חוצָה את הקו מאת נֵלָה לַרסֶן. תרגום מאנגלית ואחרית דבר: תמר משמר. עם עובד 2017, 167 עמ'.
ברוח סוכות, הנה ספר שעוסק במעבר או בחציה (שמו במקור האנגלי הוא Passing, והתרגום העברי לכותר לוקה בהסבר-יתר וקישוטיות מיותרת, ולא בפעם הראשונה). המעבר הוא נושא שעסקתי בו ברשימתי הקודמת, שבה הצעתי כי סוכות כחג שאנו מציינים בו מעבר, יכול לשמש "תרגול" של מעבר מן הקבוע-יציב לארעי-רעוע באופן מבוקר ומוגן; בעוד שבחיים מעבר כזה נופל עלינו פעמים רבות בחטף מטלטל.
החציה של Passing, לעומת זאת, היא מעבר מן החברה השחורה אל החברה הלבנה. מעבר שצבע עורם הבהיר של שחורים מסוימים מאפשר להם כיוון שהם "עוברים" (במובן של נתפסים או מזוהים) כלבנים. חוצה את הקו שייך לסיפורים על מעבר גזעי שאפיינו את התקופה בה פעלה תנועת ה"הרלם רנסנס", בתחילת המאה ה-20 (הספר ראה אור במקור ב-1929). תנועה שלרסן בלטה בה ולאחר מכן נשכחה מלב עד לגילויה מחדש בשנות ה-70 וה-80 של אותה מאה.
האם מעבר כזה הוא אפשרי? ובתוכו, איזה מעבר אפשרי יותר, איזה מאתגר יותר ומציע אפשרויות רדיקליות יותר: המעבר הקבוע או המעבר הארעי והמזדמן? את הראשון מייצגת בספר קלייר, את השני – איירין, שמתודעתה ונקודת התצפית שלה מסופר הסיפור.
חוצה את הקו מציע קריאה בחלוקות בינאריות לכאורה (או חלקיות) של גזע, מגדר ומעמד. המשחק המורכב בין הזהויות השונות, התעמתותן זו עם זו וההצטלבות שלהן, ושאלת ההיררכיה ביניהן – הופך את הנובלה הזאת למעניינת במיוחד. בנוסף זהו רומן על מה שניתן לכנות "סוד הקסם הבורגני", המציב תשוקת חיים חסרת רסן מול ביטחון, יציבות ונוחות, וניתן לקרוא אותו גם כסיפור על משולש רומנטי ועל תשוקות הומו-אירוטיות. כדאי מאוד לקרוא את אחרית הדבר המאלפת של תמר משמר, השופכת אור על כל אלה.
אם כן, האם המעבר אפשרי? החציה ב-Passing מסתיימת בטרגדיה, כך שנראה כי התשובה של לרסן, לפחות לגבי אפשרות המעבר הטוטלית – שלילית. מעניינת יותר האפשרות של המעבר המזדמן, שהעוברת משתמשת בו לצרכיה, ושיכול להציע אפשרות רדיקלית של חתירה תחת יחסי הכוח השליטים כפעולה פוליטית.
זהו אפוא ספר שניתן לקרוא בו קריאה פוליטית מאוד, ובה בעת הוא רומן מודרניסטי מלוטש ומענג.
Nella Larsen, Passing.
חיבור שאני מחבב על passing כגויה; מעט ילדותי אך כתוב היטב ומרתק – http://www.shmoozenet.com/jsps/stories/0998Daria.shtml