• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« שיעורים שלימדה אותי כלבתי הנוטה למות
עדנה לדיסטופיה »

אני מוכן

2 בפברואר 2017 על-ידי נעמה

הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר. מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת,זמורה-ביתן, 653 עמ'.

'הנני' – ספרו של ג'ונתן ספרן פויר – הוא רומן שאפתני. אהבתי אותו מאוד. הוא לא היה ארוך מדי בעיני (נהניתי מכל דף), ואף אם יש בו מעט קיטשיות, כפי שיש המבקרים, היא לא הפריעה לי כלל ליהנות ממנו מאוד. זהו ספר משעשע, אך לא קליל. הוא גדוש בתובנות צורבות ורציניות. ומתחת לשנינות רוחש לא מעט עצב. 'הנני' הוא ספר מאוד יהודי-אמריקני, שקולו הייחודי מתכתב עם המסורת הספרותית הזאת.

'הנני' מתאר את התפרקותם של נישואים, במקביל לסכנת השמדה המרחפת מעל מדינת ישראל. בלי לחטוא בספוילרים, אומר שה"פתרון" ברמה הספרותית שנותן פויר בסופו של דבר לסיפור הלאומי מאכזב מאוד, ומקבל ציון חלש. לעומת זאת ההתמודדות עם הנושא המשפחתי סוחפת, לעיתים פשוט מבריקה. לא אכתוב כאן ביקורת על הספר או סקירה שלו (אך זוהי כן המלצה). רק אגע ברעיון מעניין שמועלה לקראת סוף הספר, בפיו של מקס, הבן האמצעי של ג'ייקוב וג'וליה בלוך, בדרשת בר המצווה שלו על פרשת 'וישלח'. פרשה שבה המלאך שנאבק עם יעקב אומר לו "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ", כי הוא שָׂרָה, כלומר נאבק, עם אלוהים ועם אנשים". דורש מקס:

יעקב נאבק עם אלוהים כדי לקבל ברכה. הוא נאבק עם עשו כדי לקבל ברכה. הוא נאבק עם יצחק כדי לקבל ברכה, ועם לבן כדי לקבל ברכה, ובכל פעם ניצח. הוא נאבק כי הוא ידע שהברכה ראויה למאבק. הוא ידע שמקבלים רק את הדברים שמסרבים להרפות מהם.
ישראל, מולדת העם היהודי, פירושה 'להיאבק עם אלוהים'. לא 'לשבח את אלוהים', או 'לסגוד לאלוהים', או 'לאהוב את אלוהים', אפילו לא 'לציית לאלוהים'. למעשה, זה ההפך מ'לציית לאלוהים'. מאבק הוא לא רק המצב הקיומי שלנו אלא הזהות שלנו, השם שלנו.

ישראל כמאבק. ולא סתם מאבק, אלא מאבק עם האל. זווית מעניינת להתבונן על הזהות שלנו, השם שלנו, ומשמעויותיו.
לא פחות מכך מעניינת הגישה למאבק, והעלאה על נס של הסירוב להרפות. זאת לעומת הגישה הדוחקת בנו להרפות מאחיזה וממאבק, שכן לדידה הם מגבירים את הסבל. זווית הראייה המוצעת לנו כאן אומרת שלעולם לא נקבל דבר אם לא נאבק עליו, אם לא נסרב להרפות ממנו. "'אנחנו מצליחים לשמור רק את הדברים שאנחנו מסרבים להרפות מהם,' אמר מקס".

יותר מפעם אחת בספר נזכר ג'ייקוב בלוך בדברים שנשאה אמו בחתונתו: "'בחולי ובחולי. זה מה שאני מאחלת לכם. אל תחפשו נסים או תצפו להם. אין נסים. כבר לא. ואין מרפא לכאב הכי כואב. התרופה היא רק להאמין בכאב של הזולת ולנכוח בו'". ועכשיו, שואל את עצמו ג'ייקוב, "מי יאמין בכאב שלי? מי ינכח בו?"
והאם הוא – ג'ייקוב – מוכן להאמין בכאבו של הזולת ולנכוח בו? במובן מסוים זהו סופו של הספר. שבו מבצע ג'ייקוב בסופו של דבר הליך שניסה לדחות עוד ועוד, כי לא יכול היה להתמודד עם הכאב שהיה כרוך בו. "אני מוכן". אלו הן שתי המילים שבהן מסתיים הספר. על שתי המשמעויות של המילה 'מוכן': עברתי הכנה, ואני מגלה נכונות. אני מוכן. הנה הוא ההנני המודרני של ג'ייקוב בלוך.

Jonathan Safran Foer, Here I Am.

כל ביקורות הספרים

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלה תרומה נדיבה לאחזקת הבלוג דרך כפתור הפייפאל המיועד לכך. אני מבקשת להודות לתורם. ותודה גם למי שתורמת באופן סדיר לבלוג.

 

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, ג'ונתן ספרן פויר, הנני, ישראל, מאבק, פרשת וישלח |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie