התחקיר של הילו גלזר במוסף הארץ על מחלקת אא"ג וניתוחי ראש וצוואר בבית החולים רמב"ם היה קשה לקריאה. הדברים מזעזעים. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי כשהתחלתי לקרוא היתה: אוי לא, לא המחלקה הזאת ששמעתי על העומד בראשה, פרופ' זיו גיל, דברים כל כך טובים. על המחויבות שלו לרפואה הציבורית והיחס האישי לחולים. ובכן, נראה שכתבות תדמית (למשל כאן וכאן), המאפשרות לרופאים בכירים לשווק את מרכולתם (באופן אירוני תוך ביקורת על “תרבות הכוכבים”…) לחוד, והמציאות המתגלה בתחקיר אמיתי לחוד. אקדים ואומר שאני בטוחה שפרופ' גיל, כמו רופאים רבים, עשה גם נפלאות למען חוליו. אבל הדברים הנחשפים בכתבה הם כה חמורים עד שברור שלא ניתן לעבור עליהם לסדר היום. אם אחרי פרשת גיורא איילנד אחד הלקחים היה שברפואה הפרטית עושים ניתוחים מיותרים שכן המניע הוא רווח, הרי מתברר כעת שגם בבית חולים ציבורי מה שמניע את התנהלותם של חלק מהרופאים הוא חמדנות גרידא; בין אם ישירות לכיסם האישי (גילינו שגם "פול טיימרים", שפרופ' גיל התגאה בכך שהוא כזה, מתוגמלים לא רק במשכורת עתק של חוזה אישי אלא משלשלים לכיסם הפרטי תוספות מניתוחים שהם מבצעים אחה"צ במסגרת השר"ן), ובין אם בעקיפין לפרסום שמם, המחלקה ובית החולים ובעיקר האדרת האגו. מעניין, אגב, שבאותה כתבה שפורסמה אף היא בקבוצת הארץ, בדה-מרקר, התחייב פרופ' גיל שלא יכהן כראש המחלקה יותר מ-8 שנים, מועד שמגיע השנה.
Archive for the ‘חוק ואתיקה’ Category
מי יגן על החולים?
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה רפואית, זיו גיל, חוק זכויות החולה, משרד הבריאות, קופת חולים כללית, רמב"ם on 14 ביוני 2020| 1 Comment »
קח את בנך את יחידך
Posted in חוק ואתיקה, tagged בן יחיד, הורות, עקידת יצחק, צה"ל, קרבי on 17 במאי 2020| 2 Comments »
בנים ובנות יחידים להוריהם (גם לאחד ההורים) לא יכולים לשרת בתפקיד קרבי, אלא אם יחתמו ההורים על הסכמתם. את הנוהל הצה”לי הזה יש לשנות. אין להעמיד הורים לבן יחיד בפני הברירה האכזרית אם לחתום לו לקרבי. הצבא פשוט צריך לאסור את האפשרות הזאת.
אין באיסור זה כדי לרמז, חלילה, שמותו של מי שאינו בן יחיד כואב פחות! אך האפשרות השנייה – לבטל את האיסור כליל – לא נראית לי נכונה. האיסור הקיים יוצר איזון נכון.
איסור כזה אכן מתערב באוטונומיה ובבחירה של הבן או הבת לממש את רצונם (לשרת בקרבי). אבל התערבות כזאת קיימת בכל מקרה, כי גם כיום הצבא לא משאיר את זה לרצונו של הבגיר, אלא דורש חתימה של ההורים. לטעמי זה מטיל עליהם עול בלתי נסבל. אם הצבא מתערב ממילא ברצונו של המלש"ב, שיוריד מההורים את הנטל האכזרי הזה.
ניתן לטעון שבנים אינם אחראים לכך שהם בנים יחידים ולא ראוי להטיל עליהם את ה”תשלום” על כך. התשובה לטיעון זה היא שילדים משלמים בדרכים רבות ושונות על בחירות של הוריהם. (גם בהנחה שזאת בחירה להביא ילד אחד לעולם, ולא כך תמיד). מקרה זה אינו יוצא דופן בכך.
לזכרו של עמית בן יגאל.
“ומכל ההרים שבארץ ההיא תעלה צעקה גדולה”
קשישים ובעלי מחלות רקע
Posted in חוק ואתיקה, פלסף, tagged חולים, מגפה, קבוצת סיכון, קורונה, קשישים on 4 באפריל 2020| 3 Comments »
את הדיבור על "רק קשישים או בעלי מחלות רקע" המלווה את מגפת הקורונה, אני מבינה בעיקר על רקע החשש של כולם מהמחלה והניסיון הפסיכולוגי להיפטר מהחרדה על-ידי הרחקתה מאתנו: כאילו הקורונה פוגעת רק במישהו אחר והדוברים כביכול חסינים. בבחינת "בי זה לא יפגע". כי האפשרות האחרת להבין אותו היא ביטוי בלתי נסבל של אדישות למותם. כחלק מדרוויניזם חברתי ופינוי המקום לצעירים ולכשירים. אבל גם כשמאמצים את הפרשנות שהעומד ברקע הדיבור הזה הם חשש וחרדה אנושיים, יש להיות ערים לסכנות שעלולות לצמוח ממנו. צריך להיזהר כאן לא לשים סטיגמה על קשישים ובעלי מחלות רקע. גם את הרעיון שנשמע כאחת מ"אסטרטגיות היציאה" מהסגר והגבלותיו – להשאיר רק את האוכלוסיות בסיכון בסגר ולפתוח לשאר האוכלוסיות, כדי לאפשר חזרה הדרגתית לחיים תקינים של המשק – יש לבחון בזהירות. כי גם רצון להגן על אוכלוסייה בסיכון עלול להתפתח לחוסר אכפתיות כלפי הישארותם סגורים בבדידותם בעוד כל השאר שבים לחיים נורמליים. ומכאן הדרך יכולה להיות קצרה לצעד הזה כסוג של ענישה.
הנזק של ריבלין לשלטון החוק
Posted in חוק ואתיקה, tagged בחירות, בנימין נתניהו, חוק יסוד הממשלה, חקיקה פרסונלית, נשיא המדינה, ראובן ריבלין on 3 באוקטובר 2019| 3 Comments »
אפשר להעריך את נסיונו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, למנוע מערכת בחירות שלישית השנה. אבל יש לומר כי הצעתו לצדדים להיכנס לממשלה "פריטטית" תוך תיקון חוק יסוד: הממשלה, כך שיאפשר נבצרות בלתי-מוגבלת של ראש ממשלה – היא לא פחות ממדהימה מנקודת המבט של שלטון החוק, וגורמת לו נזק כבד.
משמעותה היא חקיקה פרסונלית: מטעמים של קוניונקטורה פוליטית וכדי לפתור בעיה אישית של מועמד המסובך עד צוואר בכתבי אישום בכפוף לשימוע (שהחל השבוע). שהרי לו היה זז הצידה היתה יכולה לקום בן רגע ממשלה. ונשיא המדינה, הוא ולא אחר, הציע לתקן חוק יסוד לצורך כך.
מותה של ההסכמה מדעת
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה רפואית, גיורא איילנד, המקור, הסכמה מדעת, חוק זכויות החולה on 31 בינואר 2019| 2 Comments »
הסכמה מדעת (informed consent) לטיפול רפואי, המעוגנת בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, אמורה להיות כשמה – מדעת. מתוך ידיעה. מיודעת. informed…אם לא נותנים לחולים אינפורמציה אודות הפרוצדורה שמתכוונים לבצע, הסיכונים שיש בה והחלופות לה – היא איננה כזאת. להחתים על טופס בלי להסביר זה לצאת ידי חובה (וגם לא מתיישב עם זה שבאותו טופס כתוב “לאחר שהסברתי לחולה”…), זאת לא הסכמה מדעת.
אבל רגע, אני שואלת את עצמי תמיד כשמגישים לי את הטופס לחתימה (טופס המלא בתניות על פרוצדורות נוספות אפשריות): אם אסרב להסכים לחלקים מסוימים המנויים בטופס ההסכמה – מה תהיה התוצאה? לא יבצעו את הפרוצדורה. אז איזו ברירה יש לי בעצם? ואיזו מין "הסכמה" זאת?
כן כדאי לדעת שלפעמים אפשר להסכים חלקית ולמחוק את אותם משפטים שאינכם מסכימים להם. כך, למשל, כשמתאשפזים מתבקשים לחתום על הסכמה כללית לטיפול בבית החולים. מעבר לכך שחלק מההסכמות הן אופציונליות (למשל, האם לתת מידע למתקשרים מבחוץ אודות עצם אשפוזך בבית החולים הנ"ל) וניתנת אפשרות מובנית להסכים להן או לא, אישית מחקתי שם חלק מהמשפטים (בעיקר אלה המדברים על ויתור גורף על סודיות רפואית, גם לעתיד).
אבל מותה הרשמי של ההסכמה מדעת, כך נראה, הוכרז סופית בתכנית "המקור" עם גיורא איילנד. שבה הוא חשף כיצד רופאים פשוט לא מיידעים את חוליהם. לא אודות הסיכונים שבפרוצדורות שהם רוצים לבצע בהם ולא בחלופות להן. יש להגיע לרופא אחרי שלמדתם היטב את מצבכם הרפואי, הזהיר איילנד. כן, מי שמסוגלים לכך. ומי שלא? האם לחולים עם פחות אוריינות רפואית הרופאים לא חבים את חובת היידוע והטיפול הנאות?
אחרי שצפינו בתכנית המצמררת הזאת שוב אי אפשר לדבר על “הסכמה מדעת”. לא הסכמה ולא מדעת.
היועמ”ש והבחירות
Posted in חוק ואתיקה, tagged אביחי מנדלבליט, בחירות, בנימין נתניהו, היועץ המשפטי לממשלה, חקירות, פוליטיקה on 30 בדצמבר 2018| 4 Comments »
היועץ המשפטי לממשלה איננו מתכוון לפרסם סמוך לבחירות את החלטתו האם יש להעמיד את נתניהו לדין, מחשש שהודעה כזאת תהיה בגדר התערבות בבחירות, או למצער מראית עין כזאת. כמובן שלהחלטה כזאת יש פוטנציאל של השפעה על הבחירות. אבל האם להחלטה לא לפרסם את ההכרעה אין השפעה על הבחירות?… ודאי שיש. המשמעות שלה היא שכשנבקש באפריל לממש את זכות הבחירה שלנו כאזרחים, לא יהיה לפנינו מרב המידע הרלוונטי כך שנוכל לבצע בחירה מושכלת וחופשית. השאלה האם ראש הממשלה המיועד מטעם הליכוד יעמוד לדין היא שאלה דרמטית וקריטית. זה מידע שחייב להיות לפנינו – האזרחים, מקור הסמכות של השלטון – עת אנו ניגשים לבחור.
“כשהאמת אינה חופשית, החופש אינו אמיתי”, אמר ז’אק פרוור. ההחלטות שלנו צריכות להיות מיודעות, אחרת אנחנו סוברים בטעות שהפעלנו חופש בחירה בעוד שלמעשה פעלנו בעיוורון.
רופאים: תזדהו!
Posted in חוק ואתיקה, שונות, tagged בית חולים כרמל, זהות המטפל, חוק זכויות החולה, טבעונות, רופאים, תג זיהוי on 17 בדצמבר 2018|
פוסט אשפוז
אפשר גם אחרת, יש אפילו מה לאכול, אבל רופאים צריכים להזדהות בפני החולה.
הפעם שהיתי במחלקה השנייה (לקודמת לא הייתי חוזרת בעד כל הון שבעולם), והטיפול היה בהחלט שונה. כידוע, מי שקובע את רוח המחלקה הוא המנהל שלה. (ובמרפאה: הרופא. זאת הסיבה שהמרפאה המקומית נראית כפי שהיא נראית. ולא לטובה אם מישהו לא הבין). אז אפשר גם אחרת.
רופאים שמשחקים באלוהים
Posted in חוק ואתיקה, tagged החולה הנוטה למות, חולים, מוות, צ'רלס קראוטהמר, רופאים on 12 ביוני 2018| 6 Comments »
לא אחת שומעים על חולים סופניים שהרופאים הקצו להם שבועות ספורים, או חודשים ספורים, לחיות. האחרון שעלה לכותרות הוא הפרשן בעל הטור בוושינגטון פוסט, וזוכה פרס פוליצר, צ'רלס קראוטהמר, שסיפר על כך לקוראיו.
האצבע הרטובה של נתניהו
Posted in חוק ואתיקה, tagged בלוג פוליטי, הסכם, מבקשי מקלט, נציבות האו"ם לפליטים, נתניהו, פוליטיקה on 3 באפריל 2018| Leave a Comment »
אמש בשעה מאוחרת יחסית כתבתי פוסט על היבט מסוים בהסכם עם נציבות האו”ם שנתניהו הודיע עליו. מזמן לא התיישבתי לכתוב משהו ממש עם התרחשות הארועים. לזכותי ייאמר שאת הפסקה האחרונה ברשימה פתח המשפט “בהנחה שמה שהתפרסם בנושא מדויק, ולא נעמוד מחר מול שוקת שבורה”… ובכן, הבעיה ככל הנראה לא היתה בפרסום לא מדויק של פרטי ההסכם, אבל לעומת זאת עמדנו מול שוקת שבורה כבר בהמשך אותו ערב. למעשה, תוך כדי שאני מתכוונת להעלות את הרשימה לבלוג. שמשהו קרה להסכם הבנתי מציוצים עקיפים בטוויטר. נתניהו התעלה אפילו על עצמו, יש להודות, במהירות שבה התהפך הפעם. איפה ה”משילות” שבה הוא מתהדר? מסתבר שמי שמושל הם המגיבים בחשבון הפייסבוק שלו.
איך לא לנהוג במטופלים
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה רפואית, טיפול, רפואה, רפואה אלטרנטיבית on 5 בנובמבר 2017|
אחרי כמה שנים טובות של חיפוש מזור, גם במערכת הרפואית הקונבנציונלית וגם ברפואה אלטרנטיבית, צברתי כמות כוויות ראויה לציון ממטפלים שלא ראויים לשמם. על בעיות המטפלים ברפואה הקונבנציונלית כתבתי לא מעט, ועוד אכתוב. הפעם אני מקדישה רשימה לבעיות קשות של מטפלים אלטרנטיביים שנתקלתי בהם. רשימה חלקית ולא ממצה… יש לציין כי לא מדובר בשרלטנים (אף שיש גם מאלה לא מעט), אלא במטפלים שייתכן כי יודעים את מלאכתם (לא תמיד יכולתי לבחון זאת, שכן נסתי כל עוד רוחי בי בגלל ההתנהגויות שיתוארו). אלא שכדי להיות מטפל או מטפלת טובים אין די לשלוט בגוף ידע מקצועי כלשהו. לרוב המטפלים שנתקלתי בהם לא היה מושג באתיקה מקצועית הנדרשת מהם, ופעמים רבות גם לא בתקשורת אנושית ומכבדת עם פציינטים (ובני אדם בכלל). האמפתיה לא תמיד נכחה, שלא לדבר על חמלה. את הכוויות האישיות שלי (הכול קרה!) המרתי כאן לרשימת כללים וטיפים איך לא לנהוג במטופלים. כמובן שהרשימה יפה גם למטפלים קונבנציונליים. אך שבעתיים למצב שבו אדם מגיע לטיפול פרטי אצל מי שאמור להיות בעל גישה “הוליסטית” ואחרת (אלטרנטיבית). הרשימה יכולה לסייע כמובן גם למטופלים: כשאתם נתקלים בהתנהגות כזאת, ובעיקר אם היא נמשכת אחרי הערה מצדכם – אל תמשיכו ב”טיפול”! טוב לא ייצא ממנו. מגיע לכם יותר.
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.