• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« מים רבים לא יכסו
על קו השבר »

"וינסו אותי": האמנם הגוף בוגד בנו?

26 ביוני 2016 על-ידי נעמה

כשהאל מנסה את המאמינים – זהו חלק מהתיאולוגיה. המאמינים נוטים לפרש התנסויות קשות שהם עוברים בחייהם כמבחן או ניסיון שבו מעמיד אותם האל. (במקרה הטוב שזה איננו עונש). כך בתיאולוגיה בכלל, ובתיאולוגיה היהודית אולי באופן מיוחד, עם הניסיון הפרדיגמטי של עקדת יצחק (שלפחות רוב הפרשנויות רואות בו את הניסיון האמוני האולטימטיווי). אבל, יש גם ההיפך. בפרשת השבוע שנקראה אתמול, פרשת 'שלח', מתלונן אלוהים: "…וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו את קולי". זוהי התופעה ההפוכה, שבה המאמינים בוחנים את האל. האם הוא באמת קיים? כל יכול? מיטיב? חשבונאות שנגררים אליה כאילו מישהו הבטיח לנו גן של ורדים. שלא יהיה קשה אף פעם.

2015-08-13 16.06.11האסוציאציות שלי מ”וינסו אותי… ולא שמעו את קולי”, מכל מקום, לקחו אותי למקום אחר. למונח "בגידת הגוף". כל כך הרבה פעמים אנו שומעים מאנשים שעברו משברים בריאותיים את המשפט "הגוף שלי בגד בי". כאילו הגוף שלנו הוא איזו מכונה שאנו מצפים שתעבוד ללא תקלות, וכשאחת כזאת קורית – זוהי "בגידה" בעינינו. הנחת העומק היא גם שה"מכונה" הזאת מנותקת מאתנו, כאילו אנחנו איננו גופנו. אבל מי באמת בוגד במי? אם כבר, האם לא אנחנו הם אלה הבוגדים בגוף? אנחנו המאכילים את גופנו (אותנו) במזון לא בריא שאיננו מזין אותו ומיטיב איתו; שאיננו נותנים לו את המנוחה שגופנו (אנו) זקוק לה; שיושבים יותר מדי ואיננו פעילים די הצורך על-מנת לאפשר לגופנו (לנו) את האיזון הנכון בין מנוחה לפעילות גופנית; שמשפיעים עליו (על עצמנו) מתח המזיק לבריאותו; בקצרה – רואים בו איזה סרח עודף שאנו יכולים להתייחס אליו באופן הגרוע ביותר האפשרי, אבל הוא צריך לעבוד באופן חלק.

ייאמר מיד שאין הכוונה כאן לכך שאנחנו "אשמים" בכך שחלינו במחלות קשות. הייתי נזהרת אפילו בייחוס אחריות לכך. גם אנשים המקיימים אורח חיים בריא ושלו חולים במחלות קשות. הנטייה להאשים את עצמנו בכך שחלינו הרסנית לא פחות (ואופיינית דווקא לגישות פשטניות וולגריות של גוףנפש). אני מתמקדת כאן רק בגישה הזאת הרואה בגוף דבר-מה מנותק ממני, ש"בוגד" בי. כך אני מעמידה את גופי במבחן מתמיד, בניסיון מתמשך. ובעצם, אם כבר יש כאן הפרדה בין הגוף ל"עצמנו", וניסיון, הרי גופי מן הסתם מנסה אותי. מעביר לי מסר: זכרי לנוח. לאכול היטב. להפעיל אותי. לשמור עלי. על עצמך. האם אנחנו מקשיבים לקולו של הגוף? האם אנחנו שומעים את קולו?

יותר מכול אני מעדיפה לראות את הגוף כאת עצמי. לא לטפח את ההפרדה הזאת בין גוף לנפש, וודאי לא את הגישה המכניסטית הרואה בגוף איזו מכונה הזקוקה ל"תיקון", שחבל שאין לה מוסך מתאים. להבין שגוףנפש חד הם, זה משפיע על זה, כחלקים של אותו שלם. ועדיין, עדיף שאף אחד מהם לא "ינסה" את השני, אלא יחיה איתו בשלום, מתוך הרמוניה וחמלה. וקבלה גם של המכאובים כשהם מגיעים. והם, היו סמוכים ובטוחים, מגיעים. 2015-08-13 16.08.05

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפלסף, שונות | מתויג אמונה, בגידת הגוף, גוף נפש, מבחן, מחלה, ניסיון, פרשת שלח, תיאולוגיה | 2 תגובות

2 תגובות

  1. ב- 27 ביוני 2016 בשעה 09:23 תרצה הכטר

    האסוציאציה הובילה אותך רחוק הפעם. אבל, אין עלייך. הכתיבה שלך מעולה!!


    • ב- 27 ביוני 2016 בשעה 12:31 נעמה

      🙂 תודה רבה תרצה!



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie