קרוא וכתוב

התחקיר של הילו גלזר במוסף הארץ על מחלקת אא"ג וניתוחי ראש וצוואר בבית החולים רמב"ם היה קשה לקריאה. הדברים מזעזעים. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כשהתחלתי לקרוא היתה: אוי לא, לא המחלקה הזאת ששמעתי על העומד בראשה, פרופ' זיו גיל, דברים כל כך טובים. על המחויבות שלו לרפואה הציבורית והיחס האישי לחולים. ובכן, נראה שכתבות תדמית (למשל כאן וכאן), המאפשרות לרופאים בכירים לשווק את מרכולתם (באופן אירוני תוך ביקורת על “תרבות הכוכבים”…) לחוד, והמציאות המתגלה בתחקיר אמיתי לחוד. אקדים ואומר שאני בטוחה שפרופ' גיל, כמו רופאים רבים, עשה גם נפלאות למען חוליו. אבל הדברים הנחשפים בכתבה הם כה חמורים עד שברור שלא ניתן לעבור עליהם לסדר היום. אם אחרי פרשת גיורא איילנד אחד הלקחים היה שברפואה הפרטית עושים ניתוחים מיותרים שכן המניע הוא רווח, הרי מתברר כעת שגם בבית חולים ציבורי מה שמניע את התנהלותם של חלק מהרופאים הוא חמדנות גרידא; בין אם ישירות לכיסם האישי (גילינו שגם "פול טיימרים", שפרופ' גיל התגאה בכך שהוא כזה, מתוגמלים לא רק במשכורת עתק של חוזה אישי אלא משלשלים לכיסם הפרטי תוספות מניתוחים שהם מבצעים אחה"צ במסגרת השר"ן), ובין אם בעקיפין לפרסום שמם, המחלקה ובית החולים ובעיקר האדרת האגו. מעניין, אגב, שבאותה כתבה שפורסמה אף היא בקבוצת הארץ, בדה-מרקר, התחייב פרופ' גיל שלא יכהן כראש המחלקה יותר מ-8 שנים, מועד שמגיע השנה.

יש להניח כי לאחר הפרסום יגיעו גם התביעות. כדאי לזכור שלמרות אי-הנעימות הגדולה הכרוכה בתביעות כאלה, תביעות נזיקין נגד רופאים לא גורמות להן נזק כספי אישי שכן הם מבוטחים על-ידי בית החולים. יתכן כמובן שכאשר נגד רופא מסוים מוגשות תביעות רבות תהיה לזה השפעה על הקריירה שלו. פרסום כזה ודאי מזיק מאד למוניטין המקצועיים. בחלק מהמקרים ההתנהגות המתוארת מחייבת גם חקירה פלילית, ובנוגע לפרשיית משנה שכבר נחשפה בעבר על-ידי רן רזניק, לגבי רופאים מתמחים באותה מחלקה שהוסמכו כמומחים על-סמך זיוף ורישום כוזב בתיקים כאילו לקחו חלק בניתוחים שבפועל לא השתתפו בהם, ועל פי הכתבה הנוכחית באישור רופא בכיר במחלקה(!) – משרד הבריאות אכן הודיע בזמנו שיגיש תלונה במשטרה. מה קרה מאז? חוץ מזה שהמתמחה שהתעמתה על כך עם אותו רופא בכיר במחלקה נפלטה ממנה, עברה להשלים את ההתמחות שלה בבית חולים אחר, וגלזר מספר שבאופן חריג רמב"ם מממן את ההתמחות שלה שם?…

אבל השאלה המרכזית, שהכתבה הנוכחית רק מחדדת אותה, היא מי יגן על החולים? מי יחקור? מי יבטיח שבריאותנו תחזור להיות בראש מעייניהם של הרופאים המטפלים בנו, שאנו מפקידים בידיהם בחיל ורעדה את היקר לנו מכל? מי יזכיר להם את שבועת הרופא שבה הם נשבעים "והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים"?
כן, מומלץ תמיד לקבל חוות דעת נוספת. אבל בואו נזכור את חוסר הסימטריה הבסיסי ביחסי רופא-חולה, שכתבתי עליו רבות. זה לא תחום שאפשר להחיל עליו בפשטות את הכלל המשפטי של "ייזהר הקונה" (Caveat emptor). השאלה האם רופאים שהתנהגותם מתוארת בכתבה יעודדו חוות דעת נוספת היא שאלה רטורית. היא מתארת לא רק את יחסם חסר הסבלנות למי ששאל שאלות, אף אם היה רופא ולא חולה, אלא גם, למשל, מקרה שבו מתמחה שמילא את חובתו על-פי חוק לקבל הסכמה מדעת מחולה שנכנס לניתוח, מה שמחייב אותו על פי חוק לתאר את הסיכונים הכרוכים בניתוח – חטף סנקציות.

הרי גם באותם מקרים שלא הגיעו כדי רשלנות רפואית יש בהתנהלות המתוארת בתחקיר הפרה בוטה של האתיקה הרפואית וחוק זכויות החולה. ולא פחות מכך מופנה הזרקור, שוב, למשטר של פחד וחשבון בפרקטיקה הרפואית. שימו לב מה קרה למתמחים הגונים שהתריעו על הנעשה במחלקה. ועל הנכונות גם של רופאים בכירים עמיתים לדבר, אם בכלל, רק בעילום שם פן יבולע להם. באווירה כזאת, מי יעיז להגיש חוות דעת מקצועית נגדית? לשערורייה של המחלקה ברמב"ם שותפים גם רופאים בקהילה שהמשיכו להפנות אליה לניתוחים כאלה, וכאן יש גם להצביע על זכות השתיקה שבחרה בה קופ"ח כללית. על פי התחקיר הקופה זיהתה כבר בשלב מוקדם את ההתנהלות הלא תקינה. זאת כבר נקודת אור מסוימת, שכן בכל מערכת יכול לפעול תפוח רקוב, אבל הציפייה היא שבמערכת שמתפקדת באופן תקין יהיו מנגנוני בקרה שיחשפו התנהלות כזאת. אלא שמה שמדאיג את הקופה, כמובן, הם עשרות המיליונים ש"נעלמו" לה על ניתוחי שווא (על פי בדיקת הקופה, 30% מיותרים לגמרי, ב-30% יכלו להיעשות ניתוחים פשוטים יותר, ורק 40% תאמו את האבחנה). מילה לא שמענו על דאגה לשלום החולים שהיא מפנה למחלקה הזאת. צה"ל לעומתה הפסיק בתקופה מסוימת להפנות למחלקה אבל מדוּוח כי חזר לשתף איתה פעולה, ללא הסבר. גם קופת חולים כללית לא חושבת שהיא חייבת דין וחשבון לנו, מבוטחיה. ההתחמקות של בכיריה מתגובה לכתבה היא לא פחות מחרפה.

אז מי יחקור? משרד הבריאות – הרגולטור שבמקרה הזה הוא גם הבעלים? שממנו יוצאות ההנחיות ההרסניות על מדדי תפוקה? זה שעסוק עכשיו בלהסביר את מדיניות האיפה ואיפה שלו בנוגע לבידוד הקורונה? מי יזכור שהוא עובד אצלנו, הציבור? מי יזכור שיש עליו חובה אתית וחוקית לדאוג לבריאותנו ולחקור, לפקח ולנקוט באמצעים נגד רופאים סוררים? גם מערכת הבריאות, מתברר, רקובה עד היסוד. שומר נפשו ירחק? הלוואי שאפשר היה.