• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« עולם הולך ומצטמצם
ללא בולמי זעזועים »

הדמוקרטיה מתה לאור יום

12 בינואר 2020 על-ידי נעמה

"היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;"

היה זה יוסי שריד המנוח, אם זכרוני אינו מטעה אותי, שהצהיר שביום שבו ירצו לעשות כאן טרנספר לערבים, אנחנו – השמאל – נשכב מתחת לאוטובוסים.
טרנספר אמנם לא עושים כאן (עדיין), אבל בכל פרמטר אחר הדמוקרטיה בישראל נמצאת בסכנה חסרת תקדים. לא סכנה תיאורטית או היפותטית: הדמוקרטיה שלנו נלקחה כבת ערובה על-ידי נאשם בפלילים המתבצר בבלפור, והחליט כבר מזמן לשרוף את המועדון ובלבד שלא יצטרך לשלם על מעשיו.
ואנחנו לא נשכבים מתחת לאוטובוסים (המטאפוריים). במקרה הטוב מצייצים משהו שנון בטוויטר. כמו הצפרדע שמתבשלת במים שמחוממים בהדרגה, נגלה מאוחר מדי שנשלקנו.

הדמוקרטיה שלנו מתכרסמת בכל יום. כשהנאשם מבלפור וחבר מרעיו הורסים באופן שיטתי את המנגנונים של האיזונים והבלמים ואת מוסדות הפיקוח.
שומרי הסף שעוד נותרו –  ולא הוחלפו בבובות נוחות לבלפור דוגמת "מבקר" המדינה אנגלמן – נהפכים אחד אחד מטרה למתקפה שיטתית, מטונפת ומשולחת רסן, שנועדה להרוס את המוניטין שלהם ולהחריב את יכולתם המקצועית לפעול כנדרש מהם בדמוקרטיה מתפקדת.

הוושינגטון פוסט הפך את האמרה "הדמוקרטיה מתה בחשכה" (Democracy dies in darkness) לסיסמתו. אבל אצלנו היא מתה לאור יום. וכולנו רואים את הקולות.

אם חלילה נתניהו יצליח להרכיב ממשלה, ההרס השיטתי של מוסדות אלה יתפוס תאוצה ושארית המגבלות והפיקוח שנשארו – יטוטאו. אך גם אם יתממש התסריט הסביר שהוא לא יצליח, אפס שוב לא תהיה הכרעה שתאפשר הקמת ממשלה בלעדיו, והוא יישאר מבוצר ב"ממשלת מעבר" לעוד (ועוד ועוד) מערכת בחירות – קשה לאמוד את הנזק שייגרם למה שנותר מהדמוקרטיה שלנו.
אני מאמינה שחלק מהשנאה שזורה כאן בשנים האחרונות הנאשם מבלפור, שלא בוחל בשום אמצעי על מנת להסית, לשסות ולפלג – תירגע כאשר הוא ירד מן הבימה. אבל הנזק לדמוקרטיה, אם יצליח ביעדו, עלול להיות בחלקו בלתי-הפיך. כשהדמוקרטיה מתה לבסוף, אכן יורדת חשכה.

"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; (…) היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;", כתב דיקנס במשפט המופלא הפותח את ספרו 'בין שתי ערים'. (בתרגום מרים יחיל-וקס). בידינו היא אם יהיו הימים האפלים לימים של אור, אם מחורף הייאוש יפציע עלינו אביב של תקווה. אם (בפראפרזה על שיר אחר) כאן השחר עוד יבקע.

Dawn

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג דיקנס, דמוקרטיה, טרנספר, נתניהו, שומרי הסף | 3 תגובות

3 תגובות

  1. ב- 12 בינואר 2020 בשעה 20:19 גולדבלט משה

    אלו ימים עצובים מאד ואנו במחנה השמאל [נניח- כלומר בטווח שבין העבודה למרצ] צריכים לאפס את עצמנו ולהבין שיש דברים חשובים יותר מאשר המגוון האינסופי של טעמים שבגינם ירדנו אחד לחיי השני והותרנו את הזירה לאחרים. אבל אם כל מאבקנו מתמצה בלא לאפשר לאיש הנורא הזה לנצח ממילא לא נותר בידנו הרבה


  2. ב- 13 בינואר 2020 בשעה 02:23 GeorgVon1

    מדוע את חושבת שהדמוקרטיה מתה?


  3. ב- 14 בינואר 2020 בשעה 10:42 תרצה הכטר

    הפוסט מבטא חששות ותחושות של רבים. תודה !



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie