי אפשר, ולא נכון לדרוש, ללמד מקצועות מסוימים בלי לגעת בפוליטיקה. השאלה היא רק איך. האם בהוגנות, תוך ניסיון להפריד בין עובדות לדעות, תוך מתן ביטוי הולם למגוון דעות, זהירות רבה מפני השלטת דעה מהקתדרה והשתקה של דעות אחרות, כבוד לדעות אחרות המושמעות בכיתה ובעיקר מתן אפשרות להשמיע אותן. דבר אחד ברור: הטפה פוליטית אקס-קתדרה איננה לגיטימית. מרצה הנוקט בה צריך להיקרא לסדר. ודאי כשהוא עושה זאת באופן כה מבזה. התגובה של האוניברסיטה העברית – שמדובר ב”שאלה היפותטית באופן היתולי. לא היתה כוונה לפגוע באף אחד. לעתים המרצים משתמשים במחשבה ובשפה היתולית על מנת להקל על הסטודנטים בבחינות" – איננה מספקת. וכדאי היה שלפחות באופן פנימי תהיה התגובה אחרת. אין צורך לפטר אף אחד. לא יזיק אם יובהר למרצה שחרג מסמכותו. עכשיו ייזעקו כל מגיני החופש האקדמי, במיוחד כשהוא מנוצל לטובת העמדה שהם תומכים בה. ובכן, אין בין זה לבין חופש אקדמי ולא כלום. לעומת זאת, יש הרבה בין זה לבין ניצול לרעה של סמכות. (שלא לדבר על סתם טעם רע). אינני יודעת כמה מתלמידיו עברו את הבחינה. ברור לי שהמרצה נכשל בה.

לאלה התומכים בהרשטיין מומלץ, כרגיל, התרגיל המחשבתי שבו יתהפכו התפקידים. מעניין מה היתה תגובתם לו באוניברסיטת בר-אילן (שלדידם של אנשים מסוימים תישא עד קץ הימים בחטא מכוח העובדה שאחד, יגאל עמיר, נמנה פעם עם תלמידיה), היו מנסחים שאלה דומה שגיבורתה היתה אחת ממנהיגות השמאל. אני לא זקוקה לתרגיל הזה. לפני שנים רבות, בשנה א’ של התואר הראשון, למדתי אצל מרצה אחת שנהגה לעשות דברים דומים ולתת דוגמאות שהבהירו את עמדותיה הפוליטיות ולגלגו על יריבותיה בתרגילים בכיתה ובבית ובמבחנים שהעבירה. על אף שדעותינו הפוליטיות היו קרובות מאוד (לא ממש מפתיע בגילמן), כבר אז סברתי שהדבר אינו קביל, וכי מדובר בניצול לרעה אקס-קתדרה.
ד”ר הרשטיין (לשיטתו אפשר אולי לקרוא לו ד”ר חורשטיין) כתב את הדוקטורט שלו אצל יוסף רז, כך קראתי באתר שלו באוניברסיטה. קצת מבאס, אבל אין אפוטרופוס לעריות.

כמו תמיד, מה שלא כתוב מעניין, ומלמד, הרבה יותר ממה שכתוב. כך, באופן שלא מתיישב עם שום כלל עיתונאי, בידיעה בדה-מרקר לא תמצאו את שמו של המרצה המדובר. הוא מופיע רק באותיות קטנות בנוסח המבחן ששתול בידיעה כקובץ גרפי, אם תדפדפו בו. חבר חדש בקבוצת המאותרגים (בכל זאת סוכות) של העיתון לאנשים חושבים. במלחמות שלהם לא לוקחים שבויים. וממש כמו בבחינה, חס וחלילה שלא יהיה לרגע ספק מה עמדתם.