Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘גלויות מלונדון’ Category

רק אתמול חגגה לונדון את ההחלטה לקיים בה את האולימפיאדה של 2012, ניצחון מתוק במיוחד על הפה הגדול של שיראק, והיום היא מתעוררת לסדרת פיגועים זוועתיים. למרות הפיתוי לקשור בין שני הארועים, ברור כי תכנון מתואם של פיגועים בסדר גודל כזה מחייב תכנון זמן רב מראש. סביר יותר כי הם קשורים לפסגת ה-G8, שידוע היה  מזמן כי היא מתקיימת כאן, בסקוטלנד.

שִׂמחתי בהחלטה לקיים את האולימפיאדה של 2010 בלונדון לא נבעה מאיזה לוקאל-פטריוטיות שפיתחתי בתקופה הקצרה שאני נמצאת כאן. היא נבעה מהכעס על ההתבטאות החצופה וגסת הרוח של נשיא צרפת. כפי שאמר מבקר המזון אגון רוניי, המנה שצריך להגיש לשיראק – לאחר שאמר כי אי-אפשר לסמוך על אנשים שמבשלים כל-כך גרוע – היא פאי צניעות. שלא לדבר על כך שלדבריו אין מדינה שהשתפרה ברמת המזון שלה בשנים האחרונות כמו בריטניה. (זה נכון שלונדון היא בירה קולינארית היום, רק שזה לא בגלל האוכל האנגלי כמו המסעדות האתניות שפורחות כאן). תרומתם העיקרית של הבריטים לחקלאות האירופית היתה "הפרה המשוגעת", הוסיף שיראק, רק זמן קצר לאחר שהחוקה האירופית נפלה בגלל ההצבעה במשאל העם בצרפת. האם ההחלטה האולימפית הושפעה גם מתגובת נגד ליהירות הצרפתית?

שיראק גם העליב בהזדמנות זאת את הפינים, כשאמר שבבריטניה מגישים את האוכל הגרוע ביותר לאחר פינלנד. הטיימס הגיב בכפולת עמודים על פינלנד: הטבח הנעלב של השגרירות הפינית בלונדון פצח בשבחי הבישול הפיני, כולל מתכונים; כתב העבר של העיתון במוסקבה העיד כי שכשהעיתונאים שם היו רוצים לאכול אוכל טרי וטוב הם היו מזמינים אותו מפינלנד והוא היה מגיע אליהם ברכבת הלילה; את המקום שנותר ניצל העיתון כדי להשכיל את קוראיו בעובדות אחרות אודות פינלנד, בליווי צילום של אייל.

מימדיו של מה שהתרחש כאן היום עדיין לא ידועים. למרות שבריטניה לא התמודדה עם ארוע בסדר גודל כזה, וקשה לִצְפּות את השלכותיו עליה, יש לזכור כי פיגועי טרור אינם חדשים ללונדון ולבריטניה. היא סבלה מהם קשות בתקופה שבה נקט ה-IRA ב"אסטרטגיה" הזאת, בתקופה של מה שכּוּנה כאן בלשון המעטה בריטית טיפוסית, ה-"troubles" בצפון-אירלנד. מצד שני, ה-IRA כמעט תמיד נתן התראה מראש כדי שניתן יהיה לפנות אזרחים ממקום הפיצוץ.

את המידע שלי על המתרחש בעיר כעת אני מקבלת פחות או יותר כמוכם, מהתקשורת. הרשויות יעצו בתוקף לתושבים פשוט להישאר היכן שהם נמצאים (גם זה מוּכּר, כמו מערכת הטלפונים שחלקה קרס מעומס יתר). ממילא מערכת התחבורה הציבורית בעיר הושבתה. מי שמבקשים לעקוב יותר מקרוב אחרי ההתרחשויות, כולל תמונות מהתחתית, יכולים לנסות את בלוג החדשות של הגרדיאן המתעדכן תדירוֹת.

Read Full Post »

בימים האחרונים אני עובדת בספרייה הבריטית. מדובר בספריית מחקר – לא ניתן להוציא ממנה ספרים – שבה כ-150 מיליון פריטים מסוגים שונים ומקומות ישיבה ל-1200 קוראים. כדי להיכנס לחדרי הקריאה עצמם יש להוציא כרטיס קורא. בבניין גם גלריות, חנות ספרים וקפטריה הפתוחות לכלל הציבור. באחת מהגלריות ראינו לפני שבועות אחדים תערוכה במלאת 200 שנה לאנדרסן ובאחרת מוצגת המאגנה כרטה (1215), שנחשבת למגילת הזכויות הראשונה: למרות שאין בה הצהרה של עקרונות משפטיים, אלא סדרה של ויתורים מצד המלוכה לאצולה, זוהי הפעם הראשונה שבה מבוסס בכתב העיקרון החוקתי של הגבלת כוח השלטון. (תמונה כאן)

את החפצים האישיים אפשר לאחסן בלוקר תמורת פאונד אחד המוחזר עם לקיחתם בחזרה, ויש גם מלתחה למעילים. את מה שצריכים לעבודה השוטפת מאחסנים בשקיות ניילון שקופות שאיתן ניתן להיכנס לחדר הקריאה. גם את המחשב האישי מכניסים לשקית כזאת, ומחברים לחשמל שליד המושב. חיבור לאינטרנט אין לכל מושב, אבל בחלק מהמסופים, שרובם משמשים לחיפוש בקטלוג, אפשר להשתמש באינטרנט לצורך מחקר שלא ניתן לבצע בספרייה עצמה, לא לשימוש פרטי או בדיקת אי-מייל. את רוב הספרים צריך להזמין דרך המחשב ולקבל אותם בדלפקים. מיעוטם נמצאים במדפים פתוחים. את ההזמנה אפשר לבצע גם מרחוק, דרך האינטרנט, בשעות שבהן הספרייה פתוחה, וכשמגיעים אליה הספרים כבר ממתינים לאיסוף.

הרעיון של ספרייה הפתוחה לקהל ומספקת שירותי מחקר וקריאה דומה, בעיקרון, לזה של הספרייה הלאומית שבקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. רק ששם מדובר במבנה מיושן, הסובל מאחזקה לקויה ומצב מתדרדר של הספרים שברשותו, כולל תולעת ספרים שעשתה בהם שמות. כאן, לעומת זאת, כל זה מצוי במבנה מודרני, מבהיק בניקיונו, עם תודעת שירות מפותחת. האחרונה היא רק נגזרת של הגישה הכללית לקידום הידע האנושי והמחקר, של המוסד מעורר הקנאה הזה. זהו ידע שאמור להיות נחלת הכול ופתוח לכול: כל אדם – לא רק משלמי המיסים הבריטיים – יכול לקבל כרטיס קורא וליהנות מהשפע הזה חינם אין כסף. 

Read Full Post »

  • כניסה חינם למוזיאונים. המבקרים מתבקשים רק לתרום פאונד או שניים כדי שאפשר יהיה להמשיך לפתוח אותם בחינם.
  • ספריות שלא עולה כלום להירשם אליהן ולשאול בהן ספרים, כולל שימוש חופשי בשירותי מחשב ואינטרנט בשעה הראשונה.
  • מדור התיקונים וההבהרות של הגרדיאן, על ההומור הדק ולשון ההמעטה הבריטית.
  • נהגים שעוצרים עוד לפני שהנחתי את רגלי על מעבר החציה.
  • כותרת ראשית בעיתון על זכייה בפרס ספרותי.
  • הקרנות סרטים מיוחדות להורים (או מטפלות) על תינוקותיהם עד גיל שנה.
  • שלל המסעדות האתניות הצמחוניות – הודיות, תאיות ואחרות – ועוד יותר מכך, סימון בולט על כל מוצרי המזון הרלוונטיים: "מתאים לצמחונים". ושפע המזון האורגני בכל סופרמרקט מצוי.
  • רשת חנויות ה-Body Shop, המציעה תכשירי קוסמטיקה טבעיים במחירים שפויים שלא נוסו על בעלי-חיים.
  • קרקרים משיבולת שועל (הנקראים כאן oatcakes).
  • Hampsted Heath

    ה-Hampstead Heath בשלמותו.להבדיל מהפארקים הרבים שלונדון משופעת בהם, כאן מדובר בחלקת טבע אמיתית, המשתרעת על שטח עצום. אפשר לשוטט שם שעות בלי להרגיש שאתם נמצאים באמצע העיר. חורשות, שבילים צרים המתפתלים בתוך סבך הצמחייה ואגמים. גן עדן לכלבים ובעליהם, זוגות רומנטיים, צועדים ואצנים וחובבי פיקניק. Countryside בלב לונדון, ורק חמש דקות הליכה מהבית.

בשום פנים ואופן לא:

  • המחירים השערוריתיים. כל דבר עולה פי 1.5-2 מבארץ וגם ממקומות אחרים בחו"ל. סרט ב-71 ש"ח; דירה שכורה בהמפסטד – פי שתיים מדירה זהה בלב מנהטן.
    זהו. עכשיו אני יכולה ליהנות בשקט מביקור המולדת שלי.

Read Full Post »

פרס הבּוּקר הבינלאומי, והחוקה האירופית שנדחתה. גלויה מלונדון.

קדארה

הכותרת הראשית בגרדיאן היום מבשרת על הזוכה בפרס הבוקר הבינלאומי. עוד לפני הידיעה התורנית על המשבר באיחוד האירופי עם דחיית החוקה במשאלי העם בצרפת ובהולנד, שבצדק נמצא כאן בכותרות בימים האחרונים. כותרת ראשית על זכייה בפרס ספרותי – פריט מרכזי ברשימת הדברים שאני רוצה לייבא מלונדון, רשימה (list) המבשילה לכלל רשימה (post) קרובה.

הזוכה הוא הסופר האלבני איסמאיל קדארה, שגבר על קליברים כמו גבריאל גרסיה מרקס, גינתר גראס, פיליפ רות', מרגרט אטווד, ג'ון אפדייק, דוריס לסינג, יאן מקיואן, מיוריאל ספרק ואחרים. למיטב זכרוני גם א"ב יהושע היה ברשימת המועמדים, שהיתה פתוחה לסופרים הכותבים בכל השפות בתנאי שספריהם תורגמו לאנגלית.

ומה על חוקת האיחוד האירופי, שהוכשלה במשאלי העם בצרפת ובהולנד? בעניין הזה פחות ברור מי הזוכים ומי המפסידים. הפרשנים כאן מונים סיבות שונות לכישלון, כמו גם תחזיות שונות ומשונות להמשך. פרט מעניין הוא ש-35% מהנסקרים במדגם הבחירות בצרפת אמרו כי הסיבה לכך שהצביעו נגד החוקה היתה בגלל התנגדותם להצטרפות טורקיה לאיחוד. זו גם הסיבה שנתנו למעלה מרבע הנסקרים ההולנדים. (החוקה צפויה היתה להפקיע את הסמכות להחליט על קבלת מדינה חדשה מידי כל מדינה ומדינה). נו כן, טורקיה. אירופה השבעה והמרוצה מעצמה – זאת שטובה בלהטיף לאחרים – לא בדיוק מייחלת למיליוני מוסלמים שישבשו את החזון הנוצרי הלבן. אח, אירופה, אירופה.

Read Full Post »

לפני שנסעתי לחו"ל עוד הספקתי לקבל ממועדון קולנוע לב הזמנה לצפייה בסרט Downfall, שבעקבותיה היו אמורים המנויים להצביע האם להקרין את הסרט בארץ. עוד לפני שצפיתי בסרט כאן, שמחתי לקרוא שההחלטה היתה חיובית, שכן אינני חושבת שהדרך הנכונה להתמודד עם מסרים אמנותיים בעייתיים (אם אמנם הם בעייתיים, ועל כך בהמשך) היא על-ידי חסימתם בזירה הציבורית (בבית כל אחת יכולה כיום לצפות).

כאן צפיתי בסרט במועדון הקולנוע Everyman, שהוא ייחודי בנוף הלונדוני בהיותו בית קולנוע עצמאי המשמש גם כחצי סימנטק. עם מבואת הסבה חביבה ובר שאת השתייה שקונים בו אפשר גם להכניס לקולנוע (קצת מזכיר את לב סמדר הירושלמי, אבל יותר fancy), ועם כרטיסים יקרים יותר לכורסאות ההסבה משני צידיו של האולם, שמהן ניתן לצפות בסרט לא רק ביתר נוחות אלא גם בזוגיות רומנטית לאורו של נר. והעיקר, בל נשכח, זהו הקולנוע השכונתי שלנו; מרחק הליכה קצרה.

ברונו גנץ כהיטלר

אורכו של הסרט שעתיים וחצי. כאן לא מקובל לחתוך את הסרט בברוטליות כדי שבעלי המזנון יעשו קופה. הצפייה נמשכת ברצף המתבקש ושעתיים וחצי עוברות בלי שנרגיש, מרותקים לסרט החזק הזה, המתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר שלו. האם היטלר מוצג כדמות חיובית? – לא. האם הוא מוצג כדמות אנושית? – כן. וזו עוצמתו של הסרט. המורכבות שלו יוצרת אצלנו כצופים מיודעים, היודעים את ההיסטוריה, דיסוננס. מצד אחד אנו יודעים בדיוק מה מעולל האיש הזה ומקורביו, ששבועת האמונים להיטלר עומדת לגביהם מעל כל ערך אחר. הסרט גם איננו משכיח את העובדות האלו, למרות שהן אינן עומדות במרכזו אלא נרמזות; בעיקר בעת התקפות הזעם של היטלר, המנותק במידה רבה מן המציאות בסוף ימיו. רק בסופו של הסרט מוזכרות העובדות במלואן. מצד שני, אנחנו רואים את הדמויות האלו על מורכבותן ואנושיותן. וזוהי תזכורת כואבת מאד לכולנו. שכן קל יותר להתמודד עם אימי השואה ומלחמת העולם השנייה על-ידי הוצאת מבצעיהן מכלל המין האנושי, כמטורפים או שטניים. קשה יותר לקבל שהזוועות הללו בוצעו על-ידי בני אדם שלפחות בחלקם היו כמוני כמוכם. חולקים בתכונות האנושיות שלנו: אוהבים את הכלבה בלונדי, או חומלים על גיס ש"בגד" בעיני היטלר, המותיר אחריו אחות הרה.

גבלס יורה באשתו מגדה

אינני סבורה שהסרט הוא חלק ממגמה בגרמניה המבקשת להפוך את היוצרות ולהראות את העם הגרמני כקורבן; זאת למרות שמה שעולל היטלר גם לעמו מובא בחריפות רבה בסרט. החל מבני 12 המגויסים וכלה באזרחים המוצאים להורג ממש בימיה האחרונים של המלחמה, שכן לא התפנו מברלין על-פי הוראות הצבא ונחשבים של כך למשתפי פעולה עם הרוסים העומדים בשערי העיר.
הסרט הוא הישג אמנותי גדול בעיני, מפני שהוא עושה מה שרק אמנות במיטבה יכולה לעשות: הוא נותן לנו נקודת מבט ההופכת במידה מסוימת את הבנתנו את המציאות ומאתגרת אותה על-ידי הצורך לבחון אותה מחדש. בכך הוא יוצר תמונת מציאות מורכבת ועשירה יותר. הדיסוננס הפנימי שנוצר אצל הצופים מחייב אותם לבחון מחדש לא רק את ההיסטוריה, אלא בעיקר את עצמם.

הדיסוננס הזה הוא מקור כוחו של הסרט, ההופך את הצופים בו לצופים שצריכים להיות לא רק מיודעים היטב אלא גם פעילים; מזכירים לעצמם את המתרחש מחוץ לבונקר בעודם צופים במתרחש בתוכו; בוחנים את עצמם בה בעת שהם בוחנים את הגיבורים וזוכרים ללא הרף את מה שהם עוללו; שואלים את עצמם האמנם זה יכול לקרות בכל מקום, לכל אדם?  באחת, צופים בסרט צפייה חתרנית.

יתכן שמה שמלמד אותנו הסרט באופן זה, על-ידי הטלטלה הזאת, הוא כי הדרך להימנע מחזרה כזו או אחרת על הזוועות האלו – עוד לפני עמידה על המשמר בפני מה שקורה מסביבנו – היא על-ידי התבוננות, קודם כל, בעצמנו פנימה.

Read Full Post »

איגוד המרצים באוניברסיטאות (AUT), שמועצתו התכנסה היום בישיבה מיוחדת בלונדון, הפך את החלטתו הקודמת להחרים שתי אוניברסיטאות ישראליות, החלטה שגרמה לסערה בישראל וגם בבריטניה. כך מסר המבזק של הגרדיאן. עדיין אין פרטים אבל אני מבטיחה לקשר כשיהיו. 

17:20 (שעון בריטניה) – והנה הדיווח הראשוני של הגרדיאן
יום שלישי, 31.5 – כתבה במוסף החינוך של הגרדיאן. אל תחמיצו את סטיבן רוז, מיוזמי החרם, מגדיר את ישראל כ"תיאוקרטיה".

Read Full Post »

« Newer Posts