פורסם במפנה 44, ספטמבר 2004
האם נשכיל ליצור חברה ישראלית פתוחה, הטרוגנית ופלורליסטית, שמכילה את השונים? האם אפשרות זאת עומדת בניגוד לקיומה של מדינה ליהודים, מדינה המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית?
ישראל היא מדינת הגירה. אחוז ניכר מאזרחיה היהודים היגרו אליה ממדינות אחרות ואחוז ניכר מהם הם בניהם ובנותיהם של מהגרים. עצם השימוש במונח 'הגירה' בישראל איננו מקובל. נהוג להשתמש במונח 'עלייה', המצביע על משמעות נורמטיבית חיובית לפעולת ההגירה (היהודית) אל ישראל, לעומת המשמעות הנורמטיבית השלילית של 'ירידה' ממנה (emigration). מדיניות ההגירה של ישראל משמשת בספרות כדוגמה למדיניות הגירה שקוראת תגר על ההנחה כי הגבלת הגירה היא עניין מספרי באשר היא איננה מבוססת על פרמטרים כלכליים בלבד; היא פתוחה לעלייה יהודית באשר היא וקלטה יהודים ללא תלות ביכולתם הכלכלית. טענה זאת מאותגרת על-ידי טענות שעל-פיהן המדיניות, במיוחד כלפי יהדות צפון אפריקה, היתה סלקטיבית גם במונחים של מעמד כלכלי. אך החשוב הוא כי הקריטריון הרשמי העיקרי, הבלעדי כמעט, לקליטת מהגרים בישראל הוא מוצאם הדתי/הלאומי ולא קריטריונים כלכליים או אחרים. המשך…
קרוא וכתוב 