קרוא וכתוב

קופת חולים מכבי נתנה גישה מלאה לרופאים בקהילה – רופאי משפחה, ילדים, התפתחות הילד, גריאטריה וגינקולוגיה – לרשומות הפסיכיאטריות של מטופלים. גישה לרישומי התרופות היתה להם גם עד כה, אך מעכשיו, כך על פי הדיווח, “תינתן להם גם גישה למידע אישי רחב יותר, הכולל את סיבת ההפניה למערך בריאות הנפש, סיכום של כל ביקור, ממצאי המפגש ואבחנות. המידע כולל גם אנמנזה מפורטת, כלומר את סיפור הרקע של קורות חיי המטופל, המחלה ותסמיניה.” נראה ששאר הקופות בעקבות מכבי.
מידע רפואי בכלל נחשב למידע אישי רגיש, אבל מידע פסיכיאטרי (כמו גם מידע גינקולוגי דוגמת הפלות) נחשב למידע רפואי רגיש במיוחד.
מה הבעיה עם המהלך שעשתה מכבי? ובכן, יש כמה בעיות:

ראשית, על שינוי כל-כך משמעותי באופן הניהול של מידע כה רגיש אמורים להודיע באופן אישי למבוטחים, ולקבל את הסכמתם האקטיבית להעברת המידע, כנהוג במידע החוסה תחת הגנת הפרטיות (opt-in). מכבי, לעומת זאת, הודיעה על כך באתר הקופה, (וגם שם ההודעה מוחבאת. נדרשתי לחפש היטב ובאופן פעיל, כשאני יודעת מה אני מחפשת, כדי למצוא אותה), הגישה ניתנת באופן גורף ומי שאינם מעוניינים שהרשומה שלהם תהיה פתוחה לרופאים אחרים – צריכים לפנות לקופה ולבקש זאת (opt-out). התנהלות זאת פוגעת במיוחד באנשים ללא אוריינות דיגיטלית כמו קשישים רבים. שמן הסתם אפילו לא יידעו על השינוי.
בנוסף, נראה שגם מי שיבקשו לחסום את הרשומה הפסיכיאטרית שלהם בפני רופאים אחרים, אלה יראו את עצם החסימה. כלומר יידעו שיש מידע פסיכיאטרי חסום. וגם בכך יש פגיעה בפרטיות.

שנית, פסיכיאטרים חשופים למידע אישי ורגשי רחב שממש לא כל כולו רפואי גרידא או בעל נפקות רפואית. לא ברור מדוע על רופאים אחרים להיחשף לקורות חיי המטופלת אם זאת לא בחרה לשתף אותם בכך, ובלי אינטראקציה עם המטופלים על הנושא. ואני לא רואה שום סיבה שרופאת משפחה תיחשף לכך שהפציינט שלה שיתף פסיכיאטר בלבטים לגבי זהותו המינית, לדוגמא.

שלישית, המטרה לעשות דה-סטיגמטיזציה של טיפול פסיכיאטרי (“תפיסת העולם שמנחה אותנו היא להיפטר מהסטיגמה של הטיפול בבריאות הנפש”) היא אולי ראויה, אך לא זו הדרך. דה-סטיגמטיזציה היא תהליך ארוך וחינוכי בעיקר, שדורש סבלנות וחריש חברתי עמוק. העובדה שיש עדיין סטיגמה אולי מצערת, אך זוהי עובדה. בוודאי שלא נפטרים מסטיגמה של טיפול נפשי ע”י מהלך כוחני שבו מודיעים באתר שהמידע של הפציינטים עובר מהיום לרופאים נוספים, תוך נפנוף בכך ש“אנחנו נגד סטיגמה”.
לעומת זאת, המצב שבו גינקולוג מזלזל בתלונות רפואיות של פציינטית כ”נפשיות” רק יתחזק מהעובדה שהוא יהיה חשוף לכך שהיא ראתה פסיכיאטר.

Cui bono?
לסיום, כמו מהלכים אחרים, גם האג’נדה מאחורי המהלך הזה נראית שונה – במעט או בהרבה – מזאת המוצהרת. קל יותר לקופה להעביר מידע רגיש ביותר בלחיצת כפתור מאשר לאפשר לרופאים ולרופאות יותר זמן עם מטופליהם, למשל.
אבל מי שירוויחו מהמהלך בבירור הם דווקא הפסיכיאטרים הפרטיים, שמי שידה משגת תלך אליהם כדי לשמור על פרטיותה ועל-מנת להימנע מכך שהמידע הרגיש שלה יזלוג לקופה. ומי שידו אינה משגת לקבל שירותים פרטיים של בריאות הנפש? – בעיה שלו. ממש כרגיל בישראל.