• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« באנו חושך לגרש: להדליק נר
רופאים: תזדהו! »

בממלכת החולים

5 בדצמבר 2018 על-ידי נעמה

בשנים האחרונות הדרכון של ממלכת החולים לא מאופסן במגירה. הוא כל הזמן בתוקף, ונוכחותו מורגשת בכל יום. אבל יש זמנים שבהם הוא משתלט ודוחק לחלוטין את הדרכון הבריא. כשאת שבה ו"מפעילה" את האזרחות האחרת שלך, של ממלכת החולים – עוד לפני שאת מופשטת מבגדייך (כדי להקל על הדה-הומניזציה שתעברי), את מופשטת מהפרטיות שלך ומכבודך.

אין שום ערך להכרזות הנמלצות שניתן למצוא על קירות בית החולים ובמעליותיו, של השמירה על פרטיות החולים, ולא למגילת זכויות החולה שאפילו אותה רואים פה ושם. מרגע שאת במעמד של “חולה” או “מטופלת”, הרי האינפורמציה הרפואית שלך נדרשת להימסר לאזני כל, ומותר גם לצוות הרפואי, לדעתם, לשאול אותך שאלות חטטניות, שלא קשורות בכלום לפרוצדורות הרפואיות הרלוונטיות. ואת נאלמת דום. כי מי רוצה להרגיז את מי שאמורים לדאוג לשלומך, בריאותך וחייך.

גם חולות אסרטיביות ומודעות לזכויותיהן מתקשות לעמוד עליהן ב-setting הזה. הדבר נכון ככל שהמצב קשה יותר; כשאת במיטה, לבושה פיג’מה (מחוקת זהות), כאובה ומפוחדת. אבל גם כשאת רק נכנסת לממלכה הזאת, אך בסטטוס של “חולה”, הרי אפילו כשאת תופסת בזמן אמת שמה שנעשה לך איננו מקובל ברמה האנושית, או חורג מהאתיקה הרפואית ומפר את חוק זכויות החולה – לא תמיד עומד לך הכוח להגיב באותו רגע. להחזיר דברים לסדרם. ואותך למעמד של בת אדם, עם זהות, היסטוריה וחיים בריאים שעשית בהם משהו, שיש לה זכויות שצריכות להישמר וראויה ליחס אנושי ומכבד.

רק מספר שבועות עברו מאז שנכנסתי שוב באופן מלא, להוותי, לממלכה הזאת כנתינה, וכבר אני יכולה לכתוב ספר, ובטח פוסט, על הרופאים שנתקלתי בהם. רופאות במקרה זה.
stethoscopeהרדיולוגית שהשפילה אותי עד עפר כשלא האמינה לי שלא נאמר לי לעשות בדיקה אחרת לפני הבדיקה שאליה הגעתי, והציגה אותי כמי שמנסה לעגל פינות ולקצר הליכים. ובתום הבדיקה שהסכימה אחרי הטפה ממושכת לבצע, כששאלתי אם היא יכולה לראות בסונר במה בדיוק מדובר השיבה לי בטון נוזף וסרקסטי: “את בטוחה שאת רוצה לדעת?!” – ובכן, כן: כשחולה שואלת כנראה שהיא רוצה לדעת. ויותר חשוב: את התשובה קיבלתי, כפי שאמרתי לה (“נכון” השיבה), אבל זאת, גברתי, לא דרך לבשר לחולות בשורות קשות. (כל ההתרחשות הזאת, אגב, התקיימה בתור פרטי שקבעתי בגלל דחיפות העניין שלא יכול היה לחכות). כמה ימים אחר-כך, במרפאה, נזפה בי שוב אותה רופאה, הפעם על כך שלא ראו את הממצא בדימות אחר שנערך לי (!). לא רואים בדימות – הפציינטית אשמה. ברור…  
גם הכירורגית שבדקה אותי באותו יום היתה לא נעימה ברמות שמזמן לא פגשתי. לא התנהגות המתאימה לרופאה בכלל, וודאי לא לכזאת הפוגשת חולות חרדות בשעת חולשה. יותר מדי פעמים במפגשים עם צוות רפואי, רופאים ואחיות, את מוצאת עצמך תוהה 
מדוע הם בכלל בחרו במקצוע הזה, שעל-פי הגדרה קשור בטבורו לעזרה לבני-אדם.
קרן האור היחידה, כמו תמיד, היא הרופא שלי שמלווה אותי כבר לא מעט שנים, המקצועי, האנושי, והמסייע מעל ומעבר. אפשר גם אחרת, וצריך גם אחרת. “והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים”.

ושוב אני מזכירה, כי זה הכרחי: הרופא בחר להיות רופא, החולה לא בחר להיות חולה. זוהי מערכת יחסים לא סימטרית, ואת זה צריך לזכור היטב. צריך לזכור בעיקר מי שבחר במקצוע הזה (חולה זה עדיין לא מקצוע). כמו בכל מערכת יחסים לא-שוויונית, לצד אחד יש יותר כוח. והכוח הזה צריך להיות מרוסן על-ידי בעליו. מתוך יושרה מקצועית אם לא מתוך אנושיות. כוח יכול להיות מופעל בעקיפין, מתוך התנשאות וזלזול, וישירות על-ידי השפלה והכאבה. הפעלת כוח חשוף וברוטלי על מי שהגיעה אליך נזקקת, כואבת וחלשה היא סוג של אלימות. ומהבזויות ביותר.

ועוד תזכורת, מרשימה קודמת:
הדרכון הבריא לעולם זמני הוא. למעשה, כולנו מחזיקים כל הזמן באזרחות כפולה; בחיינו השבירים כל-כך, שבכל רגע יכולים להתנפץ לרסיסים. לו היינו כולנו מפנימים באמת את התובנה הזאת, היו גם בתוך הבניין הזה ובתוך ממלכת החולים שהוא מסמל, הרבה יותר אנושיות וחמלה.

עוד בנושא:
רוצה את הדרכון (הבריא) שלי בחזרה
היקום המקביל של הרופאים
טיפול נמרץ: שתי תמונות קצרות ותמונה אחת גדולה
הרקמה מסביב לצלקת (ב')


  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם | מתויג בית חולים, דה הומניזציה, זכויות החולה, חמלה, מחלה, פרטיות, רופאים |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie