• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« כזבי המציאות ואמת הבדיון
הדמוקרטיה מתה לאור יום »

עולם הולך ומצטמצם

18 בנובמבר 2019 על-ידי נעמה

זכורני כי לפני שנים לא הבנתי אנשים בגיל הזקנה שאמרו לי שאין להם שום בעיה שהמוות יגיע. די להם. לא הבנתי איך אפשר לרצות שכל זה ייפסק. ובעיקר איך אפשר לא לפחד.

היום אני מבינה.

זוהי חכמת הטבע. יש לטבע "טריק". לאט לאט הולך ומצטמצם עולמו של האדם. הפרידה הדרגתית: האפשרויות נסגרות; הקושי גובר ובמקביל העניין יורד; קשה לתחזק רצון, שלא לדבר על חיות ולהט, כאשר כל-כך קשה לנוע, לבצע את מטלות היומיום. בסוף החיים כבר לא נראים כזה גליק גדול. ואם הסבל ממש גדול מייחלים לסיומם. או שפשוט מרגישים שדי, מספיק לי.

painאבל מה אם כל זה קורה הרבה לפני גיל הזקנה? בגיל שאת עדיין מצפה בו להיות פעילה, מתעניינת, ערנית, תורמת? מה קורה אם אז משתלט כאב לא יתואר על כל עצם, ממלא את כל נימי הגוף, ובעקבותיו משליט יאוש על הנפש? קורה בדיוק אותו תהליך: לאט לאט האפשרויות נסגרות, הקושי גובר ובמקביל העניין יורד. בהתחלה את נפרדת מדברים שאהבת לעשות ושוב, את מבינה, לא תוכלי. שלום ליוגה. שמילאה שנים רבות חלק חשוב בחייך. מוקדם יחסית בתהליך הבנת שהיא יצאה מחייך ללא שוב. והסכנת. נסיעות, שלא לדבר על חו"ל, ירדו מהפרק. הזמנות להרצאות את משיבה ריקם, דוחה משנה לשנה. מיופיו של חוף הים את לא מצליחה ליהנות כי כל כולך בכיבוש דמעות הכאב שמסב לך כל צעד. כתיבה, אפילו קטע קצר לבלוג, היא משימה כאובה שדורשת לחשוק שיניים. ופחות ופחות דברים נראים לך מצדיקים את המאמץ. מטלות היומיום, של תחזוקת הבית והחיים – היו לקשות ומכאיבות. ואת היום כולו, גם בבית, אי אפשר לצלוח בלי הפסקות של מנוחה ממושכת בשכיבה. ויש עוד משהו: בדידות מצמיתה. מהר מאד את מגלה שאנשים לא אוהבים לשמוע את מה שעכשיו הוא כל עולמך, וכמה זה קשה. הם מתרחקים. המאמצים המתמשכים לא להראות את הכאב כלפי חוץ ולא לדבר עליו, לפטפט על דברים אחרים – קשים בעצמם ומכפילים את הכאב. כלפי חוץ את מציגה, וברגע שאת מגיפה את הדלת מאחוריך את נשארת בבדידות מוחלטת בתופת הזאת של הכאב, שעליך להחזיק לבד לגמרי. עולם הולך ומצטמצם. עד שניטל ממך כל מי שאת, שהיית.

בסוף, את הולכת ומאבדת את האחיזה בחיים. את אותו פתיל שמחבר אותך למקור של חיות, של רצון. החיים הופכים לנטל של סבל קשה מנשוא. נגדשת סאת יסורייך. ואת מבקשת את נפשך למות.

קורה אותו תהליך, אבל קשה הרבה יותר לקבל אותו. לאבד את העולם באמצע החיים. לא יתואר.

Photo by Cristian Newman on Unsplash

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • יש ללחוץ כדי לשלוח קישור לחברים באימייל (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בפלסף, שונות | מתויג בדידות, זקנה, חיים, כאב, מוות |

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו ל 652 מנויים נוספים
  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • הבלוג בפייסבוק

  • הטוויטר שלי

  • מפתח

  • סימניה

    השמועות על מותו היו מוקדמות
    סיפורי כליות ולב
    חובת תיקון הגזר
    הפרות גסות של אמנות ג'נבה
    תחנות הזיכרון
    סיכום ביניים למחאה
    התיקון החוקתי שאינו חוקתי
    למילים יש כוח
    מסכת השקרים של ההפיכה המשטרית
    המשבר הפוליטי והחוקתי בישראל

  • ארכיון

  • רשימות אחרונות

    • האמין באנושות: תומאס בורגנתל ז”ל
    • גינקולוגים במופע התקרבנות (2): איומים על מטופלות בתביעות השתקה
    • הבלוג בן 20
    • ומעין תנחומותי עוד לא דלל
    • שובל של חסד
  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


  • הרשמה רשום
    • קרוא וכתוב
    • הצטרפו אל 652 שכבר עוקבים אחריו
    • כבר יש לך חשבון ב-WordPress.com? זה הזמן להתחבר.
    • קרוא וכתוב
    • התאמה אישית
    • הרשמה רשום
    • הרשמה
    • להתחבר
    • העתקת קישור מקוצר
    • דווח על תוכן זה
    • View post in Reader
    • ניהול מינויים
    • צמצום סרגל זה