קרוא וכתוב

ב-25.11 צוין, כמדי שנה, יום המאבק באלימות כלפי נשים. למחרת פורסם על שני מקרי רצח של קטינות. סילבנה צגאיי בת ה-13 הוכתה למוות בדרום ת”א, כנראה בידי בן זוגה לשעבר של אמה. גופתה של יארא איוב בת ה-16 מג’יש התגלתה בפח אשפה. בכך מגיע מספר הנשים שנרצחו השנה ל-24.
יום מאבק באלימות כלפי נשים יש אחד. אלימות נגד נשים – כל יום.

היום שלאחר מכן, ה-27.11, היה יום הנתינה (Giving Tuesday). אבל את מה שאני רוצה לתת – סילבנה ויארא כבר לא יוכלו לקבל. ביטחון אישי; הגנה על חייהן ורווחתן; אפשרות להלך בעולם ללא איום ופחד; ידיעה שאינן שוות פחות רק משום שנולדו למין הלא נכון.

סילבנה ויארא לא קיבלו את כל זה. חייהן היו כקליפת השום. בישראל של 2018 גומרת ילדה את חייה בפחד מוות, כאב ומכות. בישראל של 2018 מסתיימים חייה של נערה צעירה בפח אשפה.

אבל לכל הנערות, הילדות והנשים הבוגרות האחרות – זה מגיע. לא כחלק מיום של מעשים טובים, אלא כחובה בסיסית שלנו כבני אדם בחברה. שחייהן, כבודן ורווחתן יוגנו ויישמרו.

אם את זה איננו יכולים לתת – איננו ראויים לאמון שכל ילדה וילד נותנים בנו מרגע הגיעם לעולם. שנדאג להם. שנגן עליהם. שהם יהיו אהובים, רצויים ובטוחים.
אם את זה איננו יכולים לתת – איננו ראויים לדבר.