Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘ספרים’ Category

המפתח שמתחת לאבן מאת בנג'מין בלאק. מאנגלית: סמדר מילוא. עם עובד 2017, 315 עמ’.

העובדה שמאחורי שם העט "בנג'מין בלאק" עומד הסופר האירי המצוין (והאהוב עלי במיוחד) ג'ון באנוויל, ידועה – משום שהוא עצמו פירסם אותה, ובשלב מוקדם. שלא כמו במקרים אחרים של שימוש בפסוודונים ספרותיים, הוא לא מסתתר מאחורי שם העט הזה לצורך מטרות (ספרותיות או חוץ-ספרותיות) כאלה או אחרות. עם זאת, הוא מוסיף ומפרסם תחת השם הזה ספרים במקביל לספרים שהוא מוציא בשמו הוא. כלומר, יש כאן עבורו פונקציה של הפרדה, ככל הנראה, בין הספרות הרצינית שהוא כותב בשמו, לבין "הסדרה הקלה", שהיא למעשה ספרות מתח פסיכולוגית משובחת.

המשך…

Read Full Post »

כל מה שלא סיפרתי מאת סלסט אינג. מאנגלית: נעה שביט. תמיר/סנדיק 2016, 277 עמ'.

"לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת". שורת הפתיחה של רומן הביכורים של סלסט אנג מבהירה מיד שמוקד הרומן הזה יהיה מה שיתגלה, שיוודע, לאחר מותה של לידיה, בתם השנייה והאהובה של ג'יימס ומרילין לי. התעלומה בספר סובבת כביכול סביב השאלה מה קרה ללידיה, כלומר, מה הביא למותה (שכן אודות עצם מותה אנו יודעים מיד, כאמור). אבל המוקד האמיתי של הספר הוא מה שאיננו יודעים. מה שלא יודעים הוריה של לידיה על בתם, ולא פחות מכך על ילדיהם האחרים, ניית והאנה. שכן ג'יימס ומרילין, כל אחד בדרכו ובדרכה, לא רואים באמת את לידיה. ואת שני ילדיהם האחרים כמעט אינם רואים כלל. כמו שקורה לא מעט, הם משליכים על לידיה את ציפיותיהם הנכזבות מחייהם הם. והספר משרטט לפנינו כיצד משא של ציפיות יכול להביא אדם צעיר לקרוס תחתיו. התבגרות אמיתית יכולה לקרות כאשר אדם מוצא את דרכו הוא. זהו סיפור החניכה הקלאסי. במקרה הזה, לא תתקיים חניכה, לפחות לא של הגיבורה המתה. אבל הוריה יזכו לחניכה מאוחרת, ובעיקר לסוג של תיקון. אף כי במחיר כבד מנשוא.

המשך…

Read Full Post »

מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו. מספרדית: יוסי טל. תשע נשמות, 2016, 245 עמ'.

על כריכת הרומן היפה הזה הוא מתואר כ"'מותחן מלודרמטי' מלא עוצמה". זהו אכן ספר מלא עוצמה שקטה, אך הכותרת "מותחן מלודרמטי" עושה לו עוול בעיני. העלילה ללא ספק בונה מתח מסוים, באשר מפתיחת הספר ברור לנו שמשהו נורא קרה, והוא מתגלה אט אט. לכן גם אמנע מספוילרים. אך למעשה הארוע הטראומתי, שטלטל את חייה של הגיבורה, נחשף במלואו בערך בשליש הספר. כשחלקו השני – הנקרא ‘טוב לבם של זרים’ – מוקדש לניסיונה להבין את מה שקרה לה בעקבותיו.

המשך…

Read Full Post »

המגפה הסמוקה מאת ג'ק לונדון. מאנגלית ואחרית דבר: ניצה פלד. נהר, 2017, 108 עמ'.

לאחר עלייתו של טראמפ לשלטון בארה"ב היתה עדנה לספרים מסוגת הדיסטופיה. על-פי הדיווח, ספרים כמו '1984' ו'חוות החיות' של ג'ורג' אורוול, 'עולם חדש אמיץ' של אלדוס הקסלי, 'פרנהייט 451' של ריי בראדבורי, 'מעשה השפחה' של מרגרט אטווד, ו-'It Can't Happen Here' של סינקלר לואיס – רשמו מגמת עלייה מרשימה במכירות.

המשך…

Read Full Post »

הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר. מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת,זמורה-ביתן, 653 עמ'.

'הנני' – ספרו של ג'ונתן ספרן פויר – הוא רומן שאפתני. אהבתי אותו מאוד. הוא לא היה ארוך מדי בעיני (נהניתי מכל דף), ואף אם יש בו מעט קיטשיות, כפי שיש המבקרים, היא לא הפריעה לי כלל ליהנות ממנו מאוד. זהו ספר משעשע, אך לא קליל. הוא גדוש בתובנות צורבות ורציניות. ומתחת לשנינות רוחש לא מעט עצב. 'הנני' הוא ספר מאוד יהודי-אמריקני, שקולו הייחודי מתכתב עם המסורת הספרותית הזאת.

המשך…

Read Full Post »

לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריות, מאת יונתן זקס. מבוא מאת בנימין לאו. מאנגלית: צור ארליך. מגיד 2010, 389 עמ'.

פרופ' יונתן זקס, שהיה הרב הראשי של בריטניה, הוא הוגה דעות בעל שיעור קומה, המפגין ידע נרחב ומעמיק בתחומים שונים. לא פחות מכך, הוא מציג גישה מלאת מצפון וחמלה לבני אדם, לחיים וליהדות כפי שהוא רואה ומפרש אותה. יהדות המגלמת קריאה לאחריות אישית וחברתית, תיקון עולם בשיתוף עם בוראו; שעל פי זקס, מזמין אותנו להיות "שותפים במעשה בראשית". הטענה הרדיקלית של הפרשנות שהוא מאמץ היא כי "הבריאה היא הסימפוניה הבלתי-גמורה של אלוהים, והוא הטיל עלינו להשלימה". מכאן שגם הפרדוקסים הידועים של אל כל יכול ושכולו טוב אינם אלא פרדוקסים לכאורה. זה לא שאלוהים לא יכול, זה שהוא רוצה אותנו כשותפים. הוא מטיל עלינו משימה. להכיר במשימה הזאת ובייחודיות שבה היא מתגלמת בחיינו – למצוא את אותו "דבר שאיש מלבדנו אינו יכול לעשות" – זהו הייעוד שלנו. מה שאנו נקראים לגלות ולהגשים. לא קל, ולעיתים אי אפשר לעשות זאת לבד ("אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", הוא מצטט בהקשר זה). אך זה הדבר שייתן לחיינו משמעות ותשוקה. כל אחת מאיתנו נמצאת פה לשם מטרה, שרק היא יכולה להגשים.
כמה חסר אצלנו אינטלקטואל דתי כזקס. וכמה נחוץ הוא ספרו לשיח הציבורי כאן. כמים קרים על נפש עייפה.

המשך…

Read Full Post »

Atul Gawande, Being MortalIllness, Medicine, and What Matters in the End. Profile Books 2014, 282 pp.

בספרו 'להיות בני תמותה – מחלה, רפואה ומה חשוב בסוף', פורש אטול גאוואנד משנה הומניסטית ושואל באומץ וביושר שאלות על תפקידה של הרפואה בסוף החיים, שעה שהיא כבר לא יכולה לרפא. חלק גדול של הספר עוסק בזקנה ובמחלותיה, אך לא רק. פרק אחד עוסק באוזלת ידה של הרפואה מול מחלות סופניות בכלל, ובהיערכות הנדרשת לקראת התמודדות נכונה בשלב אחרון זה של החיים מצד הרופאים, החולים ובני משפחותיהם. הפרק, הנקרא "להרפות" (Letting Go), פורסם בזמנו כמאמר בניו-יורקר, מלווה בכותרת המשנה "מה צריכה הרפואה לעשות כאשר שוב איננה יכולה להציל את חייכם?".

את המשנה הזאת פורש גאוואנד כרופא וכאדם. האופן המיוחד ומלא החמלה שבו הוא משלב ושוזר את הידע הרפואי שלו וגוף הידע המחקרי בנושא, עם הסיפור האישי של משפחתו, וסיפורם של חוליו – הוא שהופך את הספר הזה לכל-כך אנושי ונוקב. גאוואנד, רופא כירורג ומרצה בביה"ס לרפואה ובביה"ס לבריאות הציבור של הרווארד, שזה לו ספרו הרביעי, כותב באפילוג כי "מעולם לא ציפיתי שההתנסויות המשמעותיות ביותר שיהיו לי כרופא – ולמעשה, כבן אנוש – יגיעו מלסייע לאחרים להתמודד עם מה שהרפואה איננה יכולה לעשות כמו גם עם מה שהיא יכולה".

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »