• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« יוגה ושבת: התנתקות וחיבור
המעשה העיתונאי הבזוי והנקלה ביותר »

2015: קשה למצוא את הקול

31 בדצמבר 2015 על-ידי נעמה

כמו בשנה שעברה, גם השנה לא נזקקתי לקבל את סיכום הנתונים של הבלוג, שוורדפרס.קום שולחים כל סוף שנה כדי לדעת שכתבתי פחות. ברור היה לי כי המגמה הזאת של הכתיבה ההולכת ופוחתת – שכתבתי עליה בסוף השנה שעברה – נמשכה השנה ואף הועצמה. ושוב, כמו בשנה שעברה, לא מדובר רק בעייפות החומר או התייבשות פשוטה, אף כי אולי גם אלה נותנות אותותיהם. זוהי אותה תנועה של התכנסות פנימה ושינוי במה שנראה חשוב.
כך, אם לומר משהו על הנתונים, שלוש מתוך חמש הרשימות הנקראות ביותר בבלוג השנה (מקומות 3,1 ו-4) עסקו ברופאים ויחסם ובפוליטיקה של רפואה. רשימה אחת בחופש הביטוי ואחת בתופעה של הטלת האחריות על בחירותינו על אחרים. הרשימה הנקראת ביותר היתה זו שבה הצלחתי – אחרי שנתיים! – לתאר שתי תמונות (רק שתיים…) מחוויותי בבית חולים, והפניתי את המבט אל התמונה הגדולה המצטיירת מהן. קישורים בסוף הפוסט.
אבל יש עניין נוסף, חיצוני יותר. והוא הקושי למצוא את הקול בקקפונייה הרעשנית שאנחנו מוקפים בה.

כתבתי כבר פעם ש”ב’שיח’ הישראלי החדש-ישן אין רגע של שקט. אין רגע של שתיקה. אין רגע של חסד. הוא לא נח ולא סותם לרגע. בתקשורת הממוסדת ובמדיה החברתית כאחת.” התופעה הזאת הולכת ומחריפה עם השנים. היום קשה לדבר בכלל על שיח. יש צעקות. שמחרישות אזניים.
בתוך הבליל הצעקני הזה אי אפשר לשמוע שום דבר. ודאי לא דברי טעם. והוא מקשה גם לומר אותם.
יש צעקות; יש הטחת האשמות ודברי גנאי; יש שמחה לאיד. יש שטחיות.
אין עובדות; אין מורכבות; אין הקשבה לצד השני; ודאי שלא ניסיון ליצור דיאלוג (שמטבע הדברים דורש הקשבה לבן/בת השיח שלך).

הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק – שם כל אחד נעשה שדר בעל מגאפון קולני, או לפחות בעל פוטנציאל כזה – מובילות את המגמה הזאת. אבל היא לא נעצרת שם. הנורמות הפסולות שהתבססו שם (יש כמובן גם יתרונות רבים למדיה החברתית, אך לא בכך עסקינן כרגע) חודרות אל מישורים אחרים בחיינו. בזמנו כתבתי על הזליגה הפייסבוקאית אל העיתונות ועל הזליגה הפייסבוקאית אל הפוליטיקה.

ה-echo chamber של הרשתות החברתיות גורם לכך שאנחנו מתייחסים להד שנוצר בהם כמשקף את המציאות. ושוגים. זה יכול להביא להפתעה גמורה (לא שלי…) מתוצאות הבחירות, שכן אנשים משוכנעים שמה שמתחולל בפיד שלהם משקף את דפוסי ההצבעה. זאת דוגמא להטיה אופטימית. מנגד, ה-echo chamber הזה יכול גם להביא לכך שאנחנו נוטים לחשוב שהמצב נורא הרבה יותר מכפי שהוא. לנוכח קריאות הנהי, הייאוש ומריטת השיערות הווירטואלית שאנו נחשפים אליה כל יום. הכול נורא ואיום, ללא שום מדרג. כנאמר, העובדות פחות חשובות; ה”פרשנות” שטחית ולא מבוססת; ובעיקר, מי שצועק יותר חזק ויותר בוטה – מקבל יותר לייקים ושיתופים. זהו המולך החדש.

בכך אין לומר כי המצב איננו קשה ומדאיג. אלא, שהצעקנות הרדודה הזאת לא מיטיבה אִתו. ולא אתנו. היא מחרישת אזניים, לא פוקחת עיניים.

אני כמובן מודעת היטב לכך שדווקא על רקע זה חשוב לשמוע קולות אחרים. שקולים. שהניתוח שלהם בהיר אך שאינם מרדדים את המציאות לקלישאות, צעקות שבר או זעקות קרב. שאינם מתעלמים ממורכבות ורואים ומראים גם דקויות. רק מה לעשות, על רקע הקולניות הזאת אני מתקשה יותר מתמיד למצוא את קולי.

 

הרשימות הנקראות ב-2015:
1. טיפול נמרץ: שתי תמונות קצרות ותמונה אחת גדולה
2. “זה לא בסדר שאני צריכה לעשות את הבחירה הזאת”
3. היקום המקביל של הרופאים
4. בית חולים, מדינת קסרקטין וחוסר החמלה
5. חופש ביטוי: איזה פחד

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם במדיה, שונות | מתויג 2015, echo chamber, בלוג, סיכום שנה, פייסבוק, רשתות חברתיות, שיח | 5 תגובות

5 תגובות

  1. ב- 31 בדצמבר 2015 בשעה 16:38 עדה ק

    שותפה לתחושתך שבתוך כל הרעש והמהומה, הקולות השקולים הולכים לאיבוד, והמציאות מצטיירת באופן מעוות.


  2. ב- 1 בינואר 2016 בשעה 12:06 תרצה הכטר

    גם אני חשה בתופעה הבעייתית שבכתיבה ובמיעוט המבקרים באתרי. רוצה לומר שזה סוג של התכנסות פנימה שנובעת בין היתר מהרעש וההמולה הרבה מבחוץ וחוסר ההקשבה ההולך וגובר עם הזמן. עם כל זאת, נהניתי לקרא את רשימותיך, הצטערתי לשמע תלאותיך בבתי החולים ולקראת שנת 2016 מצפה לרשימותיך המושכלות. איחולי לשנה אזרחית בריאה ושיח יותר שפוי. תרצה


  3. ב- 4 בינואר 2016 בשעה 16:23 Snir Siman Tov

    נעמה שלום, אני גם שותף לתחושות הללו שאת מתארת בפוסט. אך מעניינת אותי דווקא הניתוח שלך לסיבות בגינן השיח מרודד ככה, את מתייחסת לרשתות החברתיות אך האם אפשר ל'האשים' גם את הפוליטיקה של הזהות? ואסביר, כדי שזהות מסוימת תוכל להיות מיוצגת באופן ברור בשיח הציבורי על הזהות להיות חדה וברורה (ואפילו די שטחית). מה שלא מאפשר לזהויות אחרות , מורכבות יותר לפרוח?


    • ב- 4 בינואר 2016 בשעה 21:03 נעמה

      אני נוטה לחשוב שה"שיח" קצר הרוח, הרדוד, הבוטה, התוקפני והאלים כלפי כל מי שמעז לחשוב ולהתבטא אחרת – קשור יותר למדיום, שבאופיו גם מעודד וגם מעצים את התכונות האלה. (כמובן שיש לכך עוד סיבות. אך המדיום מעצים אותן מאוד. וגם אם זה התחיל עוד קודם לכן במדיה הרגילה/מסורתית).
      לגבי הזהויות אני סבורה שרובן, אם לא כולן, אינן חד-ממדיות. אבל אתה מעלה זווית מעניינת.


  4. ב- 19 בינואר 2016 בשעה 16:29 הנושאים שלא כתבתי עליהם – אבל רציתי לכתוב… | מנחם רבוי - הבלוג

    […] את התופעה הזו הטיבה לתאר ד"ר נעמה כרמי בפוסט שהעלתה לאחרונה 2015: קשה למצוא את הקול. […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie