בחודש הבא יתקיים ברמב"ם הכנס הראשון של "המסע החברתי להבראת הרפואה". איזה יופי. כמה נחוץ, להבריא את הרפואה. וכמה חבל שגם בכנס הזה אנשי הרפואה מדברים עם עצמם, ואל עצמם. בלי לשתף את מי שבריאותם והבראתם היא יעדה של הרפואה. לא, לא "קליינטים", ה"לקוחות" של המערכת, ביטוי נתעב שהשתרש באותה מערכת, כאילו אנחנו קונים ממנה מזרונים. אלא פציינטים. המלה "פציינט" באה מלשון "סבל". עניין שרבים מדי מהרופאים והאחיות נוטים לשכוח.
בכנס הזה הדוברים הרבים הם בעיקר רופאים, ופה ושם מנהלת סיעוד או אדמיניסטרטור של מערכת בריאות. רק סדנה אחת (מתוך ארבע המתקיימות בו-זמנית) מוקדשת ל"שילוב בני משפחה מטפלים – שותפים למעגל הטיפולי". סדנה שמנחה מנכלי"ת עמותת CAREGIVERS ISRAEL (ומשתתפת בה חוץ מרופא ואחות, גם עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית…).
אז איפה המסע "החברתי" להבראת הרפואה? כי נדמה לי ש"חברה", והיבטים חברתיים, כוללים עוד כמה גורמים חוץ מצוות רפואי. ולא חסרים אנשים שיכולים היו לתרום לכנס כזה. בין אם פעילים בעמותות של זכויות חולים; או גרי גרינשפן שכתב ספר שובר לב על הנושא, ומקדיש חלק ניכר מזמנו לניסיון לתקן את המערכת הרפואית ולחינוך רפואי; או הילה בניוביץ'-הופמן שיזמה את הפרוייקט החשוב "מכתבים לבריאות"; או אנשים אחרים שעוסקים בנושא וכותבים עליו רבות (כן, כולל אמתכם).
ייאמר ברורות: ככה לא תהיה שום הבראה. כל עוד כנסים כאלה ממשיכים להתקיים על טהרת (כמעט) צוות רפואי בלבד, כל עוד רופאים ממשיכים לראות בזה עניין רק שלהם ולא מבינים שהם צריכים לשתף את החולים, להקשיב להם ולהבין את הפרספקטיבה שלהם – הם לא יבריאו את הרפואה.
עוד בנושא (ויש עוד…):
הרקמה מסביב לצלקת (ב)
טיפול נמרץ: שתי תמונות קצרות ואחת גדולה
היקום המקביל של הרופאים
אבל הוא לא ערום: שלושה אטיודים
מה צריך להיות השיעור הראשון בבי”ס לרפואה
מה חשוב בסוף
בית חולים, מדינת קסקרטין וחוסר החמלה
סיפור על אמונה, אהבה וחסד
קרוא וכתוב 
שלום לך
הרפואה אכן זקוקה לתיקון והבראה ולחולים / מטופלים אין שום נגיעה לכך. בודאות.
אבל אני ספקני מאד לגבי יכולת הרופאים לשנות משהו…
בעיות מערכת הרפואה נובעות מבעיות הנובעות מניהול כושל או ניהול כפוף ללחצים תקציביים ו/ או ניצול לא יעיל של משאבים, מרגולציה בלתי רלבנטית ובלתי מקצועית, ממגבלות מקצועיות וטכניות של העוסקים ברפואה (בעיקר הראשונית), מעומסי עבודה בלתי סבירים ומלחצי המטופלים והתנהגות בלתי תואמת שלהם וזו רק סיבה אחת חשובה מדוע אין להם שום מעמד בתהליכי הבראה של הרפואה (שלא תתרחש .. כך דעתי)
באיגוד רופאי המשפחה שבהסתדרות הרפואית התחלנו לקדם מיסוד של מעורבות ציבור ומטופלים/ות בתהליכי קבלת החלטות ועיצוב מדיניות. התהליך הדרגתי ויקח זמן, אבל מקווים שנצליח להביא לשיתוף פעולה אמיתי.
http://www.israelhayom.co.il/article/516361
תודה על הפוסט. עד כה לא ידעתי על קיומו של הכנס הראשון של "המסע החברתי להבראת הרפואה". בעיניים יותר אופטימיות, שמתי לב לנוכחותה הדומיננטית של פרופ' כרמי מאוניברסיטת באר שבע, ולאפשרות לשתף נציגי הקהל הרחב בסדנאו. למרות שיש חשיבות רבה לדבריי, אין לזלזל בכך שגם נציגים של הקהל הרחב יוכל להשתתף בסדנאות. השאלה היא מיהם אותם "נציגים"? מי בוחר אותם?