קרוא וכתוב

ישנה אמרה נפלאה המיוחסת (בטעות או לא) לגנדי, ומצוטטת רבות, והולכת כך:

בתחילה הם מתעלמים ממך. 
אז הם צוחקים ממך.            
אז הם נלחמים בך.              
ואז – את/ה מנצח.               

מפתה, ולכן כך יש העושים, להשתמש בציטוט הזה אפרופו מצבו של השמאל; הרדוף והמשוסה בידי פוליטיקאים, המלבים במכוון את יצרי ההמון. ולטעון שהנה הגענו לשלב הלחימה שהוא, כאמור, ממש שלב אחרון לפני הניצחון. כביכול ככל שאתה מהווה איום גדול יותר כך ינסו יותר להיאבק בך.

אבוי, אני חוששת שזאת משאלת לב. ההסתה נגד השמאל נובעת לא רק מכך שזהו טבע שני לנתניהו, המנהיג החמוץ שחי על שיסוי, זריעת פחד ופירוד, כשהסתה מהווה את הדלק הפוליטי שלו. היא נובעת מהפיכה מכוונת של השמאל ל-red herring: מסיח דעת. 

הסחת דעת מהכשלונות של ממשלתו. מכך שהוא לא מציג שום אלטרנטיבה לייאוש ולאלימות (אלא זקוק להם מבעבעים על אש קטנה, כשמדי פעם הוא מפיח רוח כך שהלהבות יגברו). הסחת דעת מכך ש”מר טרור” הוא חסר אונים מול גל הטרור האחרון, המתרחש במשמרת שלו. שלו היה קורה כשהיה באופוזיציה, היינו צופים בו מופיע דרך קבע במשדרי החדשות במופעי אימים, משתלח בממשלה המכהנת ומכריז ש”רק אני יכול”. היום הוא מפציע מעל המרקע, עם הפודיום המתקפל כשפתון בתיק לשעת חירום, רק כשנקרית לו ההזדמנות להמשיך ולהסית כנגד חמישית מאזרחי המדינה. כלומר רק כשהוא יכול לחתוך קופון נוסף של הסתה, פילוג וזריעת שנאה.

השמאל החלש משמש כשק אגרוף נוח. מבחינת הציבור המשתלח, כמפלט לרגשות הפחד והשנאה שמביא עמו הפחד. מבחינת המנהיגות (אם אפשר לכנותה כך), ההסתה של נתניהו ושל עושי דברו היא ניסיון להסיט את תשומת הלב מאין אונותם. מכך ששום דבר אין להם להציע לנו מלבד יאוש. המציאות ללא ספק קשה, אבל מי שלא מסוגל להתוות אלטרנטיבה או עתיד איננו יכול להיות מנהיג. ודאי לא מי שמסרב לראות כיצד מדיניותו מחזקת את המציאות הזאת ומובילה אותנו לדרך ללא מוצא. ואולי הוא דווקא רואה ועוד איך, ולכן בדיוק נוח לו להשתמש בשמאל כבשק חבטות. כדי שלא כולם יראו.

הדרך היחידה עבור נתניהו לשמר את מנהיגותו, מלבד לרצות להתמודד מול פתק לבן בפריימריז של מפלגתו, היא לזרוע פחד, ולסמן את המחנה שכבר שנים רבות מחוסר כל כוח פוליטי של ממש כמי שיש לרדוף את אנשיו כבוגדים. הפחד משמן עבור נתניהו את דרכו לשלטון. היום אולי הוא נהנה לראות את מלאכתו, מלאכת השיסוי, נעשית גם בידי חלקים מהציבור. אבל הזורע רוח יקצור סופה, אם אנחנו כבר בענייני פתגמים. וההסתה והאלימות שאתה מלבה לעולם לא נעצרים על המפתן הרצוי לך. סופם שהם יוצאים מכלל שליטה ומופנים גם נגדך.

אני מקווה בכל לבי שניצחון השלום, המתינות והדו-קיום יגיע. אבל אינני חושבת שאנחנו מצויים כעת בשלב המלחמה במחנה הזה שמקדימה את נצחונו. ודאי שלא בקרב מאסף נגדו. על אף שכלשון אמרה אופטימית אחרת, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.