קרוא וכתוב

אפשר להעריך את נסיונו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, למנוע מערכת בחירות שלישית השנה. אבל יש לומר כי הצעתו לצדדים להיכנס לממשלה "פריטטית" תוך תיקון חוק יסוד: הממשלה, כך שיאפשר נבצרות בלתי-מוגבלת של ראש ממשלה – היא לא פחות ממדהימה מנקודת המבט של שלטון החוק, וגורמת לו נזק כבד.
משמעותה היא חקיקה פרסונלית: מטעמים של קוניונקטורה פוליטית וכדי לפתור בעיה אישית של מועמד המסובך עד צוואר בכתבי אישום בכפוף לשימוע (שהחל השבוע). שהרי לו היה זז הצידה היתה יכולה לקום בן רגע ממשלה. ונשיא המדינה, הוא ולא אחר, הציע לתקן חוק יסוד לצורך כך.

כיום מוגבלת נבצרותו של ראש ממשלה ל-100 ימים ("נבצר מראש הממשלה, דרך קבע, למלא את תפקידו, רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום ה-101 שבו מכהן ממלא מקום במקומו" – סעיף 20(ב) לחוק יסוד: הממשלה). זה הסעיף שריבלין הציע לתקן, כך שתתאפשר בחוק נבצרות בלתי-מוגבלת.

ההצעה של ריבלין לאפשר זמן בלתי מוגבל שבו יש למעשה שני ראשי ממשלה – אחד בנבצרות והשני ממלא את מקומו בפועל – בעייתית מהרבה היבטים מעשיים. ואם כבר מתעסקים בחקיקה פרסונלית, האם לא כדאי לקחת בחשבון את השאלה אם אפשר לסמוך בכלל על מי שמציעים לו את ההצעה הנדיבה הזאת, שאכן ייצא לנבצרות בנסיבות האלה (או יבצע את הרוטציה בנסיבות אחרות)? נראה שריבלין, שנתן בסופו של דבר את המנדט לנתניהו כידוע, שכח שאך לפני חודשים מעטים לא השיב לו אותו מועמד את המנדט שקיבל ממנו לנסות להרכיב ממשלה, וגרר את המדינה כולה לבחירות נוספות. טוב, אולי מי שנדפק פעם אחת וגו'. לא פלא שנתניהו הסכים להצעה בשתי ידיים. 

יש גם לומר שלא ברור על מה נסמכת הצהרתו של הנשיא שתוצאות הבחירות מצביעות על כך שהעם רוצה אחדות. תוצאות הבחירות מצביעות על כך כי העם מפולג. יתכן שבמצב זה גם בחירות נוספות לא יביאו להכרעה; יתכן שממשלת אחדות היא הפתרון הישים היחיד; אבל קשה לראות איך היא "רצון העם" כפי שמתבטא בתוצאות הבחירות.

מערכת בחירות נוספת – על כל הכרוך בה לחברה ולמשק – היא משהו שיש לעשות מאמץ כדי לנסות למנוע. השאלה, כמו תמיד, היא באיזה מחיר והאם המטרה מקדשת את האמצעים. נדמה שהתשובה שנתן לכך ריבלין, משפטן בעצמו, חיובית. עגום להיווכח שהצעה כזאת, לתקן חוק יסוד למטרה פרסונלית, מגיעה מכיוונו של נשיא המדינה.

הצילום לקוח מוויקיפדיה