השיעורים של החולשה. של המוגבלות. של התלות.
הפער הזה, הצורב, בין הידיעה שכולנו תלויים זו בזה תמיד, לבין החוויה הגופנית והנפשית הבלתי אמצעית של התלות הזאת, של המוגבלות שמפריעה לתפקד באופן עצמאי, של ההזדקקות לעזרה. הפער הזה, המקשה, בין ההכרה שהחברה שלנו מקדשת את העצמאות ובזה לחולשה ותלות, והיחס הביקורתי לגישה הזאת, ההבנה שהיא צריכה להשתנות – לבין הכמיהה הנוקבת לשוב להיות עצמאית, לחזור לחיים כפי שהיו, לאורח חיים שלא נקבע בלעדית על-ידי הכאב והקושי.
השיעור הזה של להיות חלשים. של לומר “קשה לי”. של לבקש עזרה. של להמתין, כי לגוף קצב משלו; שאינו מתחשב ברצונות התודעה. לכבד את הקצב הזה.
יש משימות שקל יותר לחיות לאורן, אין ספק. יש שיעורים פשוטים יותר.
והכאב – הכאב לא מלמד אותנו שום שיעור. הוא רק שם. נוכח. שוחק. כואב.
עוד בנושא:
עצמאות תלות ופוטנציאל: על החיים בסוף החיים
קרוא וכתוב 
נעמה יקרה, מקווה שיימצא מזור לכאב. ברוך מרפא חולים!
תודה תרצה יקרה. אמן.
הלוואי שהכאב יתפוגג ויעלם לו
נעמה יקרה, מאחלת שיימצא מזור לכאבייך. מחזיקה לך אצבעות ושולחת אהבה.
תודה יולי אהובה.
כמה היטבת לתאר את התחושה, שלצערי היא גם שלי, של הכאב ואי היכולת להיות עצמאית כמקודם. מאחלת לך רפואה שלמה
תודה דובית. רפואה שלמה גם לך
לפני שנים עברה אשתי סדרת ניתוחים מג'וריים, לא פשוטה בעליל.
מכל העלילות הרפואיות, הדבר שהיה לה הקשה ביותר היה ההתאוששות מניתוח הלב, שגרם לה לבקש עזרה בכל פעם שרצתה לעבור משכיבה לישיבה. ההזדקקות לעזרה זו היא החוויה הקשה ביותר שנחרטה בה, עד כדי הצהרה שלא תעבור שוב ניתוח כזה אם ביום מין הימים תזדקק לו שוב.
הלוואי ויוקל לך.