בינואר 2008, כשהילרי קלינטון וברק אובמה התמודדו בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, כתבתי כאן: “אני תוהה לְמה האמריקנים מוכנים פחות: לנשיאה אשה או לנשיא שחור”. בבחירות הנוכחיות, שטרם התאוששנו מהן, ירדה לטמיון התקווה שלראשונה תכהן בארה”ב, ותנהיג את העולם החופשי, נשיאה אשה.
הסיבות לתוצאות של הבחירות האלה מורכבות, והילרי קלינטון לא הפסידה רק כי היא אשה. אבל זה היה גורם די מרכזי, לכל אורך מערכת הבחירות, ואין להמעיט מחשיבותו. למעשה, יש מי שטוענות שזאת אכן ה-סיבה. כך, שרה דיטום כתבה ב-New Statesman:
דונלד טראמפ הביס את הילרי קלינטון משום שהוא היה גבר שרץ נגד אשה. יש דרכים רבות להלביש את הניצחון הזה, אך רק אחת שמסבירה אותו. זה היה משאל עם על תפקידי מין (sex roles), ואמריקה הצביעה לפין הגזעני (…)
זאת לא היתה “בחירה קשה בין שני מועמדים פגומים”, או חיפוש אחר “הרע במיעוטו”, עד כמה שהתקשורת התעקשה על כך. זאת היתה בחירה בין אשה טובה לבין איש זוועתי, והאיש הזוועתי ניצח, משום שלהיות גבר מוערך יותר מאשר להיות אשה.
כדאי לקרוא את כל המאמר המצוין (והלא ארוך) שלה, שאותו היא מסיימת כך:
“פעמים כה רבות נאמר לנו כי הפמיניזם מנצח, ניצח, הלך רחוק מדי. המהפכה שלנו אפילו לא הגיעה, והיום אנחנו חוזות במכת הנגד (backlash).”
אין ספק שהמאבק לזכויות נשים, יחד עם נושאים חשובים אחרים, ספג מכה אנושה עם בחירתו של טראמפ לנשיא. אבל אין לנו הפריווילגיה להתייאש. backlash מסמן באופן פרדוקסלי התקדמות, שהוא תגובת הפחד נגדה. (אגב, ספרה של סוזן פאלודי שבתמונה, Backlash, יצא ב-1991).
כך או כך, אם לחזור למה שפתחתי בו, מעניין לראות כי מבחינה פוליטית היסטורית, המאבק לזכויות הנשים ופירותיו מגיעים בארה”ב באופן שיטתי אחרי זה של זכויות השחורים. התיקון ה-15 לחוקה, האוסר שלילה של זכות הבחירה על רקע גזעי, התקבל לאחר מלחמת האזרחים, ב-1870. התיקון ה-19 לחוקה, האוסר שלילה של זכות הבחירה על רקע מין, התקבל ב-1920. התנועה לזכויות האזרח בארה”ב, שפעלה למען זכויות שחורים ונגד הסגרגציה וחוקי ג’ים קראו של הדרום בשנות ה-60, הקדימה את התנועה לזכויות האשה שפעלה בארה”ב בשנות ה-70. השופט השחור הראשון בבית המשפט העליון (Thurgood Marshall) מונה שם ב-1968. השופטת האשה הראשונה (Sandra Day O'Connor) – רק ב-1981. (בידי נשיא רפובליקני, אגב). אובמה נבחר לנשיא השחור הראשון ב-2008. אשה בתפקיד הזה טרם ראינו.
ג’ון לנון כתב כי האשה היא הכושי של העולם. אבל בשוק הזה להיות גבר, גם אם שחור, עדיין שווה יותר מאשר להיות אשה.
