Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘אביגדור ליברמן’

בפוסט האחרון עמדנו על כך כי נשים חזקות המועמדות לכנסת במקום ריאלי זוכות אצל הפרשן הפוליטי יוסי ורטר לתואר “ילדות שובבות”; וחטאיהן – החל מג’ינג’יוּת וכלה בישיבה על שולחן – נמנים ומוזכרים. אפשרות אחרת היא לנהוג מנהג נחום ברנע, ולתאר פוליטיקאית כזאת, שעה שהיא רצה בבגדי ספורט מהוהים על חוף הים, כמופיעה “בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט”. נו בטח, אחרת איך תיבחר. (“היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא”). דווקא זאת ש”אוכלת בידיים” זכתה אצלו באותו טור למחמאות על רצינות, כנות ומאבקה העקבי, במסגרת הטקטיקה הידועה של הפרד ומשול. אבל אז היא עוד לא היתה מועמדת.

ברם מה קורה אם הן בכל זאת מצליחות בפוליטיקה ואפילו נהפכות – אבוי – למנהיגות של מפלגה או רשימה? יש שלוש כאלה בזירה הפוליטית הישראלית, כידוע. ובכן, בסוף השבוע קיבלנו את התשובה. או אז הן שלוש הוויבערס (או “שלושת הוויבערס”, אם להשאיר את העברית הקלוקלת המקורית).
טל שניידר הביאה בבלוג שלה את ההגדרה ל’וייבערס’ כפי שמופיעה במילון הסלנג השלם של רוביק רוזנטל: 1. נשים הנוהגות לפטפט ולרכל.  2. נשים יהודיות פראיות ומטורללות.

אל דאגה, אם כן. תמיד יבוא הגבר – ולענייננו אין זה חשוב אם הוא הפוליטיקאי עצמו או רק מי שמפרשן אותו – ויעמיד אתכן, וייבערס, במקום.
ממש sequel.

Read Full Post »

ח"כ עזמי בשארה התפטר מהכנסת; שר האוצר אברהם הירשזון השעה עצמו לשלושה חודשים; השר ליברמן נחקר באזהרה; לקצב הוארכה הנבצרות; הכול ביום אחד, והוא עוד לא נגמר. אי-אפשר היה לחלק את כל המהומה לכמה ימים, כדי שנוכל להתרכז בחשוב באמת כמו הבחירות בצרפת?

כותרתו של עיתון דבר, לו היה בחיים, היתה ודאי "המדינה כמרקחה", על משקל "העולם כמרקחה" שנתן פעם כשלא ידע באיזו קטסטרופה עולמית להתרכז. אבל האמת, לא קטסטרופה ולא בטיח. השעייתו העצמית של שר האוצר אפילו לא מזיזה לבורסה (אנליסטים: "מאורע זניח וצפוי"); לשרים הבאים ויוצאים מחקירות המשטרה כבר התרגלנו, לבושתנו; את חרפת קצב נצטרך לשאת, כנראה, עד לתום כהונתו. ובאשר לאורח הכבוד של המשטר הסורי, שהעביר בדמשק ביקורת נוקבת על משטר האימים בישראל בעודו מלגלג על מתנגדי המשטר הבעת'י (שלהם, בניגוד לו, נדרש אומץ של ממש) – במלונות הפאר של  קטאר היאוש כנראה יותר נוח. אפילו במצרים (כלומר, אם אתה לא קופטי).

ובינתיים, עד להגעת תוצאות האמת מהקלפיות בצרפת, תוכלו להפיג את יאושכם בפתשגן אופטימי בדבר חורבן הבית השלישי שבדרך. יום עצמאות שמח.

Read Full Post »

השיפור של דיכטר / האתרוג של זיילר? / הכבוד של פלדמן / והמִלה של ליבאי

השיפור של דיכטר

מינויו של יעקב גנות למפכ"ל המשטרה מחדד את ההבדל בין חוק לאתיקה. גנות זוכה מקבלת שוחד והאשמות נוספות. כשהמדינה ערערה על כך לבית המשפט העליון נדחה הערעור ברוב דעות של שניים מול אחד. אך לאישור הזיכוי התלוו אמירות קשות על ההיבטים האתיים-המשמעתיים של התנהגותו. גנות יצא זכאי במשפטו, אבל מינויו איננו ראוי. בפראפרזה על אמירה ידועה (המיוחסת לכמה פוליטיקאים מיתולוגיים): אי אפשר היה למצוא במערכת אחד שלא זוּכּה?   המשך…

Read Full Post »

הניו-יורק טיימס מגזין מספר בכתבת השער שלו על האויב החדש של השמרנים: מלחמה לא רק בהפלות, אלא גם באמצעי מניעה. על הכוונת בעיקר "גלולת הבוקר שאחרי", כפי שהיא מכונה, אבל לא רק. בעיני חוגים קתוליים המצוטטים בכתבה, אמצעי מניעה הביאו לכל מיני רעות חולות כמו מין מחוץ לנישואים או סתם התעסקות מופרזת במין, אפילו במסגרת הנישואים. חלקם ממליצים על אמצעי המניעה האולטימטיבי: התנזרות. לפחות עד אחרי הנישואים. בתקופת כהונתו של בוש עלתה מאד התמיכה הכספית של הממשלה הפדרלית בתכניות חינוך להתנזרות מינית המועברות בבתי-ספר. בחוגים שמרנים אחרים מתנהל ויכוח האם יש הבדל עקרוני בין גלולת הבוקר שאחרי לאמצעי מניעה אחרים, ונשמעות דעות שונות. אבל החזית נעה לאחור: ממבחן היכולת לחיות באופן עצמאי (viability), למבחן ההשתרשות ברחם. ב-1965, פסק בית המשפט העליון של ארה"ב כי חוק של מדינת קונטיקט שאסר על יועץ לתכנון ילודה למכור אמצעי מניעה לזוגות נשואים – איננו חוקתי. בפסק דין תקדימי זה נקבע כי הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, למרות שאיננה מוזכרת במפורש בחוקה האמריקנית.

על-פי הכתבה, בתדרוך לעיתונאים שנערך בבית הלבן לפני שנה, נשאל הדובר הבית הלבן האם דבליו בוש תומך באמצעי מניעה. "אני סבור שעמדותיו של הנשיא ברורות מאד כשזה נוגע לבניית תרבות של חיים", השיב הדובר. העיתונאי התעקש: "אם זה היה כל-כך ברור, לא הייתי שואל". הדובר חתם: "אם אתה מעוניין לשאול את השאלות האלו, זה בסדר גמור. אני רק לא מתכוון לכבד אותן בתשובה".

גם אם עמדותיו של דבליו בוש נותרו בערפל מכוּון לגבי אמצעי המניעה, שום ערפל איננו שורה על יחסו להפלות. הנשיא הוא pro life. חיי אדם הם מקודשים. Oh, yeah. מעניין איך אפשר ליישב את הדבקות הזאת בחיים עם ההוצאות להורג הסיטונאיות שהוא אישר כמושל טקסס, מדינה שהובילה במספר ההוצאות להורג בתקופת כהונתו. ואיך מתבטאת קדושת החיים (לפחות של אמריקנים), בעיני נשיא אמריקני השולח חיילים אמריקנים למותם במלחמת ברירה? על-פי דבליו בוש החיים קדושים, כנראה, רק בתחילתם (נניח). לא כשמדובר בבני-אדם בוגרים, גם כאלו שביצעו פשעים נוראים, שהוא סירב להשתמש בסמכותו כמושל לחון אותם.
אז איך מתיישבת ההתנגדות העזה להפלות (ואולי גם לאמצעי מניעה?) עם תרבות המוות של עונש המוות? לדבליו בוש פתרונים. "בניית תרבות של חיים" קשה לקרוא לזה, למרות מאמציו של הדובר.

זה האיש

ואם מדברים על הוצאות להורג, פָּטוּר בלי מִלה על התליין המקומי – אי-אפשר:

"גם בסוף מלחמת העולם השנייה הוצאו להורג במשפטי נירנברג לא רק הפושעים אלא גם משתפי הפעולה עמם. אני מקווה שזה יהיה גורלם של משתפי פעולה בבית הזה".

הדובר: אביגדור ליברמן. זה האיש שאהוד אולמרט חשב לתת לו את התיק לביטחון פנים, ועוד בישראל שאחרי המלצות ועדת אור. זה האיש שלשמחתי לא נכנס בינתיים לממשלה, ואני מקווה שלא ייכנס, אבל גם לא שמעתי את ראשי מפלגת העבודה מצהירים כי לא יישבו אִתו באותה ממשלה. כלומר, הם כן הצהירו זאת, אבל רק לפני הבחירות.

Read Full Post »