Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘בארצות הנכר’ Category

בימים האחרונים אני עובדת בספרייה הבריטית. מדובר בספריית מחקר – לא ניתן להוציא ממנה ספרים – שבה כ-150 מיליון פריטים מסוגים שונים ומקומות ישיבה ל-1200 קוראים. כדי להיכנס לחדרי הקריאה עצמם יש להוציא כרטיס קורא. בבניין גם גלריות, חנות ספרים וקפטריה הפתוחות לכלל הציבור. באחת מהגלריות ראינו לפני שבועות אחדים תערוכה במלאת 200 שנה לאנדרסן ובאחרת מוצגת המאגנה כרטה (1215), שנחשבת למגילת הזכויות הראשונה: למרות שאין בה הצהרה של עקרונות משפטיים, אלא סדרה של ויתורים מצד המלוכה לאצולה, זוהי הפעם הראשונה שבה מבוסס בכתב העיקרון החוקתי של הגבלת כוח השלטון. (תמונה כאן)

את החפצים האישיים אפשר לאחסן בלוקר תמורת פאונד אחד המוחזר עם לקיחתם בחזרה, ויש גם מלתחה למעילים. את מה שצריכים לעבודה השוטפת מאחסנים בשקיות ניילון שקופות שאיתן ניתן להיכנס לחדר הקריאה. גם את המחשב האישי מכניסים לשקית כזאת, ומחברים לחשמל שליד המושב. חיבור לאינטרנט אין לכל מושב, אבל בחלק מהמסופים, שרובם משמשים לחיפוש בקטלוג, אפשר להשתמש באינטרנט לצורך מחקר שלא ניתן לבצע בספרייה עצמה, לא לשימוש פרטי או בדיקת אי-מייל. את רוב הספרים צריך להזמין דרך המחשב ולקבל אותם בדלפקים. מיעוטם נמצאים במדפים פתוחים. את ההזמנה אפשר לבצע גם מרחוק, דרך האינטרנט, בשעות שבהן הספרייה פתוחה, וכשמגיעים אליה הספרים כבר ממתינים לאיסוף.

הרעיון של ספרייה הפתוחה לקהל ומספקת שירותי מחקר וקריאה דומה, בעיקרון, לזה של הספרייה הלאומית שבקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. רק ששם מדובר במבנה מיושן, הסובל מאחזקה לקויה ומצב מתדרדר של הספרים שברשותו, כולל תולעת ספרים שעשתה בהם שמות. כאן, לעומת זאת, כל זה מצוי במבנה מודרני, מבהיק בניקיונו, עם תודעת שירות מפותחת. האחרונה היא רק נגזרת של הגישה הכללית לקידום הידע האנושי והמחקר, של המוסד מעורר הקנאה הזה. זהו ידע שאמור להיות נחלת הכול ופתוח לכול: כל אדם – לא רק משלמי המיסים הבריטיים – יכול לקבל כרטיס קורא וליהנות מהשפע הזה חינם אין כסף. 

Read Full Post »

  • כניסה חינם למוזיאונים. המבקרים מתבקשים רק לתרום פאונד או שניים כדי שאפשר יהיה להמשיך לפתוח אותם בחינם.
  • ספריות שלא עולה כלום להירשם אליהן ולשאול בהן ספרים, כולל שימוש חופשי בשירותי מחשב ואינטרנט בשעה הראשונה.
  • מדור התיקונים וההבהרות של הגרדיאן, על ההומור הדק ולשון ההמעטה הבריטית.
  • נהגים שעוצרים עוד לפני שהנחתי את רגלי על מעבר החציה.
  • כותרת ראשית בעיתון על זכייה בפרס ספרותי.
  • הקרנות סרטים מיוחדות להורים (או מטפלות) על תינוקותיהם עד גיל שנה.
  • שלל המסעדות האתניות הצמחוניות – הודיות, תאיות ואחרות – ועוד יותר מכך, סימון בולט על כל מוצרי המזון הרלוונטיים: "מתאים לצמחונים". ושפע המזון האורגני בכל סופרמרקט מצוי.
  • רשת חנויות ה-Body Shop, המציעה תכשירי קוסמטיקה טבעיים במחירים שפויים שלא נוסו על בעלי-חיים.
  • קרקרים משיבולת שועל (הנקראים כאן oatcakes).
  • Hampsted Heath

    ה-Hampstead Heath בשלמותו.להבדיל מהפארקים הרבים שלונדון משופעת בהם, כאן מדובר בחלקת טבע אמיתית, המשתרעת על שטח עצום. אפשר לשוטט שם שעות בלי להרגיש שאתם נמצאים באמצע העיר. חורשות, שבילים צרים המתפתלים בתוך סבך הצמחייה ואגמים. גן עדן לכלבים ובעליהם, זוגות רומנטיים, צועדים ואצנים וחובבי פיקניק. Countryside בלב לונדון, ורק חמש דקות הליכה מהבית.

בשום פנים ואופן לא:

  • המחירים השערוריתיים. כל דבר עולה פי 1.5-2 מבארץ וגם ממקומות אחרים בחו"ל. סרט ב-71 ש"ח; דירה שכורה בהמפסטד – פי שתיים מדירה זהה בלב מנהטן.
    זהו. עכשיו אני יכולה ליהנות בשקט מביקור המולדת שלי.

Read Full Post »

פרס הבּוּקר הבינלאומי, והחוקה האירופית שנדחתה. גלויה מלונדון.

קדארה

הכותרת הראשית בגרדיאן היום מבשרת על הזוכה בפרס הבוקר הבינלאומי. עוד לפני הידיעה התורנית על המשבר באיחוד האירופי עם דחיית החוקה במשאלי העם בצרפת ובהולנד, שבצדק נמצא כאן בכותרות בימים האחרונים. כותרת ראשית על זכייה בפרס ספרותי – פריט מרכזי ברשימת הדברים שאני רוצה לייבא מלונדון, רשימה (list) המבשילה לכלל רשימה (post) קרובה.

הזוכה הוא הסופר האלבני איסמאיל קדארה, שגבר על קליברים כמו גבריאל גרסיה מרקס, גינתר גראס, פיליפ רות', מרגרט אטווד, ג'ון אפדייק, דוריס לסינג, יאן מקיואן, מיוריאל ספרק ואחרים. למיטב זכרוני גם א"ב יהושע היה ברשימת המועמדים, שהיתה פתוחה לסופרים הכותבים בכל השפות בתנאי שספריהם תורגמו לאנגלית.

ומה על חוקת האיחוד האירופי, שהוכשלה במשאלי העם בצרפת ובהולנד? בעניין הזה פחות ברור מי הזוכים ומי המפסידים. הפרשנים כאן מונים סיבות שונות לכישלון, כמו גם תחזיות שונות ומשונות להמשך. פרט מעניין הוא ש-35% מהנסקרים במדגם הבחירות בצרפת אמרו כי הסיבה לכך שהצביעו נגד החוקה היתה בגלל התנגדותם להצטרפות טורקיה לאיחוד. זו גם הסיבה שנתנו למעלה מרבע הנסקרים ההולנדים. (החוקה צפויה היתה להפקיע את הסמכות להחליט על קבלת מדינה חדשה מידי כל מדינה ומדינה). נו כן, טורקיה. אירופה השבעה והמרוצה מעצמה – זאת שטובה בלהטיף לאחרים – לא בדיוק מייחלת למיליוני מוסלמים שישבשו את החזון הנוצרי הלבן. אח, אירופה, אירופה.

Read Full Post »

לפני שנסעתי לחו"ל עוד הספקתי לקבל ממועדון קולנוע לב הזמנה לצפייה בסרט Downfall, שבעקבותיה היו אמורים המנויים להצביע האם להקרין את הסרט בארץ. עוד לפני שצפיתי בסרט כאן, שמחתי לקרוא שההחלטה היתה חיובית, שכן אינני חושבת שהדרך הנכונה להתמודד עם מסרים אמנותיים בעייתיים (אם אמנם הם בעייתיים, ועל כך בהמשך) היא על-ידי חסימתם בזירה הציבורית (בבית כל אחת יכולה כיום לצפות).

כאן צפיתי בסרט במועדון הקולנוע Everyman, שהוא ייחודי בנוף הלונדוני בהיותו בית קולנוע עצמאי המשמש גם כחצי סימנטק. עם מבואת הסבה חביבה ובר שאת השתייה שקונים בו אפשר גם להכניס לקולנוע (קצת מזכיר את לב סמדר הירושלמי, אבל יותר fancy), ועם כרטיסים יקרים יותר לכורסאות ההסבה משני צידיו של האולם, שמהן ניתן לצפות בסרט לא רק ביתר נוחות אלא גם בזוגיות רומנטית לאורו של נר. והעיקר, בל נשכח, זהו הקולנוע השכונתי שלנו; מרחק הליכה קצרה.

ברונו גנץ כהיטלר

אורכו של הסרט שעתיים וחצי. כאן לא מקובל לחתוך את הסרט בברוטליות כדי שבעלי המזנון יעשו קופה. הצפייה נמשכת ברצף המתבקש ושעתיים וחצי עוברות בלי שנרגיש, מרותקים לסרט החזק הזה, המתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר שלו. האם היטלר מוצג כדמות חיובית? – לא. האם הוא מוצג כדמות אנושית? – כן. וזו עוצמתו של הסרט. המורכבות שלו יוצרת אצלנו כצופים מיודעים, היודעים את ההיסטוריה, דיסוננס. מצד אחד אנו יודעים בדיוק מה מעולל האיש הזה ומקורביו, ששבועת האמונים להיטלר עומדת לגביהם מעל כל ערך אחר. הסרט גם איננו משכיח את העובדות האלו, למרות שהן אינן עומדות במרכזו אלא נרמזות; בעיקר בעת התקפות הזעם של היטלר, המנותק במידה רבה מן המציאות בסוף ימיו. רק בסופו של הסרט מוזכרות העובדות במלואן. מצד שני, אנחנו רואים את הדמויות האלו על מורכבותן ואנושיותן. וזוהי תזכורת כואבת מאד לכולנו. שכן קל יותר להתמודד עם אימי השואה ומלחמת העולם השנייה על-ידי הוצאת מבצעיהן מכלל המין האנושי, כמטורפים או שטניים. קשה יותר לקבל שהזוועות הללו בוצעו על-ידי בני אדם שלפחות בחלקם היו כמוני כמוכם. חולקים בתכונות האנושיות שלנו: אוהבים את הכלבה בלונדי, או חומלים על גיס ש"בגד" בעיני היטלר, המותיר אחריו אחות הרה.

גבלס יורה באשתו מגדה

אינני סבורה שהסרט הוא חלק ממגמה בגרמניה המבקשת להפוך את היוצרות ולהראות את העם הגרמני כקורבן; זאת למרות שמה שעולל היטלר גם לעמו מובא בחריפות רבה בסרט. החל מבני 12 המגויסים וכלה באזרחים המוצאים להורג ממש בימיה האחרונים של המלחמה, שכן לא התפנו מברלין על-פי הוראות הצבא ונחשבים של כך למשתפי פעולה עם הרוסים העומדים בשערי העיר.
הסרט הוא הישג אמנותי גדול בעיני, מפני שהוא עושה מה שרק אמנות במיטבה יכולה לעשות: הוא נותן לנו נקודת מבט ההופכת במידה מסוימת את הבנתנו את המציאות ומאתגרת אותה על-ידי הצורך לבחון אותה מחדש. בכך הוא יוצר תמונת מציאות מורכבת ועשירה יותר. הדיסוננס הפנימי שנוצר אצל הצופים מחייב אותם לבחון מחדש לא רק את ההיסטוריה, אלא בעיקר את עצמם.

הדיסוננס הזה הוא מקור כוחו של הסרט, ההופך את הצופים בו לצופים שצריכים להיות לא רק מיודעים היטב אלא גם פעילים; מזכירים לעצמם את המתרחש מחוץ לבונקר בעודם צופים במתרחש בתוכו; בוחנים את עצמם בה בעת שהם בוחנים את הגיבורים וזוכרים ללא הרף את מה שהם עוללו; שואלים את עצמם האמנם זה יכול לקרות בכל מקום, לכל אדם?  באחת, צופים בסרט צפייה חתרנית.

יתכן שמה שמלמד אותנו הסרט באופן זה, על-ידי הטלטלה הזאת, הוא כי הדרך להימנע מחזרה כזו או אחרת על הזוועות האלו – עוד לפני עמידה על המשמר בפני מה שקורה מסביבנו – היא על-ידי התבוננות, קודם כל, בעצמנו פנימה.

Read Full Post »

איגוד המרצים באוניברסיטאות (AUT), שמועצתו התכנסה היום בישיבה מיוחדת בלונדון, הפך את החלטתו הקודמת להחרים שתי אוניברסיטאות ישראליות, החלטה שגרמה לסערה בישראל וגם בבריטניה. כך מסר המבזק של הגרדיאן. עדיין אין פרטים אבל אני מבטיחה לקשר כשיהיו. 

17:20 (שעון בריטניה) – והנה הדיווח הראשוני של הגרדיאן
יום שלישי, 31.5 – כתבה במוסף החינוך של הגרדיאן. אל תחמיצו את סטיבן רוז, מיוזמי החרם, מגדיר את ישראל כ"תיאוקרטיה".

Read Full Post »

רק משנתגלה לעינינו, בעיקול הדרך, השלט המברך אותנו לשלום עם הגיענו למחוז טיפררי, עמדנו על כך שהנה הנה עומדות רגלינו באותו מחוז שהרטיט לבבות. את פרסומו הביא לו השיר הידוע ממלחמת העולם הראשונה, It's a long way to Tipperary.

אבל ה-VE Day – יום הניצחון של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, שהשנה עמד בסימן עגול של 60 שנה – הביא אתו סיפורים על מלחמת העולם השנייה דווקא. ובה היו האירים רחוקים עוד יותר מטיפררי, אם זה משמש כמטאפורה למחוז חפץ, משאת נפש. במלחמה הזאת שמרה אירלנד על "נייטרליות", מתוך מיאונה לעמוד לצדה של בריטניה, הכובשת בעבר ובהווה.

האובזרוור של יום ראשון ה-8 במאי סיפר כי מששחררו בעלות הברית את מחנות הריכוז עם סיום המלחמה, והנורא מכל כבר לא היה בגדר שמועות או ידיעות אלא ראיות מכלי ראשון,  טען נשיאה של הרפובליקה של אירלנד כי מדובר בתעמולה של בעלות הברית ותו לא. הוא גם הטריח את עצמו לשגרירות הגרמנית כדי להביע את תנחומיו על מותו של היטלר.
אירי מפורסם נוסף הוא הלורד האו-האו (מבוטא: הוֹ-הוֹ), שבעיצומם של ימי המלחמה שידר מברלין שידורי תעמולה בזכות המשטר הנאצי. ביוגרפיה חדשה של הלורד האו-האו יצאה בימים אלו לאור, ואחת מתחנות הטלוויזיה הקדישה סרט תיעודי מרתק למי ש(לאחר המלחמה) היה האחרון שהוצא להורג בעוון בגידה בממלכה המאוחדת.

 

Read Full Post »

בארצו של ייטס

ומדוע דווקא בארצו של ו"ב ייטס, תשאלו, ולא בארצם של הסופרים הגדולים האחרים שאירלנד משופעת בהם? סוויפט, ג'ויס, שואו ובקט, אם למנות רק אחדים? כי ממש כפי שאזור קונמארה שממנו התחלנו את טיולנו נקרא "ארצו של ג'ויס", גם במפה ובשלטי הדרכים עצמם, כך מחוז סלָיְיגו הוא "ארצו של ייטס". שם, ליד הכנסייה בכפר הקטן Drumcliffe, ביקש ייטס להיקבר. יש מבקרים הרואים ביוליסס עב הכרס את נסיונו של ג'ויס לתת מענה לשאלה האם החיים ראויים לחיותם. על יחסו של ייטס לשאלה הזאת אפשר אולי ללמוד ממילותיו שחרוטות על קברו:

Cast a cold Eye
On Life, on Death.
Horseman, pass by!

ה"דרום" שמצפון ל"צפון"

עברנו דרך סלייגו בדרכנו למחוז דונגל, המחוז הצפוני ברפובליקה של אירלנד, שחלקו משתרע אל תוך צפון אירלנד עצמה, אך חלקו הגדול נמצא גיאוגרפית צפונית ליחידה הפוליטית הנקראת צפון אירלנד… זהו אזור פחות מתוּיר יחסית, אם כי גם בו ניתן למצוא לא מעט B&B, שבחודשי הקיץ ודאי מפוצצים. הנוף בו פראי יותר, יש בו פחות מהירוק של אירלנד, ומצויים בו, בין היתר, צוקים שהתושבים המקומיים מתגאים שהם מרשימים יותר מצוקי מוהר הידועים שליד גאלווי. לא אוכל לתת על כך עדות, משום שלפני שנתיים ומחצה, כשנסענו לצוקי מוהר, לא הרהבתי עוז בנפשי לצאת החוצה מהמכונית המיטלטלת בסערת החורף.יודעי דבר אומרים כי הצוקים שחזינו בהם בצפון תלולים פחות במורדם אל האוקיינוס האטלנטי. הם עדיין מרשימים מאד. והעיזים והכבשים הרועות בכל מקום מזכירות כי זהו האזור הידוע בטוויית מוצרי הצמר המפורסמים של אירלנד.
אבל אם אתם, כמוני, צמחונים שגם אינם אוכלים דגים, תתקשו מאד למצוא מה לאכול באזור הזה, המשופע בעיקר בדגים ובפירות ים מלבד במזון האירי הבשרי הרגיל. זוהי אחת הסיבות שהחלטנו לעזוב את האזור מהר יחסית ולרדת לדרום. תרמו לכך גם געגועי לנוף הירוק של אירלנד, אותו ירוק-עד שהעין הישראלית אינה יודעת שבעה ממנו.

איך מרגישים שעברתם לצפון-אירלנד

אירלנד היא ארץ אחת. תושביה רואים אותה ככזו, ואפשר בקלות לעבור לצפון-אירלנד מבלי להרגיש, כפי שקרה לנו. רק אחר-כך, משבוחנים היטב את המפה, אפשר למצוא במאמץ רב היכן משורטט הגבול. ההבדל המעשי העיקרי הוא המטבע. אני, מכל מקום, עמדתי על כך שאנחנו נמצאים תחת דגל אנגלי עוד לפני שנדרשנו לשלם בלי"ש עבור הקפה: משחלפנו על פני כרזות של הבחירות שזה עתה נסתיימו שבהן מופיע דגל אנגלי, ואחר-כך כרזות של השין-פין, ומשלוחיות הרישוי החליפו את צבען.

האם זה PC לומר שהאירים חביבים?

האירים מסבירי פנים באופן יוצא דופן. אנשים זרים מברכים אותך לשלום ברחוב יותר מחברים בקיבוץ; נהגים מנופפים בידם בידידות כשעוברים מולם במכונית; ובכל מקום שנכנסים אליו מקדמים את פניכם בלבביות. אני תוהה עד כמה אנו מרשים לעצמנו לעשות הכללות כאלו, הנובעות מהתרשמות תיירותית, כשמדובר בתכונות חיוביות שאנו מייחסים לבני עם. התקינות הפוליטית (PC) לא היתה מרשה קביעות כגון "רעשנים", "קולניים", שלא לדבר על תכונות פרועות יותר המיוחסות לבני לאומים שונים. אך מהו ההבדל, בעצם? מדוע כשמדובר בייחוס תכונות חיוביות לא מדובר בהכללה סטריאוטיפית שאנו כה יוצאים נגדה כאשר היא שלילית?

חביבות אינה מתכון לאושר

חביבותם של האירים, כך מתברר, איננה ראיה למידת אושרם. אירלנד נמצאת במקום השני באירופה בשיעור ההתאבדויות, נתון המדאיג מאד את קובעי המדיניות כאן. על-פי הנתונים שהתפרסמו לאחרונה, אחת ל-45 דקות מנסה אדם אירי לשים קץ לחייו.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »