Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘ספרים’ Category

רעב: הסיפור של הגוף (שלי) מאת רוקסן גיי. מאנגלית: דבי אילון. הוצאת בבל, 2019, 266 עמ'.

הממואר של רוקסן גיי הוא כלשון כותרת המשנה של הספר, על הגוף שלה. אבל הוא על הרבה יותר מזה. הוא על האופן שבו מגיבות נשים לטראומה מינית, לריסוק הטוטלי שעברו, בלי שתהיה להן דרך להרכיב את עצמן בחזרה ולהירפא. הדרך של גיי היה למלא את הריקנות האדירה שנשארה בה ("רוקנו לי את הפנים עד שנהייתי חלולה") באכילה אינסופית. בתקווה שהגוף הגדול והלא מושך יגן עליה. (קלינית, מוגדר משקלה של רוקסן כ"השמנת יתר חולנית קיצונית ביותר" – Super morbid obesity, עם BMI הגבוה מ-50).

באופן פרדוקסלי, כפי שהיא מתארת בספרה, הגוף התופס כל-כך הרבה מקום במרחב הוא פעמים רבות גם גוף שקוף שמתעלמים ממנו כאילו לא היה קיים.

המשך…

Read Full Post »

חייהן של שתי חתולות מאת פייר לוֹטי. מצרפתית: מיכל אילן. הוצאת נהר, 2018, 94 עמ’.

הספר הזה היה לי כמים קרים על נפש עייפה. פנינה נדירה של יופי ואהבה. יופיים של החיים, ועצבותם, מתוארים בעט דקה הפורשת בפנינו את כל יפעתה של הספרות. ולא פלא שהיופי והעצבות, וגם מתיקותו של האושר הפשוט, מתוארים כה היטב כאשר המבט הוא על בעלי החיים המלווים אותנו במסע הזה בעמק הבכא. ומלמדים אותנו את השיעור האנושי הגדול מכול, את שיעור החמלה. שהרי “כל כך מהר מקדירים ימינו, כל כך מהר נופל עלינו הלילה”.

המשך…

Read Full Post »

חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה. מאנגלית: אמיר צוקרמן. מחברות לספרות 2018, 638 עמ’.

הספר הזה נכנס מתחת לעור, אל מחזור הדם, רודף את קוראיו. כן, אפשר לומר שזהו רומן ש"יהלום בכם" כפי שנכתב מפי הניו-יורקר על כריכתו. והתחושה שגיבוריו נהפכים לחלק מחייה של הקוראת, מלווים אותה גם מחוץ לדפיו כאילו היו גם חבריה שלה, ודאי מעידה על עוצמתו.

המשך…

Read Full Post »

לפעמים אני חושבת על המקריות שבה אנחנו מכירים אנשים מסוימים פשוט כי אנחנו חיים באותו זמן. לו היינו חיים בתקופה אחרת לא היינו מכירים אותם. ומכירים אחרים.

ואז אני חושבת על האופן שבו הספרות מזמנת לנו היכרות עם סופרים בני תקופות אחרות. שמתו מזמן (או פחות מזמן). נכון, לא נוכל לקרוא את הספרים שיראו אור אחרי שנמות. כמה חבל!… זה לא הולך לשני הכיוונים. אבל אנחנו כן יכולים לקרוא את הספרים שהתפרסמו הרבה לפני שנולדנו (רק תלוי כמה זמן יש לנו). זה כמובן מאפיין אמנות בכלל. אבל אני מדברת על ספרות כי היא קרובה ללבי במיוחד.

חשבתי על זה שוב היום, כשסיימתי לקרוא את קובץ הסיפורים (עב הכרס) של לוסיה ברלין “המדריך לעוזרות הבית”. אפשר לומר המון על ברלין ועל הכתיבה המדויקת והמחשמלת שלה. אבל עדיף פשוט (לרוץ) לקרוא. אסתפק בכך שמדובר מבחינתי בתגלית בסדר גודל של ריימונד קארבר. לא פחות. וזה שאני יכולה להכיר סופרת כמו לוסיה ברלין 14 שנים לאחר מותה, ולהתוודע אל יצירתה – זה ניצחון קטן על המוות.

לוסיה ברלין, המדריך לעוזרות הבית – סיפורים נבחרים. עורך: סטיבן אמרסון. פתח דבר מאת לידיה דייוויס. מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי. הוצאת אסיה, 2018, 589 עמ’.  

Read Full Post »

ערב לכבוד צאת ספרי זכויות אדם: מבוא תאורטי יתקיים ביום חמישי 15.11.18 בשעה 18:00 בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (קישור להזמנה).

בהשתתפות: פרופ’ רות גביזון, ד”ר יופי תירוש, ופרופ’ מיכאל בירנהק.

אשמח לראותכם!

ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים או ישירות באתר ההוצאה.

ערב השקה כתמונה

ספר חדש – והפעם שלי!

Read Full Post »

Daniel Mendelsohn, An Odyssey: A Father, a Son, and an Epic. Alfred A. Knopf, 2017, 322 pp. (Kindle edition).

odyssey mendelshon

שבחים רבים הרעפתי על ספרו של דניאל מנדלסון ‘האבודים – שישה מתוך שישה מיליון’ בביקורת שכתבתי עליו לפני עשור. למעשה, סיימתי אותה בקביעה: "זוהי הצלחה ספרותית נדירה. אני מרשה לעצמי לומר ש'האבודים' הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בעשור האחרון, אם לא למעלה מכך". ל’אודיסאה של אב ובן’ כפי שאקרא בקיצור ל-An Odyssey: A Father, A Son, and an Epic, ניגשתי אפוא בציפייה, סקרנות והשתוקקות.

המשך…

Read Full Post »

לא אימא שלי, מאת תומס ה' אוגדן. מאנגלית: יואב כ"ץ. עם עובד 2018, 318 עמ'.

אוגדןזהו כבר ספרו השני של אוגדן שמתחיל במה שנראה הבטחה גדולה ומסתיים באכזבה רבתי מבחינה ספרותית. ועל אף שככלל מאז שאני מפרסמת ביקורות ספרים רק בבלוג אני נהנית מהפריווילגיה לכתוב בעיקר על ספרים שאהבתי, עניין אותי הפעם לנסות לבדוק ולנסח למה. מה מקור האכזבה ולמה בכל זאת רציתי לקרוא בספרו השני. התשובה לשתי השאלות האלה היא כנראה שיש באוגדן משהו מטעה, מתעתע. ספריו מושכים בעיקר בגלל הנושאים שבהם הוא עוסק. נושאים שנראה שהוא שואב מנסיונו כמטפל – אוגדן הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. אבל על אף שיש קשר בין טיפול לבין בניית נראטיב, ודאי שלא כל מטפל מוצלח (גם אם הוציא ספרי עיון מצליחים בתחום התמחותו), הוא מספר או סופר מוצלח. כך, ספרו הקודם – הפרטים שהושמטו (עם עובד 2016), נקרא בעיני יותר כדוח מקרה מהקליניקה מאשר כספרות. תורם לכך גם הקול שלו, שהוא קול קלינאי יותר מספרותי.

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »