• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« החצי הריק של המבחנה
אפשרות המעבר »

בין הקבוע לארעי, בין היציב לרעוע

4 באוקטובר 2017 על-ידי נעמה

גם בלי לשבת בסוכה, אפשר להרהר על משמעות מרכזית שחג הסוכות מכוון אותנו אליה. המעבר מהדיור היציב והקבוע אל משכן ארעי מבקש מאתנו התבוננות באותו “יציב” ו”קבוע”, ובעיקר במעבר ממנו ואליו. זוהי דרך מבוקרת, אולי מוגנת, לעשות את המעבר הזה ואת ההתבוננות שהוא מציע ומאפשר. כי החיים, בדרכם, הרבה פחות צפויים. והיציבות שלהם, או נכון יותר אשליית היציבות שלהם, נפרמת בדרך כלל בחטף, ללא הכנה. הקליפה הדקה מתבקעת. ואז אנו מטולטלים, לא מבינים, מתקשים לעכל את הארעיות, את הרעיעות, את העובדה שדבר לא יחזור להיות יציב, כנראה משום שאף פעם לא באמת היה. 
כה כמהים אנו להחזיר אל חיינו את הקביעות, את היציבות והביטחון של השגרה. אבל תמיד מבעבעת מתחתיה הארעיות, הרעיעות, של עצם קיומנו בעולם.
אולי סוכות הוא חג המלמד אותנו ענווה.

מחלה קשה היא כנראה דרך מרכזית לחוות את ההיטלטלות הזאת, את ההיקרעות בחטף מחיי היום יום אל מחוז אחר, עם שאלות אחרות ופרספקטיבה שונה.

כשנתלשתי והייתי בלב המאפלייה של הרעיעות, כתבתי:
”בשוכבי מביטה דרך החלון – הנוף של הכרמל תמיד יפהפה, גם כשהוא נשקף מבעד חלון אטום וגדר של בית חולים – ראיתי למטה את האנשים המהלכים, בממלכה האחרת. וכמהתי לשוב ולהיות שם. לקבל בחזרה את הדרכון הבריא שלי. אבל גם הבנתי, שוב, שזוהי אשליה שנוח לאזרחים הבריאים להחזיק בה; ולהרחיק את נתיני ממלכת החולים אל הבניין הגדול שממנו במקרה הטוב הם יכולים רק להשקיף החוצה. שהדרכון הבריא לעולם זמני הוא. למעשה, כולנו מחזיקים כל הזמן באזרחות כפולה; בחיינו השבירים כל-כך, שבכל רגע יכולים להתנפץ לרסיסים. לו היינו כולנו מפנימים באמת את התובנה הזאת, היו גם בתוך הבניין הזה ובתוך ממלכת החולים שהוא מסמל, הרבה יותר אנושיות וחמלה”.

בהמשך אותו פוסט התייחסתי לכרמל הנראה ולכרמל האי-נראה (כשם שירה האלמותי של זלדה). כשאני מהרהרת בזה, הדברים בכלל מתהפכים. לא, אינני מכוונת לכך שהארעיות היא היציבות היחידה, שהדבר הקבוע היחיד בחיינו הוא שינוי – קלישאה שמרבים להשתמש בה. אלא למה בחוץ ומה בפנים. מה קליפה ומה תוך וליבה. הלא נראה (מבחוץ) הוא המראה האמיתי, הגלוי רק לנו. הכרמל הנראה אינו אלא אשליה, והכרמל האי-נראה – עם כל כאביו – הוא הוא האמת שבתוכנו. אם תרצו, הקבוע. זהו הכרמל “שהוא כולו שלי”, כמילותיה של זלדה. “כולו תמצית האושר”. הוא זה שחקוק בבשרי. פעמים צריך לחצות את הקווים, לעבור אל המקום המטלטל, הלא יציב, הפרום, והכואב עד אין קץ  – כדי לראות זאת. ובעיקר לחוש.   
חג שמח. 


  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפלסף, שונות | מתויג ארעיות, בית חולים, הכרמל האי-נראה, יציבות, מחלה, סוכות, רעיעות | תגובה אחת

תגובה אחת

  1. ב- 6 באוקטובר 2017 בשעה 10:01 אפשרות המעבר | קרוא וכתוב

    […] « בין הקבוע לארעי, בין היציב לרעוע […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
  • סימניה

    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie