Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מאמרים אקדמיים’ Category

פורסם במפנה 44, ספטמבר 2004

האם נשכיל ליצור חברה ישראלית פתוחה, הטרוגנית ופלורליסטית, שמכילה את השונים? האם אפשרות זאת עומדת בניגוד לקיומה של מדינה ליהודים, מדינה המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית?

ישראל היא מדינת הגירה. אחוז ניכר מאזרחיה היהודים היגרו אליה ממדינות אחרות ואחוז ניכר מהם הם בניהם ובנותיהם של מהגרים. עצם השימוש במונח 'הגירה' בישראל איננו מקובל. נהוג להשתמש במונח 'עלייה', המצביע על משמעות נורמטיבית חיובית לפעולת ההגירה (היהודית) אל ישראל, לעומת המשמעות הנורמטיבית השלילית של 'ירידה' ממנה (emigration). מדיניות ההגירה של ישראל משמשת בספרות כדוגמה למדיניות הגירה שקוראת תגר על ההנחה כי הגבלת הגירה היא עניין מספרי באשר היא איננה מבוססת על פרמטרים כלכליים בלבד;  היא פתוחה לעלייה יהודית באשר היא וקלטה יהודים ללא תלות ביכולתם הכלכלית. טענה זאת מאותגרת על-ידי טענות שעל-פיהן המדיניות, במיוחד כלפי יהדות צפון אפריקה, היתה סלקטיבית גם במונחים של מעמד כלכלי. אך החשוב הוא כי הקריטריון הרשמי העיקרי, הבלעדי כמעט, לקליטת מהגרים בישראל הוא מוצאם הדתי/הלאומי ולא קריטריונים כלכליים או אחרים. המשך…

Read Full Post »

השד יודע (או אולי אלוהים?) מה היה יעודה של הרשימה הזאת, שמצאתי במגירה מאובקת (של המחשב). כנראה סקירה (בסיסית לגמרי) שביקשו ממני לכתוב לאיזה אתר, פעם. אבל אלוהים תמיד אקטואלי.

לכאורה, נראה כי עבור המאמינים אמונה באל (בתוקף היותה אמונה) איננה זקוקה לראיה, ועבור הלא-מאמינים היא מיותרת, שכן הם מתייחסים לאמונה הדתית באופן פונקציונליסטי, כמספקת צרכים אחרים (פסיכולוגיים או חברתיים). אלא שדיון פילוסופי ארוך ומעמיק התקיים בשאלת קיום האל, ופילוסופים רבים ניסו לספק הוכחות לקיומו ובכך להכניס את האמונה באל לתחום ההתדיינות התבוני. הוכחות אלו זכו לפריחה בעיקר בימי-הביניים, שאז ניסו פילוסופים ותיאולוגים ליישב את האמונה באל עם המסורת הרציונלית-התבונית. אחרים, השתמשו באל כמעניק גושפנקה לתורותיהם, ועלינו לזכור כי חיו בתקופה שבה הדת היתה האופציה היחידה. מכל מקום, גם היעדרו של האל הציב בעיות קיומיות ומוסריות לאופן קיומו של האדם בעולם, שכן "אם אלוהים מת – הכל מותר", כדברי דוסטוייבסקי בתגובה לקביעתו של ניטשה שאלוהים מת. גם בעולם חסר אלוהים משפיע היעדרו על הנסיונות הפילוסופיים החילוניים למצוא עיגון מוסרי לחיים הראויים. המשך…

Read Full Post »

האם אפשר להצדיק את חוק השבות, כחוק הגירה של מדינה ליברל-דמוקרטית?

חוק השבות מסמל בעיני רבים את אופיה היהודי של מדינת ישראל. גם מי שמחזיק בעמדות "מתקדמות" כביכול, מצדיק על-פי-רוב את קיומו על בסיס מה שאכנה הטיעון מן הריבונות, המקובל במשפט הבינלאומי כיום. על-פי טיעון זה, זכאית כל מדינה לקבוע את חוקי ההגירה שלה מתוקף ריבונותה. המשמעות המעשית של מוסכמה זו – כי למדינה יש שיקול-דעת בהחלטה אילו זרים לקבל ואילו לדחות – מרוקנת מתוכן מעשי את הזכות להגר במובנה המלא. שכן יהיה זה אבסורד להצהיר על הזכות לצאת ממדינה, אם אין לצידה זכות משלימה להיכנס אל מדינה אחרת, אלא אם כן יש בנמצא מדינות המתירות כניסה חופשית. המשך…

Read Full Post »

הוא יצא!

עיצוב העטיפה: יעל בר-דיין על העטיפה: בול בעיצוב גבריאל שמיר

על גב הספר

מעמדו הסמלי של חוק השבות מקשה הן על תומכיו והן על מתנגדיו לדון בו דיון שיטתי וענייני. ספר זה מנתח את חוק השבות ואת השאלות המוסריות והפוליטיות שהוא מעלה, תוך דיון עקרוני בסוגיות האזרחות וההגירה. הוא בוחן באיזו מידה מתיישב חוק השבות עם תפיסת הצדק הליברלית ואיזה מעמד צריכה לקבל, בהקשר זה, התביעה הפלסטינית לזכות השיבה.
הדיון במצב הישראלי מתקיים לאור האתגרים שמציבה הגירה למדינה הליברלית ולרעיון כי ריבונותה מקנה לה שליטה מוחלטת כמעט על גבולותיה ועל הנכנסים בהם. אתגרים אלו הופכים אותה לאחת מן הסוגיות הפוליטיות הבוערות של זמננו. כיצד ניתן ליישב בין סמכותה של כל מדינה להחליט מי יבוא בשעריה לבין תביעתם של המתדפקים על השערים לזכות בסיכוי הוגן באמצעות הגירה? האם קיימת זכות להגירה

חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן

ספר חדש בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב.
להשיג בחנויות הספרים המובחרות, כמו שאומרים, ובחנויות הרשת הבאות: אקדמון, בוקנט, בקבוק, דיבוק, דיונון, מיתוס, סטימצקי. אם אינכם משיגים אפשר לרכוש אצלי.

"נעמה כרמי כתבה ספר רציני ומאיר עיניים המנתח את הסוגיות אחת לאחת. לקורא הכללי מעלה הספר תרומות ותובנות רבות. חוק השבות התקבל על רקע הצעות שונות בתכלית, שביקשו לנרמל את מדינת ישראל הצעירה גם במישור האזרחות והזכות להגר למדינה. כרמי דנה בגבול הלא פשוט בין ליברליות לאפליה לצורך שימור עצמי. חוק השבות ודודניתו "זכות השיבה" מדגישים כמה דחוף להקים שתי מדינות לשני העמים, אולי עם שני חוקי שבות. מעבר לכך, שואלת נעמה כרמי מה היא זכות. אנו משופעים בתביעות זכות (הזכות להורות היא דוגמה חריפה) ולכל החלטה להעניק זכויות יש מחיר לחברה. הדיון הישר בכך חיוני לכולנו." (יורם מלצר, מעריב 7.11.03)

ביקורת על הספר ב'הארץ ספרים', 11.2.2004

ורק כדי לעורר את התיאבון: כאן אפשר לקרוא את המבוא

Read Full Post »

הרצאה שניתנה בכנס מו"ח (מחשבים וחינוך) של משרד החינוך, 27.6.2000

אני יוצאת מהנחה שאת האינטרנט כולנו מכירים, אבל יש להבהיר את המונח 'אתיקה', ובמיוחד את הקשר שאנו יוצרים בין שני התחומים הללו, שהוא הנושא שלנו.

אתיקה במובן שמעניין אותנו עוסקת בשאלות 'איך מן הראוי לנהוג', או 'מה מן הראוי לעשות'. כשמדובר באתיקה מקצועית, אנו חושבים על כללים שמדריכים פרקטיקה מסוימת, שחלקם מציב קודם כל את הדרישה להיות מקצועי: לשלוט בגוף-הידע הרלוונטי למקצועו, להיות דייקן, זהיר, לא רשלן וכן הלאה. חלקם את הדרישות המקצועיות הספציפיות שנובעות מהתחום בו מדובר (כך, עיתונאי יידרש לבקש תגובה, רופא – לשמור על חיסיון רפואי), וחלקם את הדרישות הדמוקרטיות שמציבה המעטפת החברתית בתוכה מתפקד העיסוק האמור או הפרקטיקה הנדונה. (דרישות שמתבטאות, למשל, בכך שרופא יידרש לקבל הסכמה מדעת, כביטוי לאוטונומיה של האדם וזכותו על גופו, ועיתונאי – לא להוציא דיבה, כדי לשמור על כבודו ושמו הטוב של אדם).

מהי נקודת המבט האתית כשמדובר באינטרנט? נבחין, קודם כל, בין פרספקטיבה חיצונית לאינטרנט, שתעסוק בסוגיית השימוש באינטרנט כמשאב שיש לחלק בדרך שתהיה כפופה לנורמות של מוסר פוליטי, לבין פרספקטיבה פנימית לאינטרנט, שהסוגיות האתיות שהיא מעלה קשורות לשימוש הנאות בו על-ידי קהילת הרשת. אני לא אדון כאן בשאלות מן הסוג הראשון אלא רק בשאלות פנימיות לאינטרנט, שאלות שכלל משתמשי הרשת צריכים לתת עליהן את דעתם על-מנת שהאינטרנט יהיה פרקטיקה טובה יותר, והם – משתמשים טובים יותר. המשך…

Read Full Post »

זכויות אדם הן זכויות הנתונות לכל אדם באשר הוא, או היא, אדם. הן ניתנות לו בתוקף אנושיותו, באופן שווה ואוניוורסלי, ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה מינית, לאום, השקפת עולם, מעמד כלכלי, חברתי או אחר. הן מבוססות על ההנחה כי כל בני-האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם. זכויות-אדם אינן ניתנות להפקעה: לא ניתן להפסיק להיות זכאים להן, כשם שלא ניתן להפסיק להיות אנושיים. הן אינן ניתנות לחלוקה: לא ניתן לשלול זכות משום שהיא "פחות חשובה" או "לא מהותית". והן תלויות זו בזו: זכויות-האדם משלימות זו את זו. עם זאת, זכויות נתונות להגבלה, מאחר שהן עשויות להתנגש ביניהן, עם זכויות של אחרים, ולעתים גם עם ערכים אחרים החשובים בעינינו. כאמור, האנושיות, ולא החברה או המשפט, מהווה את מקור תוקפן של הזכויות, כמו גם את מקור הלגיטימציה שלהן. החברה המאורגנת, או המדינה, אמנם מאפשרת להבטיח זכויות-אדם ולממשן. למעשה, ניתן לקבוע כי אחד הטעמים המרכזיים להתארגנות משותפת של בני-אדם בחיים חברתיים היא הגנה על זכויותיהם. גם הגנה משפטית על זכויות-האדם, כאשר הן מעוגנות בחוק, מסייעת לאכיפתן; אך המשפט איננו מקורן של זכויות-האדם, וקיימות זכויות מוסריות שאינן מוכרות בחוק. הבהרה נוספת נדרשת באשר ליחס בין זכויות לחובות. קיים קשר הדוק בין זכות לחובה, לא בכך שקבלת זכויות מותנית בקיום חובות, אלא בכך שזכות מטילה חובה נגדית על צד ב' – לא להפריע למימושה או לסייע ליישומה. חובה זו מוטלת, בדרך-כלל, על המדינה, שלה הכוח הרב ביותר לפגוע בזכויות-אדם, כמו גם לספק את התשתית המתאימה לשגשוגן. המשך…

Read Full Post »